שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    התקף לב לירושלים
    אישור תוכנית ספדי כנגד כל הגיון בריא יהפוך את תושבי ירושלים לקורבנות הפיתוח - ועוד על חשבון המיסים שלהם

    מצבו של החולה איננו יציב, הדופק חלש, אבל משום מה הצוות המטפל איננו מבצע החייאה, אלא מתרכז בכפות הרגליים והידיים, כאילו שמשם תבוא הישועה... מי החולה? ירושלים בירת ישראל. מי הצוות המטפל? הרשות לפיתוח ירושלים. את מי יש להאשים ברשלנות רפואית? עיריית ירושלים. ומה שם הטיפול? תוכנית ספדי לבניית 20 אלף יחידות דיור ותשתית מאסיבית של כביש טבעת בלב הרי ירושלים.

     

    מחר (שלישי), בישיבה סגורה של המועצה הארצית, יוכרע גורלה האורבני של ירושלים. הלכה למעשה, אישור תוכנית ספדי יהווה גזר דין מוות לעיר הפנימית שלה, שהרי המשאבים שיושקעו בפרברים החדשים ישאבו מהלב ההיסטורי של הבירה את מעט הכוחות שנותרו בו. מהנדס העיר טוען כי הוא בעצם מסכים עם הדיאגנוזה, וכי הוא מקדם תוכניות רבות לציפוף ולחיזוק מרכז העיר. הרכבת הקלה, יחד עם שורה של פרויקטים במרכז, יאיצו את זרימת הדם אל הלב הנחלש. ואולם, ממשיך מיד המהנדס ואומר, כי בנייה בהרי ירושלים הינה תנאי קודם הכרחי לחיזוק מרכז העיר.

     

    מתברר שאמנם ירושלים חולת לב, אבל מוסדות התכנון שלה לוקים במחלה קשה יותר - פיצול האישיות. כאשר העירייה ביקשה לקדם את הרכבת הקלה, האוצר דרש מקברניטי העיר הוכחה כי תשתית זו אכן נדרשת בבירה. התנאי לאישור תוכנית הרכבת הקלה היה תזכיר עתודות בנייה בשכונות הקיימות, המראה כי מערך הסעת המונים מוצדק בעיר ששכונותיה מצטופפות, כדי להבטיח מספיק נוסעים לרכבת. התוכנית אושרה מבחינת היתכנות כלכלית, כי עיריית ירושלים בדקה ומצאה עתודות לעשרות אלפי יחידות דיור בתוך העיר.

     

    נשאלת השאלה - מה נשתנה בירושלים? תוכנית ספדי, אשר מחייבת השקעה של מיליארדים בתשתיות המתלוות, קודמה מול אותו משרד אוצר תוך כדי האמירה שאין עתודות קרקע למימוש בירושלים, וסכנה דמוגרפית מאיימת על העיר. האם יכול להיות ששני המצבים נכונים? הנושא מחייב בדיקה, הן מבחינה ציבורית והן מבחינה כלכלית.

     

    בהיעדר גילוי אחריות על ידי הרשויות, ותוך כדי התנגדות ל"תוכנית ספדי", ארגון "ירושלים בת-קיימא" והקואליציה לשימור הרי ירושלים לקחו על עצמן בדיקה מקיפה של עתודות הקרקע בתוך גבולות הבינוי של ירושלים. ממצאי הבדיקה הוצגו בפני הגורמים השונים, והעלו נתונים מפתיעים: 130 אלף יחידות דיור יכולות להיבנות בירושלים מבלי לפגוע בהרים הירוקים ממערב, מבלי לגרוע מהשטחים הירוקים בתוך העיר, ומבלי לחייב סלילת כביש טבעת מערבי בהשקעה של מיליארדים.

     

    לאחר מאבק ציבורי נרחב והגשת 16 אלף התנגדויות לתוכנית ספדי, התמנה עו"ד גדעון ויתקון לתפקיד חוקר מתוך מטרה לבדוק, לנתח ולהקשיב לטיעוני המתנגדים. החוקר השלים את הכנת הדו"ח בשבוע שעבר, והוא משדר את אותה הסכיזופרניה המלווה את כל התהליך של קידום התוכנית: הוא מצדיק רבים מהטיעונים של המתנגדים, עמם נמנים כלכלנים, מומחי סביבה, אישי ציבור, סופרים, אזרחים וחברי כנסת ממגוון סיעות הבית, אולם, במפתיע, בסוף הדו"ח הוא ממליץ לאשר את התכנית!

     

    במקום שינקוט זהירות וידרוש בדיקה נוספת של עתודות הקרקע בגבולות הבינוי הקיימים על-ידי גורם בלתי תלוי, מטיל המהנדס את חובת הבדיקה על עיריית ירושלים בעת אישור כל תוכנית מפורטת. בכך למעשה הוא נותן לחתול לשמור על השמנת. וכעת מונח דו"ח החוקר על שולחן המועצה הארצית, שתדון ותכריע בתוכנית ספדי. והנה מתברר, כי על אף המשמעות העצומה לעתיד העיר ירושלים, לא יותר לצוות בכיר מבין המתנגדים להופיע מול המועצה הארצית לקראת ההכרעה הצפויה.

     

    תוכנית ספדי איננה "עוד תכנית"; על הפרק מונח חוסנה העתידי של ירושלים. לכל הפחות, אנו דורשים שייעצר הקידום של התוכנית
    עד לקיום הדרישות שהוצגו על-ידי ועדת קוברסקי ב-1992, אשר המליצה להרחיב את גבולות העיר מערבה, אבל הטילה על מוסדות התכנון להימנע מכל בנייה בשטח המוניציפלי המסופח עד למיצוי עתודות הבנייה בתוך גבולות הבינוי הנוכחיים. הוועדה טענה אז, כי הרי ירושלים מהווים נכס נופי יקר, אשר כלל לא הוכח שהריסתם תציל את ירושלים, להיפך: ברור כי הנזק הסביבתי לעיר ולהרים סביב לה יהיה בלתי הפיך.

     

    אישור התוכנית, כנגד כל הגיון בריא, יהפוך את כל תושבי העיר לקורבנות הפיתוח, כי מיסי התושבים הם שיממנו את התהליך. כן, החולי נגע גם בנו, אם נסכים לממן מכספי ציבור את התוכנית שתגרום לצמצום ההיקף והאיכות של השירותים העירוניים שניתנים לשכונות המגורים הנוכחיות שלנו בעיר.

     

    הכותבת היא מנהלת החברה להגנת הטבע בירושלים ומרכזת "ירושלים בת-קיימא" 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    רק תשאירו לי פינה: הר חרת
    צילום: עמיר בלבן, החברה להגנת הטבע
    מומלצים