מכלכלה מוחשית לכלכלה וירטואלית: הגולם שהופך לפרפר
בהרצאה שנתתי השנה באינטל בקריית גת, התהפכה לי הפרדיגמה כשהתברר לי ש"עובד ייצור" במפעל החדש בקריית גת, צריך להיות מהנדס או לפחות הנדסאי. פתאום ראיתי לנגד עיני את כלכלת הלא-מוחשיים Intangibles של
ראשית המאה ה-21, המחליפה את כלכלת המוחשיים בתעשייה ובחקלאות של אלפי השנים האחרונות. מכונה של 30 מיליון דולר מצריכה מיומנויות אחרות לחלוטין מפטיש של מסגר ששווה 3 דולר. הכלכלה הלא מוחשית מתפשטת מהודו עד מצריים.
חינוך, מו"פ, תוכנה, ידע, מותגים, ומידע שיווקי, הם דוגמאות לנכסים לא מוחשיים. קרקע, מכונות, חומרי גלם, כספים ומבני תעשייה, הם דוגמאות לנכסים מוחשיים. ברוב המקרים כשכלכלנים מדברים על השקעה, הם מדברים על השקעה בנכסים מוחשיים. כשהם מדברים על תוצר הם מדברים על תוצר מוחשי. לכן לפי הביזנסויק , חלק גדול מהתיאוריה הכלכלית הנלמדת כיום באוניברסיטאות, כבר לא רלבנטית. לכן החשבונות של בנק ישראל ומשרד האוצר מספקים תמונה לא מדויקת של המצב הכלכלי.
מאז מהפכת המחשב האישי והאינטרנט ב-1980-1993, לנכסים הלא מוחשיים יש משקל הולך וגובר גם ברמת הפירמה וגם ברמת המדינה.
למה אמאזון מוכרת יותר "ספרי נישה" מאשר רבי מכר? אי.טון של אפל מוכרת יותר "שירי נוסטלגיה" ו"שירים קהילתיים" מאשר להיטי מצעדי פזמונים. נט פליקס מוכרת יותר "סרטים של פעם" מאשר הלהיטים האחרונים של הוליבוד. למה זה קורה דווקא מאז מהפכת האינטרנט ב-1993?
חוק הזנב הארוך מספק תשובה לשאלות אלו ומהווה גשר בין המאקרו-כלכלה של הלא-מוחשיים לבין המיקרו-כלכלה של הלא מוחשיים.
לפי חוק הזנב הארוך, זה נובע מיכולת האחסון הדיגיטאלי ומיכולת החיפוש האינטרנטי. נחשוב על חנות ספרים וירטואלית מול חנות ספרים ריאלית. בחנות ספרים ריאלית קשה לאחסן יותר מ-100,000 ספרים גם בגלל בעיות של אחסון (מצד המוכר) וגם בגלל בעיות חיפוש ספר בחנות כה ענקית (מצד הלקוח).
אולם מנועי חיפוש מסוג גוגל פתרו באופן סופי את בעיית החיפוש, ואחסון דיגיטאלי מאפשר לאחסן על "דיסק און קיי" אחד, ספרייה שלמה של מכללה. זהו הבדל מהותי בין נכסים מוחשיים (ספרים מנייר, מדפים מעץ וכו') לנכסים לא מוחשיים (תוכן של ספרים, מידע על מיקומם).
העידן הפוסט-מותגי והפוסט-להיטי
מכך נובע כי מותגים ולהיטים הם ביטוי של מגבלות כלכלת המוחשיים ושל מגבלות החשיבה המודרנית. פשוט אי אפשר היה לאחסן כל כך הרבה שירים, אז התמקדו במספר מצומצם של להיטים. אי אפשר היה להציג כל כך הרבה ספרים אז התמקדו במספר מצומצם של "גאונים" כמו עמוס עוז, דוסטוייבסקי, מדונה, ושאר ירקות. "הגאון" הוא מיתוס שהומצא בשל מגבלות האחסון והחיפוש של מוצרי תרבות. בויקיפדיה ובבלוגים כולנו גאונים.
הכלי המודרני שנקרא מותגים של מוזיקה או ספרות, של סלבריטיס או מנהיגים, מוחלף בכלי הפוסטמודרני בעשור הראשון של המאה ה-21 שנקרא תגים.
הכלכלה הלא מוחשית משנה את התיאוריה הכלכלית של משרד האוצר וזו הנלמדת באוניברסיטאות בשלושה מישורים:
- איך למדוד את מידת השפעת הגורמים הלא מוחשיים כמו: עיצוב, תוכנה, תוכן, למידה, מותג, תג וכו'. למשל: האם השקעה של אם בחינוך של תינוק בן שנה היא בעלת ערך כלכלי גדול יותר מהשקעה במכונת ייצור?
- איך להבין ולראות גורמים לא-מוחשיים: הבעיה היא שלא יודעים איך למדוד את הגורמים הלא מוחשיים. שכן מדידה של דבר לא-מוחשי שונה לחלוטין ממדידה של דבר מוחשי. יתכן אפילו שהלא -מוחשיים כלל לא ניתנים למדידה אלא רק להערכה איכותית ולא כמותית. אך יתכן שיש גורמים מתווכים שמאפשרים להמיר מידות מוחשיות למידות לא מוחשיות. מתווך שכזה יכול להיות כסף. כסף הוא מכונה מבוזרת שיכולה לחשב ערכי מוצרים ושירותים. או כמו שכתב ברוס סטרלינג בבלוג שלו ב"ווירד מגזין": "כסף הוא מכונה מבוזרת, המחשבת ערכי מוצרים ושירותים. הביזור המוטמע באופיו של הכסף, גורר מובייליות. כסף הוא נייד כמו שהוא מבוזר. כסף גם נוטה לברוח ממקומות לא יעילים: מערכות חינוך, אוניברסיטאות, מונופולים, שדות של מחצבים טבעיים כמו נפט וכו'."
- איך להבין את תהליכי המעבר מכלכלה מוחשית לכלכלה לא מוחשית? הכלכלה המוחשית התעשייתית-בירוקרטית (של טפסי נייר ומשרדים) יצרה אצלנו חשיבה ליניארית שמקורה בכתב הליניארי ופס הייצור הליניארי. לכן האדם התעשייתי מבין תהליכים רק בצורה קווית, שפירושם הוא שהעתיד הוא אקסטרפולציה של העבר וההווה. האדם הפוסט-תעשייתי לעומת זאת, יכול לחשוב גם בצורה לא ליניארית אלא מעגלית כמו עונות השנה, או יצירתית כמו הפרי הנוצר מהעץ, או כמו הזחל שהופך לגולם שהופך לפרפר.
מאחורי כל המהפכה הזו, עומדת אונטולוגיה חדשה (פילוסופיה של ישות) שחורגת הרבה מעבר לכלכלה. מדובר בצורת קיום חדשה שמבוססת פחות ופחות על חומר, ויותר ויותר על רוח, או מידע, או סמלים וכו'. על אונטולוגיה זו ראה בהרחבה את הניתוחים של יואב בן דב.
מרושתים: לבלוג המלא
לפנייה לכתב/ת 
