ביקורת משחק: Field Commander
Field Commander הוא משחק האסטרטגיה בתורות הראשון שמגיע ל- PSP, אך מה הטעם להיות חלוץ אם אתה לא מספק את הסחורה?
קונסולת ה-PSP ראתה כבר הרבה משחקים משונים ומוזרים במהלך שנות קיומה הקצרות, אך ז'אנר אחד ומוכר יחסית דווקא נעדר ממנה: אסטרטגיה בתורות. Field Commander ניסה להיות החלוץ המוביל את הכוח, אבל התגלה דווקא בתור החייל המרגיז מאחורה שכולם צריכים לסחוב.
עלילת Field Commander מתרחשת בעתיד הלא רחוק, כאשר ארגון פשע ממומן היטב מכריז מלחמה על ממשלות העולם. גויסנו על ידי ה- Advanced Tactical Legion for Allied Security, הידוע גם בתור ATLAS, בכדי לפקד על חיילים ומכונות של חמישים אומות השייכות לארגון.
למעט כמה משחקי אסטרטגיה בודדים, סדרת Warcraft לדוגמא, העלילה בז'אנר חלשה ולא מספקת, כך שלא התפלאתי לגלות שגם הפעם לא מדובר בסיפור עמוק ומופלא.
אלא שבדרך כלל, כדי למלא את החסר, לרוב ניתן לשחק בשני הצדדים (או יותר) של הקונפליקט. לא כך ב- Field Commander, אם כי ניתן לבחור בין 11 מפקדים ו-15 אוגדות, כל אחת עם יתרונות וחסרונות משלה קטנים משלה.
לזוז, לירות, לזוז, לירות...
Field Commander עוקב אחר הנוסחה הקבועה של משחקי אסטרטגיה בתורות, ובמהלך המשחק אנו מייצרים כמה שיותר יחידות ויוצאים להשמיד את היחידות והמבנים של האויב. לכל יחידה יש כמות מסויימת של "דלק", המסמלת את המרחק שהיחידה יכולה לעבור.
לאחר שהיחידה לא מסוגלת לנוע יותר, היא יכולה לתקוף כל יחידת יריב שנמצאת בטווח. אם נתקוף יחידת אויב בתור שלנו, יחידת האויב תשיב אש, וסביר להניח שהקרב יימשך גם בתור של היריב. המשחק לא הרבה יותר מתוחכם מעבר לזה, וכאן מפלתו.
המפות במשחק מעוררות בי תחושות קלסטרופוביות עקב שטחן המצומצם, אך תודות למערכת התורות, וההתקדמות האיטית של היחידות, לפעמים לא שמים לב לגודל המפה. המפות מכילות סוגים שונים של שטחים, המשפיעים על יעילות היחידות.
לדוגמה, הרים מוסיפים להגנה של יחידות העוברות בהם, אך רק יחידות רגלים ואוויר יכולות לעבור שטח כזה. לעומת זאת, ביצות פוגעות בהגנה ובמהירות היחידות – רכבים עם גלגלים לא מסוגלים לחצות שטח כזה, בעוד נגמ"שים יחצו את השטח בזחילה איטית ומייסרת.
המשחק מאפשר ליצור מפה חדשה מאפס, בה נוכל להניח ביצות, הרים, נהרות וסוגי שטחים נוספים כאות נפשינו. ניתן לחלוק את המפות הגמורות עם שחקנים אחרים, ולהוריד מפות ששחקנים אחרים יצרו. לא עשיתי שימוש רב באפשרות הזאת, וקשה להגיד שהתלהבתי במיוחד מהאפשרות הזו, אבל היא תוספת מוצלחת עבור מי שהמשחק ימצא חן בעיניו.
שני משתתפים על אותו מכשיר
בנוסף למערכה לשחקן היחיד, ניתן לשחק ראש בראש עם שחקן אחר דרך ה- Wireless של המכשיר, עם קביעת תנאים כמו מזג אוויר, הגבלת זמן לפעולה וסוגי יחידות. אם אין בנמצא אדם נוסף עם מכשיר PSP ועותק של המשחק, אל חשש! היתרון המשמעותי של Field Commander על שאר המשחקים לקונסולה, זו האפשרות לשחק אחד נגד השני על אותו מכשיר PSP. שוב, תודות למערכת התורות של המשחק.
ברוב המשחק אנו מביטים מזווית ראייה עליונה והגרפיקה נראית בינונית לכל היותר, בהחלט לא ממצה את מה שיש לקונסולה להציע. בזמן הקרבות, נקודת המבט מתמקדת ביחידות הנלחמות, והזוועה נחשפת מקרוב. הפירוט של היחידות השונות, במבט מקרוב, שואף לרמה שהייתי מצפה לראות לפני שש שנים. לעומת זאת, המשחק מלווה בפסקול מצויין ובקריינות לאורך כל התדרוכים לפני ואחרי המשימות.
חוץ מהעובדה ש- Field Commander מציע משחק אסטרטגיה בתורות בגרסה ניידת, באמת אין ממה להתרגש ממה שמהווה מכל בחינה אחרת משחק ממוצע למדי. שתי נקודות האור באפלה הן האפשרות ליצירת המפות והמצב מרובה המשתתפים, שמאפשר לנו להנות מהאתגר שביריב אנושי גם ללא צורך להשיג מכשיר PSP נוסף.
עוד ב-vgames: גרסת Wii של PES חיה ובועטת