כשחבר משדך לך: על החיים ועל המוות
אמרתי כן, ואפילו לא שאלתי איך היא נראית. גם לזה יש הסברים שלא תמיד תואמים את המציאות. אם הוא אומר שהיא חמודה, היא מכוערת. אם הוא אומר שיש לה לב טוב, היא שמנה. אם היא מקסימה, לא הייתי נוגע בה בקרן לייזר. אם היא מלאה במקומות הנכונים, כל המקומות נכונים והכל מלא עד אפס מקום. אם יש מה לתפוס - אתה רוצה לתפוס מונית הביתה
"תגיד, אתה רוצה להכיר מישהי?" שאל אותי השבוע חבר רחוק. אין משפט שאני שונא יותר מהמשפט הזה, למעט אולי "מה, אתה מחכה שאני אמות כדי להתחתן?" שסבתא שלי מידי פעם יורה לעברי.
עכשיו ככה: אם אני אומר שלא אז אני יוצא מניאק, בכיין על היותו לבדי, שלא ממש רוצה להכיר וסתם מזיין את המוח לכל הסובבים אותו, סנוב, שחצן, חושב את עצמו, מסתכל על כולם מלמעלה, ואם שכחתי איזה מחמאה מהסוג הזה - אני מתנצל מראש.
ואם אני אומר כן? מיד כל הרגשות החבריים נעלמים. למה? כי לא יהיה אחד בעולם שיגיד לך "בוא`נה, זאת אחת מה זה כוסית, אתה לוקח אותה, שני דרינקים ישר פותחת רגליים". תמיד זה יהיה יותר דומה למשהו בסגנון: "שמע, היא חמודה, אל תשחק איתה משחקים ואל תפגע בה..." פתאום החבר הכי טוב שלי, זה שדואג לחיי החברה הנבולים שלי, דואג שהדון ז`ואן דה לה חרטא יפגע באיזו ידידה של חברה של חבר שלו, שאח שלו עובד עם הבן דוד של השכנה. בקיצור, אל תפגע בבחורה. בחיים לא ראיתי אותה ואני לא יודע איך היא תגיב, זה בעצם מה שהוא ניסה להגיד.
בכל מקרה, אמרתי כן, ואפילו לא שאלתי איך היא נראית. גם לזה יש הסברים שלא תמיד תואמים את המציאות. אם הוא אומר שהיא חמודה, היא מכוערת. אם הוא אומר שיש לה לב טוב, היא שמנה. אם היא מקסימה, לא הייתי נוגע בה בקרן לייזר. אם היא מלאה במקומות הנכונים, כל המקומות נכונים והכל מלא עד אפס מקום. אם יש מה לתפוס - אתה רוצה לתפוס מונית הביתה. בינינו? אין אפילו טעם לשאול איך היא נראית, כי אם היא היתה כוסית על, מהזן שאחרי שני דרינקים פותחת רגליים, היא לא היתה מחכה לי. או לחבר של הידידה של הבן דוד של השכנה.....
"טוב, יאללה, שחרר את הטלפון שלה", אמרתי. הכנסתי את המספר לסלולרי והתקשרתי. קישקשנו קצת על פה ועל שם וקבענו בערב, אפילו מבלי להחליף תמונה במייל. כלום. על החיים ועל המוות. קבענו בראשון לציון, בכניסה לסוהו באזור התעשייה. זה מקום קלאסי לבליינד דייט, כי בכל שעה שתגיעו לשם יהיו לפחות 400 איש בחוץ ומארחת אחת בלחץ, כך שתמיד אתה יכול להיצמד למישהו שאתה לא מכיר ולהגיד למדוזה שטוענת שהיא הדייט שלך להערב שהיא כנראה טועה ומחכה למישהו אחר.
בקיצור, הגעתי למקום באיחור קל (מה אני אעשה? אני עובד לפי שעון אחר) והתקשרתי לשאול איפה היא. "היי עדי, זה אני" שיחקתי אותה קוּל.
"אהלן. איפה אתה? אני מגיעה בדיוק מכיוון החנייה".
הפניתי את הראש לכיוון החנייה וראיתי מישהי מתקרבת. "רגע, את עם המעיל הלבן והסיגריה בפה?" שאלתי.
"זאת אני", ענתה בחיוך, ולרגע חשכו עיניי. מה חשכו? הפסקת חשמל כללית בכל גוש דן נראתה לי כמו מסיבת אסיד ליד השחור שיהיה לי בעיניים.
דומה שתי טיפות רעל לאסנת, האקסית הנבלה שלי
שידוכים:
במקרה של כישלון, לפחות יש את מי להאשים
זיו ארליך
ההורים שלנו, ובוודאי שההורים שלהם, יצאו לדייטים גם בלי לצ'וטט במסנג'ר לפני כן, ואפילו בלי למלא שאלון העדפות ארוך. חוץ מלהכיר אנשים בתור של הקולנוע, הם גם שידכו לא מעט, וההכנה לפגישה היתה מבוססת על מה שסיפרו להם על הצד השני, ולא על תמונה מחמיאה יותר או פחות ששלחו להם בדואר אלקטרוני. אולי זה רעיון?
היא לא היתה מכוערת בכלל. אפילו די חתיכה. בלונדינית מתולתלת, קטנת ממדים, רזה ומחייכת. טוב אז אתם בטח שואלים את עצמכם למה חושך בעיניים. כי היא היתה דומה לאסנת, האקסית הנבלה שלי שתי טיפות רעל, זה למה. מה זה דומה? כאילו האחות התאומה שלא היתה לה, ותאמינו לי, פגשתי בחיים שלי תאומות בלונדיניות, ואפילו ממש לא מזמן.
ככל שהיא התקרבה אליי, כך נגעלתי ממנה יותר. פתאום, כל תנועה שלה נראתה מעצבנת. כל מבט שלה הזכיר לי ימים שממש לא רציתי לזכור. הרגשתי שאני לא מסוגל לשבת איתה עוד דקה אחת. התחלתי לפהק ולהתנצל שאני נורא עייף ויש לי עבודה מחר, ושאני חייב ללכת לישון. אפילו את הקפה ההפוך (אגב, למה אף פעם, בשום בית קפה, ההפוך לא חם?) לא הצלחתי לסיים. רגע לפני שנפרדנו ביציאה מהסוהו היא עוד התקרבה לתת לי נשיקה. התרחקתי ממנה באלגנטיות ואמרתי לה שאני לא רוצה להפוך את הקשר שלנו לפיזי כל כך מהר. לא יודע מאיפה הבאתי את השטות הזאת, אבל במקום לעצבן אותה, היא חשבה שזה נורא יפה מצידי. מטומטמת שלא באשמתה.
נכנסתי לאוטו וחיפשתי מסטיק שיפיג את הטעם הרע. יש לי באוטו תמיד מסטיקים, סוכריות, סוכריות על מקל, ובחורף גם שוקולד. מין קיוסק קטן שרק אני וכמה ממקורביי מכירים. לא משנה. לקחתי אורביט כחול ולעסתי חזק. מה הוא חשב לעצמו הדפקט הזה ששלח לי אותה?
בבוקר התקשרתי אליו: "תגיד `תה אידיוט?" פתחתי בצעקה. "מה שלחת לי אותה? לא ראית שהיא דומה קופי לאסנת?"
"האמת?" ענה ברוגע, "כשראיתי אותה בפעם הראשונה, חשבתי לרגע שזאת אסנת. מה זה דומה לה? בול!" הוא המשיך לעצבן. "זאת בדיוק הסיבה שחשבתי עליך. חשבתי, שאם הלכת עם אסנת כל כך הרבה זמן, נראה שזה הטעם שלך. בלונדינית, רזה, קטנה, מחייכת ומעשנת. ועדי, אמורה להיות בדיוק הטעם שלך, לא?"
לא חשבתי על זה. עכשיו לך תכעס עליו...
האימייל של גבי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
