שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    איך להישאר בלי חברים רווקים

    למה אנחנו מתעקשים לחתן את כל החר"קים (חברים רווקים) שלנו? אולי אתה לא רוצה להיות היחיד בחבר'ה שנוטל על עצמו את עול הנישואים ונאלץ להתבונן בקנאה בחר"קים שלך שיוצאים, נהנים ומזיינים לעייפה, בעוד אתה מנסה לשווא לקפל את מגבות המטבח באופן שישביע את רצונה של אשתך

    נתון סטטיסטי מדהים אומר שלא פחות מ-100% מהגרושים היו פעם נשואים. אם תסתכלו עוד רגע על הנתון הזה, טבעי שהשאלה הראשונה שתצוץ במוחכם היא "אם כל כך הרבה מתגרשים, למה להתחתן בכלל?" ברשותכם, את התשובה לשאלה מורכבת זו אני אשאיר לאנשים מורכבים.

     

    אותי דווקא מטרידה עכשיו שאלה מעט פחות עמוקה אבל חשובה מאוד: למה הנשואים מנסים בכפייתיות חולנית לחתן את חבריהם הרווקים? ואני לא סתם משתמש בביטוי "כפייתיות חולנית", כי רק כפייתיות מהסוג הזה גרמה לי להיות ברגעים אלה במצב החברתי הרעוע ביותר שהייתי בו מעודי.

     

    אז מה בעצם העניין? נישואים זה כזה דבר טוב, שבתור נשוי אתה רוצה לחלוק את אושרך העילאי עם שאר היקום?

     

    אולי, אבל כולנו יודעים שטוב לב אף פעם לא הניע את העולם, ואני חייב להתוודות שגם לא אותי,במקרה הזה. לא אהבת האדם גרמה לי לנסות להפגיש כל בחורה רווקה שפגשתי בשנתיים האחרונות עם חר"ק (חבר רווק) שלי ולפעמים עם כמה חר"קים במקביל.

     

    פלג היה הראשון שהתרחק ממני. זה היה אחרי שסידרתי לו באופן עיוור בליינד דייט. זאת אומרת בלי שפגשתי את הבחורה והסתמכתי על מישהי שעובדת איתה שהבטיחה לי שהיא חמודה, חכמה ואוהבת ספורט. מובן שאמרתי לפלג שאני מכיר אותה, ראיתי אותה והיא בדיוק הטיפוס שלו. הטלפון שלי צלצל בחצות לפנות בוקר (מי שכבר נשוי עם ילדים יודע שחצות זה מאוד מאוחר).

     

    "תגיד לי אתה דפוק?! שלחת אותי לפגישה עם אלופת ישראל בהרמת משקולות! זה הטיפוס שלי? היא שוקלת מאה קילו, יא דפוק. אפילו לא ידעת מי זאת נכון?"

     

    נדחקתי לפינה, והדבר הכי טוב שהיה לי להגיד זה "אם תמשיך להסתכל רק על הצורה החיצונית של הבחורות המקסימות שאני מסדר לך אתה תישאר רווק עוד הרבה זמן". פלג ניתק בעצבים, לא לפני שדאג לעדכן אותי שהיא עדיין בתהליכי גירושים.

     

    אולי העניין הוא רוע לב

    אז אם לא מדובר בטוב לב, אולי העניין הוא רוע לב. אולי אתה לא רוצה להיות היחיד בחבר'ה שנוטל על עצמו את סבל הנישואים ונאלץ להתבונן בקנאה בחר"קים שלך שיוצאים, נהנים ומזיינים לעייפה, בעוד אתה מנסה לשווא לקפל את מגבות המטבח באופן שישביע את רצונה של אשתך. אולי. אבל רוע הלב, למרות שהוא מניע הרבה דברים בעולם, לא היה המניע במקרה הזה.

     

    אי אפשר לומר שלא למדתי לקח מהמקרה של פלג, אבל אפשר לומר שלא למדתי את הלקח הנכון. את ארז ניסיתי לשכנע להירשם לאתר היכרויות באינטרנט. "אתה לא מאמין כמה חתונות יוצאות מהאתרים האלה, רק היום קראתי שבקופידון חוגגים 5,000 חתונות, אתה קולט?"

     

    מה אני אעשה, כמה אופציות כבר יש לגבר נשוי לדחוף את חר"קיו אל תהום הנישואים? רק להכיר לו בחורות, או לרשום אותו לאתרי היכרויות. גברים נוטים להיות ריאליים. זו לא רווקה בת 30 שאתה יכול בשיחה של רבע שעה לשלוח אותה למגדת עתידות, לקוראת בקפה, להשתטח על קברי צדיקים ולשים שום עם נענע בתחתונים.

     

    "זו לא בושה", "ככה מכירים היום", "מה הכי גרוע שיקרה?" "אני מכיר אנשים שעשו ככה חיים משוגעים". מאמצי השכנוע שלי לצרף את ארז לקהילת הרווקים והרווקות באינטרנט, ככל שנמשכו ולא הניבו פרי, רק התעצמו. כשהוא אמר לי שרק בחורות מכוערות נרשמות לאתרים האלה, דאגתי לשוטט חמש שעות באינטרנט ולשלוח לו תמונות של 44 בחורות שנראות ממש טוב בסטנדרטיים ההרציליאנים שלו. כתגובה לטענתו שרק בחורים שבילו את נעוריהם בשוליים הנידחים של המעגל החברתי משתמשים בשירותים האלה, נשבעתי באלוהים למצוא את אחד ממקובלי השכבה שלנו בתיכון מחפש את מזלו באינטרנט. אחרי שצפיתי ב-754 פרופילים של גברים ספונטנים ורגישים בעלי חוש הומור, מצאתי את עמית צ' ושלחתי לארז. כשגם זה לא עבד עליו, לא הצלחתי לשלוט בעצמי ואמרתי לו שהוא עקשן כמו חמור, אני לא מבין איך מישהו שפוי מרשה לו להטיס מטוס ולא פלא שאף אחת לא רוצה להתחתן איתו.

     

    אנחנו רוצים מקום בגן עדן


    הדרך להשתטחות בעמוקה (צילום: סיגלית פרקול)

     

     

    הדחף שלנו, הנשואים לחתן חר"קים הוא חזק מאיתנו. ניתן למצוא לא מעט סיבות/תירוצים לתופעה. אנחנו רוצים חברים מהסטטוס שלנו כדי שיהיה לנו עם מי לבלות, לדבר ולהתבכיין. אנחנו רוצים מקום בגן עדן, אנחנו מרחמים על אלו "שנשארו מאחור", אנחנו חשים צער בראותנו את הרחם הבלתי משומש של חברותינו הרווקות, אנחנו רוצים לסדר לכולם את החיים, זאת האפשרות היחידה שלנו לחוות בחורות חדשות באיזשהו אופן, אנחנו נדיבים ורוצים להחזיר את המתנה שקיבלנו לחתונה, משעמם לנו, אנחנו למעשה שליחיו של אלוהים במשימה שאסור לנו להיכשל בה וכו'.

     

    אבל נראה שכל התירוצים הנ"ל לא ישכנעו את יאיר לחזור להיות חר"ק שלי. ידעתי שאין לי סיכוי לשכנע את יאיר להירשם לאתרי ההיכרויות, גם ידעתי שלפגישות שאני מסדר לו הוא מתעקש לא ללכת, מטיף לי שוב ושוב את תיאורית העוגה שלו. תיאוריה מורכבת שהיא נושא לעבודת מחקר יסודית ובקצרה נספר עליה שהיא מתבססת על העיקרון שכולנו (המין האנושי) עוגה שחלקיה הטובים, כמו הדובדבן והקצפת, נחטפו ראשונים, ומה שנשאר עכשיו על המגש אלה רק הפירורים, החתיכות הקטנות והמעוכות וביסים לעוסים שהוחזרו למגש.

     

    אז לקחתי יוזמה (וגם תמונה טובה שלו) ורשמתי אותו לאתר. מצאתי את עצמי משוטט ימים כלילות, מחפש בשם יאיר את בחורת חלומותינו, יודע שכשזו תמצא, יאיר לא יידע איך להודות לי. מובן שעד זה יקרה, הייתי צריך לקחת הכל על עצמי. במהלך הבליינד דייט השישי שלי, זורם בכיף עם בחורה איכותית בשם יעל, כשכבר נראה לי שזו האחת וניסיתי לחשוב על דרך איך לספר לה שאני בעצם לא יאיר ואיך לספר ליאיר שזו יעל ומסתבר שבכל זאת נשארו חתיכות טובות מהעוגה - הטלפון שלי צלצל. זה היה יאיר, אחותו התקשרה אליו ואמרה לו שהיא שמחה שהוא סוף סוף עושה משהו כדי להכיר בחורות ושהיא מאוד הופתעה לראות אותו באינטרנט וכל הכבוד. אתם בטח מתארים לכם שהוא היה עצבני למדי וקילל אותי ארוכות. מזל שיעל לא שמעה את זה.

     

    שורה תחתונה, המטרה שלי הושגה, ואף יותר. לא נשאר לי אף חבר רווק, וזה אפילו לא עלה לי כסף.

     

    • רועי גזית הוא מחבר המדריך "חופה מהסוף להתחלה" והעורך הראשי של פורטל החתונות www.Hnet.co.il

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    אנחנו רוצים חברים מהסטטוס שלנו
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים