פותחים עונה ב-NBA: בית המרכז

עונת ה-NBA תפתח ב-31 באוקטובר, עד אז כולם יספיקו לשכוח את השעשועים באירופה. מי שלא ישאיר מאחור את מכבי תל אביב בקלות הם ה'ישראלים' באינדיאנה, שאראס בעונתו השנייה ובאסטון עם החזרה לארצות הברית, שנאלצים לשמוע הרבה רעש ויריות מסביב לפייסרס. שניהם חלק מהבית העמוק ביותר בליגה - כל חמש הקבוצות הגיעו אשתקד לפלייאוף.

גם ההעברה המרכזית של הקיץ, בן וואלאס מדטרויט לשיקגו, מגיעה מכאן, ועוד לא דיברנו על לברון ג'יימס מקליבלנד. הכתבה ראשונה בסדרת ההכנה לעונת 2006/07 לפניכם.

דטרויט פיסטונס

הצטרפו: נאזר מוחמד (29, 2.09 מ') ורונלד 'פליפ' מארי (27, 1.93 מ'). עזבו: בן וואלאס (לשיקגו), מוריס אוואנס (ללוס אנג'לס לייקרס), אלכס אקר (לאולימפיאקוס) וטוני דלק (לפנאתינייקוס).

ג'ו דומארס היה בזמנו אחד השחקנים האמינים והיציבים בליגת ה-NBA. בשנים האחרונות הוא כזה גם כנשיא הפיסטונס, המזוהה איתו כל כך ועוצבה בדמותו בדרכה להצלחה. במו ידיו, בנה דומארס את ה'בד בויז של המילניום החדש' והפך אותם לקבוצה יציבה ומוצלחת. שוהה תמידית בטופ. בעונה שעברה זה בא לידי ביטוי משמעותי במיוחד, על רקע הפרידה מהמאמן המוערך לארי בראון. פליפ סונדרס שהחליפו שמר על הרמה הגבוהה, גם בלי אליפות. הוא וחניכיו לא ממש התעצבו על הסתבכויותיו של בראון בניו יורק ניקס.

ריפ המילטון מול שאראס. היציבות תספיק? (צילום: איי.פי)

הרבה שינויים לא היו השנה בסגל של הפיסטונס, שכאמור שומרת על יציבות, אולם הפרידה מבן וואלאס עשויה להיות משמעותית ביותר. נכון, עכשיו 'שיד' הוא הוואלאס היחיד בעיר, אבל ספק אם שיתוף הפעולה שלו עם נאזר מוחמד יהיה מוצלח כמו עם חברו וראסטותיו. לפחות אנטוניו מקדייס עוד פה, וגם ג'ייסון מקסייל נראה חדור אנרגיות ומוטיבציות חייתיות שמזכירות את "ביג-בן" אבל ב'סמול'.

סונדרס יכול להרגיש בטוח יותר בכל הנוגע לקו האחורי, אחד הסטאביליים בליגה. זה מתחיל בצ'ונסי בילאפס, הלב הפועם האמיתי של הקבוצה - מזכיר קצת את דומארס בצעירותו, אגרסיבי, רב תכליתי ובעיקר לוקח אחריות ברגעים הקריטיים. אצל ריצ'רד המילטון וטיישון פרינס העניינים קצת יותר רגישים, השניים צריכים מסגרת, לפעול כברגים במכונה. כשזו משומנת ועובדת כהלכה, המילטון ופרינס משגשגים, אם לא הם נוטים להעלם. בהגנה לפחות, הם תמיד תורמים.

ראשיד וואלאס בפוזה מוכרת. נשאר בלי בן (צילום: רויטרס)

על הכוונת: נאזר מוחמד. לא קל למלא את ה"ביג ספייס" שהותיר מאחוריו "ביג בן", אבל מוחמד - סוג של ברירת מחדל עבור הפיסטונס, יכול להיות פתרון לא רע. אף אחד לא דורש ממנו יותר מוואלאס בהתקפה, מרץ ופיזיות לא היו חסרים לו אף פעם. זה כל מה שמחפשים בדטרויט מסנטר הגנתי מתחת לסל.

קליבלנד קאבאלירס

הצטרפו: סקוט פולארד (31, 2.11 מ'), דוויין ג'ונס (23, 2.11 מ') ברנדון האנטר (26, 2.02 מ'), דייויד ווסלי (36, 1.85 מ'). רוקיז: שאנון בראון (21, 1.93 מ') ודניאל גיבסון (20, 1.88 מ'). עזבו: מרטינאס אנדריושקביצ'יוס (לשיקגו), אלן הנדרסון (לפילדלפיה), לוק ג'קסון (ליוסטון) ורונלד מארי (לדטרויט).

שלוש שנים מאז נבחר ראשון בדראפט ה-NBA, צופה לברון ג'יימס לעבר ידידו דוויין ווייד, שנבחר ארבע מקומות אחריו וכבר הספיק לזכות באליפות עם מיאמי היט. ובכן, הכוכב הנוצץ ביותר של המילניום החדש רוצה גם ועכשיו, למרות שהוא רק בן 22. אי אפשר להאשים אותו, הוא כבר כנראה השחקן הדומיננטי בליגה עם 31.4 נק', 7 ריב' ו-6 אסיסטים, אבל כמו מייקל ג'ורדן, גם הוא לא יצליח לעשות זאת ללא צוות מסייע.

 לברון ודיימון ג'ונס, אחרי סל הניצחון מול וושינגטון בפלייאוף (צילום: איי.פי)

זה לא שלרשות הקאבס אין שחקנים טובים, אבל ניכר בעונה שעברה שלא נמצא עדיין ה"סקוטי פיפן" של ג'יימס. אין שחקן איכותי משמעותי שישלים אותו. מי כן ישתף פעולה עם קינג ג'יימס, בפיקוחו של המאמן מייק בראון? דרו גודן, דונייל מרשאל ואנדרסון ורז'או עושים את עבודתם השחורה מתחת לסלים ועושים אותה טוב, זידרונאס אילגאוסקאס הענק לעומת זאת מעודן יותר. זה מזכיר קצת את לוק לונגלי מהקבוצה של ג'ורדן בשיקגו, אבל הקאבס כאמור זקוקים לפני הכל לפיפן.

לארי יוז היה אמור להיות כזה, אבל הוא נוטה להעלם יותר מדי, ולא תמיד בגלל פציעותיו. בלית ברירה, לברון ימשיך לשאת את הקאבס על הגב, מתוך תקווה שלפחות דיימון ג'ונס, אריק סנואו וסאשה פאבלוביץ' ידייקו מבחוץ, כשיסדר להם מצבים חופשיים.

על הכוונת: דייויד ווסלי. הייאוש המסתמן של המאמן בראון ולברון עצמו מהקלעים הביא העירה את הגארד הקומפקטי מיוסטון. עם 13 שנות נסיון פוריות להפליא ויד מאופסת מבחוץ, ההגנות היריבות לא יוכלו עוד להתכנס על הכוכב הגדול בלי לדפוק חשבון. אם זה יקרה, ווסלי יוריד להם שלשות על הראש.

שיקגו בולס

הצטרפו: בן וואלאס (32, 2.05 מ'), פי.ג'יי. בראון (37, 2.11 מ'), מרטינאס אנדריושקביצ'יוס (20, 2.17 מ'), ויקטור חריאפה (24, 2.07 מ'), אדריאן גריפין (32, 1.94 מ'). רוקיז: טיירוס תומאס (20, 2.06 מ'), טאבו ספולושה (22, 1.95 מ'). עזבו: טייסון צ'נדלר וג'נארו פארגו (לניו אורלינס), ג'יי.אר. סמית' (לדנבר), דאריוס סונגאליה (לוושינגטון), אריק פיאטקובסקי (לפיניקס), אות'לה הרינגטון (לשרלוט) ואדי באסדן (לקליבלנד).

בן וואלאס. יש אפילו שמצייצים על אליפות (צילום: איי.פי) 

עם כל הכבוד ללברון, הוא עדיין לא ג'ורדן והקאבאלירס אינם הבולס של שנות התשעים. גם הבולס עצמם לא. ולמרות זאת, נראה שהם ממשיכים בכיוון הנכון, גם בלי כוכב מסדר הגודל של האב הרוחני שלהם. ג'ון פקסון ששיחק באותה קבוצה עם הגדול מכולם עושה פלאים כיד ימינו של הבעלים ג'רי ריינסדורף וצייד את הקבוצה הקיץ בשחקן ההגנה הבלתי נלאה, בן וואלאס.

מדובר בזניחת קונספט תאומי המגדל של אדי קארי וצ'נדלר שנופו בשנה שעברה. "ביג-בן", בראון והרוקי תומאס הופך את קו הגבוהים לדינמי ואנרגטי במיוחד ובעל אוריינטציה הגנתית מובהקת. הגארדים ידאגו להתקפה. המאמן סקוט סקיילס חובב גארדים מושבע עוד מימיו כשחקן, וככזה הוא נותן חופש כמעט מוחלט לטריו הקומבו-גארדס שלו, קירק היינריך, בן גורדון וכריס דוהאן. השניים הראשונים הם ספקי הנקודות העיקריים של הבולס. דוהאן מנסה לסדר להם את מצבי הקליעה מעמדת הרכז.

אנדרס נוצ'יוני אולי לא מלוטש כמו חבריו, אבל הארגנטיני לא מפסיק לעבוד ומביא נקודות מהריצפה. כשחברו לואל דנג ילמד ממנו, יוכלו השניים לפתח שיתוף פעולה מפחיד כצמד הפורוורדים. מייק סוויטני יעזור להם כשחקן פוסט-אפ. ככזה הובא לשיקגו על ידי פקסון, שבצעד קצת פחות מובן מבחינה מקצועית, מינה את אחיו ג'ים כעוזרו.

בן גורדון מול דני גריינג'ר מאינדיאנה (צילום: איי.פי)

על הכוונת: לואל דנג. הפורוורד הבריטי ממוצא סודני, שכיכב באוניברסיטת דיוק האמריקנית, מכנס בגופו האתלטי את כל עולמות הכדורסל. בגיל 21 הוא כבר מצוי ברזי המשחק, אותם עזר לו להפנים מייק ששבסקי, והוא מתמחה ומשפר אותם מאז. בשנתו השלישית הוא עומד בפני פריצה. הבולס צריכים אותו ככזה דווקא מתחת לסלים, מישהו צריך לספק נקודות בצבע.

אינדיאנה פייסרס

הצטרפו: אל הרינגטון (26, 2.06 מ'), מייסיאו באסטון (31, 2.06 מ'), דארל ארמסטרונג (38, 1.85 מ'), מרקיז דניאלס (25, 1.96 מ'), ג'וש פאוול (23, 2.06 מ'), ג'ון אדוארדס (25, 2.13 מ'), רוול מרשאל (24, 2.01 מ'). רוקיז: שון וויליאמס (20, 2.06 מ') וג'יימס ווייט (24, 2.00 מ'). עזבו: סקוט פולארד (לקליבלנד), ג'ונתן בנדר (פרש), פרדראג סטויאקוביץ' (לניו אורלינס/אוקלהומה סיטי), אוסטין קרושר ואנתוני ג'ונסון (לדאלאס), פרד ג'ונס (לטורונטו) ואדי גיל (לדינמו סנט פטרסבורג).

הקיץ החליט לארי בירד להאריך את חוזהו של ריק קרלייל באינדיאנה פייסרס. למרות שמדובר לדעת רבים באחראי העיקרי לכשלון הקבוצה בעונה שעברה, נשאר המאמן בתפקידו וזכה לאשראי - אולי הדבר היציב היחיד שנותר ב'קונסקו פילד האוס' על רקע היחסים השבריריים עם האוהדים המאוכזבים ופרשיית סטיבן ג'קסון, המטילה עוד צל על המועדון. בירד וקרלייל חברים ותיקים, כנראה הנימוק העיקרי לחיזוק הקשר המקצועי ביניהם. יחסי חברות? אולי זו גם הסיבה להחתמתו של באסטון - צעד שנעשה בוודאי בהמלצתו של שרונאס יאסיקביצ'יוס.

שאראס עובר את דן גזדוריץ' ממילווקי. עונה קריטית (צילום: איי.פי)

באסטון יחווה על הספסל את מה שעבר על שאראס, העומד בעצמו בפני העונה הגורלית בקריירת ה-NBA המאוחרת שלו. עונת הרוקי המאכזבת שלו נסלחה אולי, אולם בגיל 31 לא ינתנו לו יותר מדי הזדמנויות. לא יותר מאשר לארמסטרונג בן ה-38 שהובא כגיבוי. הליטאי מקווה שיתופקד הפעם כרכז, אפילו כמחליפו של ג'מאל טינסלי, ושימריץ את משחק ההתקפה שדשדש אשתקד. זה לא כל כך קל כמו שזה נראה. בעיקר בגלל שהפייסרס בונים בעיקר על משחק הפנים של ג'רמיין או'ניל, טקטיקה שנוטה להאט את קצב המשחק ולנטרל במשהו את הדומיננטיות של הגארדים.

או'ניל נשאר הציר שסביבו הכל מסתובב. הרינגטון חוזר הביתה מאטלנטה עם ממוצעים של 18.6 נק' ו-6.9 ריב' ויעזור אולי לחבר את הקבוצה ואת הקהל המקומי שהתגעגע. דני גריינג'ר המבטיח, פאוול והרוקי וויליאמס שלצידו, הם מאגר פורוורדים שלא ממש משאיר לבאסטון מקום להתבטא, גם לא כשחקן הגנה. ג'ף פוסטר ודייויד האריסון עושים זאת טוב ממנו.

ג'רמיין א'וניל ולברון. כח עזר בדמות הרינגטון החוזר העירה (צילום: רויטרס) 

על הכוונת: מרקיז דניאלס. פרד ג'ונס עזב, ג'קסון ממשיך להסתבך מחוץ למגרש. הגארד הרב-גוני שהגיע מדאלאס יכול למלא את המקום של שניהם, ובשעת צורך גם את זה של טינסלי ושאראס כרכז.

מילווקי באקס

הצטרפו: צ'ארלי וילאנואבה (20, 2.11 מ'), בראין סקינר (29, 2.06 מ'), רובן פאטרסון (31, 1.98 מ'), סטיב בלייק (26, 1.90 מ'), לין גריר (27, 1.88 מ'), הא סיונג-ג'ין (21, 2.20 מ'). רוקיז: דייויד נואל (22, 1.98 מ') ודאמיר מרקוטה (21, 2.07 מ'). עזבו: ג'מאל מגלור (לפורטלנד), ג'ו סמית' (לדנבר), טי.ג'יי. פורד (לטורונטו), ייז'י וולש (למלאגה) וטוני קוקוץ' (לבוטיק של אשתו).

כנראה שלארי האריס הוא פרפקציוניסט חסר תקנה, קשה להסביר אחרת את השינויים מרחיקי הלכת שמבצע מנכ"לם הצעיר של הבאקס שנה אחר שנה. שאיפה למצוינות זה נחמד, אבל זה עושה את העבודה של המאמן טרי סטוטס להרבה יותר קשה. בלי הרכז פורד והסנטר מגלור, הוא איבד הקיץ ארבעים אחוז מהחמישייה הפותחת שלו בעונה שעברה. לפחות מייקל רד נשאר, הבסיס עליו בונים במילווקי בשנים האחרונות, ובצדק. 25.4 הנק' שלו מהעונה שעברה מבהירות כך.

אנדרו בוגוט והחברים. יחייכו יותר אחרי שיחזור מהפציעה (צילום: איי.פי)

החשש הגדול הוא שההתקדמות המסתמנת במילווקי תעצר שוב. לא בגלל שאיכות הסגל ירדה, יתכן שהוא אף שודרג, אלא בגלל שהתהפוכות בו מקשות על גיבושו. מו וויליאמס הלוחמני ימלא את החלל בעמדת הרכז ואין סיבה שלא יצליח פחות מאשר בעונת 2004-5, אז מילא את מקומו של פורד המושבת בחמישייה, או מהיכולת המצוינת שהפגין כמחליפו אשתקד. צ'ארלי בל וגריר, שכיכבו באירופה יגבו אותו על כל מקרה.

את משחק החוץ האנרגטי ישלימו מבפנים מספר שחקני פנים רב-גוניים ואתלטיים כמו בובי סימונס ופאטרסון. מעמסה כבדה תיפול הפעם על הסנטר דניאל גדזוריץ', לפחות בפתיחת העונה, עד שאנדרו בוגוט המוכשר יחלים מפציעתו ויחזור לפעילותו הברוכה מתחת לסל.

על הכוונת: צ'ארלי וילאנואבה. הגיע מטורונטו כאחד הצעירים המבטיחים בליגה ויקבל המון דקות בהעדרו של הפורוורד-סנטר האוסטרלי. כשחקן האתלטי בעל קליעה קטלנית מבחוץ, הוא ישבה את לבם של האוהדים, למרות מראהו הגולגלתי, הגרוטסקי משהו.