המדינה אחראית להזנה
כדי שמפעל ההזנה והצהרונים לא יחטיא את מטרתו, המדינה חייבת לשאת בעלות, תוך השתתפות סמלית בלבד של ההורים ממשפחות המצוקה והרשויות המתקשות
35.2% מהילדים בישראל חיים מתחת לקו העוני - כ-750 אלף ילדים, לפי נתוני דו"ח העוני האחרון. מרביתם אינם זוכים ולו לארוחה חמה אחת ביום. טוב עשתה הממשלה בהקימה מסגרות של צהרונים לילדי הגן ומסגרות של יום לימודים ארוך, הכולל הזנה לילדי בתי-הספר היסודיים וחטיבות-הביניים. בנוסף לארוחה החמה, נהנים התלמידים מסיוע בהכנת שיעורי בית ומהאפשרות להשתלב בחוגי העשרה שונים. מסגרות אלו סובסדו על-ידי משרדי האוצר, הרווחה והחינוך, תוך הפעלת נוסחה המשתפת את הרשויות המקומיות ואת ההורים בעלות הפעלתן. אולם הפרדוקס הגדול הוא שדווקא משפחות המצוקה אינן יכולות ליהנות מפירות המסגרות הללו, שכן הן מתקשות לשאת בתשלומי המיסים לקופת המדינה, לא כל שכן במימון צהרון או מפעל הזנה לילדיהם.
רק 9% מסך הילדים המשתתפים בצהרונים הם ילדים הבאים ממשפחות מצוקה, לפי נתונים שהתפרסמו לאחרונה על-ידי החברה למתנ"סים. כפועל יוצא מכך שההורים אינם יכולים לשאת בחלקם במימון הפרויקט, גם הרשות המקומית נקלעת לקשיים תקציביים, ואף היא אינה מסוגלת לשלם את חלקה בנוסחה. התוצאה: אותם ילדים נזקקים אינם נהנים ממסגרת המשך ליום הלימודים הרגיל, אינם זוכים לארוחה חמה, ונמנעת מהם גם העשרה ערכית ותרבותית. זאת ועוד: במקרים רבים, האמהות מעדיפות להישאר בבית על פני יציאה לעבודה, ובכך מתמוססת מטרה נוספת של הנהגת הצהרונים, מפעל ההזנה ויום הלימודים הארוך - והיא מתן אפשרות לשני בני הזוג לצאת לעבודה ולפרוץ את מעגל העוני.
דווקא רשויות מקומיות, המאוזנות תקציבית הודות לתשלומי המיסים של תושביהן, מסוגלות לשאת בעלות התקציבית של הפעלת מסגרות הצהרונים וההזנה. ובין הרשויות השונות קיימים ממילא פערים באשר להשקעה בתלמידיהן. כך, למשל, מועצת שער הנגב משקיעה בכל תלמיד כ-27 אלף שקלים, לעומת כ-1,200 שקלים בלבד ברהט.
בסופו של יום נשאלת השאלה, למי מועילות המסגרות המיוחדות? התשובה המפתיעה: רק לאותן משפחות ביישובים המבוססים, בהן שני ההורים יוצאים לעבודה במשרה מלאה ומגיעים להכנסה המאפשרת להם, בין היתר, לשאת בעלות חלקם בהפעלת אותן מסגרות.
את "מעגל הקסמים" הזה ניתן וצריך לשבור. כדי שהמפעל הזה לא יחטיא את מטרתו, המדינה היא שחייבת לשאת בעלות מימון הצהרונים ומפעל ההזנה בקרב האוכלוסיות העניות, תוך השתתפות סמלית בלבד של ההורים. הרשויות המקומיות, אשר נמצאות במתאם מלא עם תושביהן העניים, צריכות גם הן להשתתף בעלות סמלית, אם בכלל. מימון ממשלתי של מפעל ההזנה והצהרונים יאפשר גם להורים ממשפחות המצוקה לצאת ולהשתלב במעגל התעסוקה. מי שהיו עד היום נתמכי רווחה, יוכלו להשתכר בכבוד ואף להפוך לאזרחים משלמי מיסים. מיסים אלה, שיזרמו לקופת המדינה ולקופת הרשויות, יסייעו למדינה להמשיך ולתמוך באותן משפחות שעדיין לא נחלצו ממעגל העוני, בהנחה שמספרן יילך ויקטן.
אסור לממשלת ישראל להפנות עורף למאות אלפי ילדים במצוקה; זו יכולה להיות שעתה היפה בהשגת יעדיה החברתיים, בדרך לשוויון הזדמנויות אמיתי. הצהרונים, מפעל ההזנה ומסגרות יום לימודים ארוך הם חופן אגוזים מזינים וחיוניים; יהיה זה חסר טעם ותכלית להציע אותם לחסרי שיניים, שאינם מסוגלים ליהנות מהם.
הכותבת היא חברת-כנסת בסיעת קדימה ולשעבר מנכ"לית משרד החינוך
מומלצים
