איך שכוכבית אחת מעזה

אני רוצה להתחיל לכתוב את דף הבית הזה, אבל לא ממש מצליחה להתניע. תמיד זה קורה לי. אני מגיעה למקלדת מלאה בדברים שאני רוצה להגיד, ואז הכל פתאום מתאדה, מתפוגג, מתגמד. דברים ואנשים שהרתיחו אותי רק לפני כמה ימים ועשו לי התקפים אפילפטיים של עצבים, פתאום נראים לי שטותיים, אולי גם קצת מצחיקים. אבל רק קצת. כי ככה זה בתחום שאני וכמה מחבריי הטובים עובדים בו, מה - ובעיקר מי - שנראה יום אחד כמו הדבר הכי היסטרי וחם בסביבה, הופך באותה המהירות לזניח ולא משמעותי ביום שלמחרת. "טלאנטים אינסטנט", אתם יודעים.

תראו, לא פשוט בכלל לצלם שמונה אנשים לשער אחד. בטח לא כשמדובר בחברי "השמינייה" הסופר עסוקים ולוהטים. לפעמים גם לא קל לצלם רק אדם אחד, לצורך העניין. אבל וואללה, אנחנו עושים את זה לפחות פעם בשבוע ובדרך כלל זה יוצא לא רע בכלל. בעצם עזבו אתכם מהצניעות, לרוב זה יוצא פצצה (כמו השבוע נגיד) ואתם יודעים למה? כי מעבר לעובדה החשובה שבדרך כלל יש לנו מצולמים שנראים מצוין ומשתפים איתנו פעולה - יש לנו ב"פנאי פלוס" גם צוות מנצח שאמון על השערים המצוינים האלה ועובד עליהם קשה מאוד.

להרים הפקה של כל כך הרבה אנשים זה לא דבר של מה בכך. זה לוקח המון זמן. כמה זמן? לצורך העניין, על השער הזה עבדנו כשלושה שבועות. מה שאומר, שאין פרט שלא חשבנו עליו - ליהקנו את האנשים שידענו שיהיו הטובים ביותר להתמודד עם יום מסובך שכזה (אותו יום אגב, היה יום חופשה של כולנו ועליו ויתרנו בשמחה כדי לקבל תוצאה טובה), שברנו את הראש באשר לקונספט ושינינו אותו ואת מקום הצילומים בערך שש פעמים עד שמצאנו את המקום המושלם (המון תודה לצוות מורי בית הספר AIS ומנהליו בכפר שמריהו, שגם הם ויתרו על יום חופשה שלהם - ויום קולומבוס שמח לכם - כדי לסייע באופרציה), וידאנו בערך 80 פעם עם אשת יחסי הציבור של הסדרה שכולם יודעים מה הולך לקרות ואיך הם אמורים להצטלם (כמובן שזה לא עמד במבחן המציאות, אבל נו, מילא), הזמנו אחלה כיבוד במקום הבמבה-בורקסים שבדרך כלל מגישים, והכי חשוב - התעלמנו באלגנטיות מכל מיני שמועות על הכוכבנית שהצטרפה לעונה החדשה של הסדרה.

הגענו לצילומים מוכנים ומזומנים ליום, שמראש ידענו שהולך להיות לא פשוט, אבל איך אומרים, הבאנו שירונים.

את התוצאה של היום ההוא אתם יכולים לשפוט בעצמכם, את המיני דרמה, שלא לומר הטלנובלה ליגה ז', שהתחוללה מאחורי הקלעים עם אותה כוכבית (לא, זו לא שגיאת כתיב), אתם תשמעו בקטנה פה עכשיו. ולא, לא למען הרכילות הזולה וגם לא כדי לסגור חשבון מעל דפי העיתון (כפי שכמה מכם עשויים לחשוב), אלא בעיקר בשל העובדה שלפעמים בן אדם צריך לקחת בחשבון שלהתנהגות שלו יש תוצאות, וזה ממש לא משנה כמה יפה, או כוכב הוא, או חי בסרט. בשורה התחתונה, הוא - כלומר היא - בסך הכל חלק קטן ביותר מתוך מכלול מאוד גדול של אנשים שמייצרים יחדיו תוצאה אחת. מילת המפתח: ביחד.

ברגע שמישהי כמוך, מיס דוגמנית-רקדנית-שחקנית-חוצפנית, מרשה לעצמה להתנהל כמו שכוכבים בסדר גודל פי אני לא יודעת כמה ממך לא מרשים לעצמם, נגיד לדבר בחוצפה ולצרוח על אנשי הצוות שהגיעו, כמה מפתיע, לא רק לכבודך אל היום הזה, או להפגין זלזול בעבודה הקשה מאוד שלנו ושל החברים שלך לסדרה. ברגע שאת מרשה לעצמך את ההתנהגות הזאת (שכבר הספקנו לשמוע עליה כל כך הרבה), את מוכרחה להבין ולהפנים שאת פוגעת בעיקר בעצמך, שזה דווקא משהו שאותי באופן אישי פחות מעניין. אבל ברגע שאת מתנהגת באופן שכזה, את גומרת את הקריאטיביות של כולנו ומחרבת את הרושם של החבורה הסופר מוכשרת שמסביבך. כמעט. כי לשמחתנו, מעבר לכל השיט הזה שעברנו איתך, לא נעלם מעינינו, שדווקא להבדיל ממך, מדובר בחבורה מוכשרת של אנשים שבאמת יישארו איתנו עוד הרבה מאוד שנים. אנחנו כבר מצפים בקוצר רוח לשער הבא שלנו איתכם. איתך - לא תודה.

שלי בן מיור

עורכת משנה