מעשה בנסיכה הקסומה
את אבן הפינה בטירה שהקמתי סביב הלב שלי הנחתי עוד בתקופת בית הספר, כשסימה הודיעה לי שזה נגמר בינינו. חפרתי מסביב תעלת מים רחבה, זרקתי פנימה תנין רעב, ובין הטירה לתעלה הנחתי חומת אבן גבוהה, גדר תיל דוקרנית ושדה מוקשים. בקומה ה-13 גרה אהובתי האצילית, ואף אחת לא הצליחה לתפוס את מקומה. עד שהגיעה חגית
אני חושב שבאותם שנים שהתגעגעתי לסימה התחלתי לבנות את הטירה על הלב שלי. חפרתי מסביב תעלת מים רחבה, זרקתי פנימה תנין רעב, ובין הטירה לתעלה הנחתי חומת אבן גבוהה, גדר תיל דוקרנית ושדה מוקשים. הטירה היתה בנויה מאבן בזלת וסיפקה הגנה מצוינת מפני רוחות רעות וחיות טרף, בקומת הקרקע היו חדר אוכל עם שולחן באורך בריכה אולימפית, סלון מעוצב עם ספות משי תכולות ושטיחים עמוקים שמרגיעים את המתח ברגליים, מטבח בגודל של ספריה, ספריה בגודל מגרש כדורסל, עשרות חדרי שינה לאורחים - וג'קוזי. ביתר הקומות לא היו חדרים, רק מדרגות מתפתלות שהגיעו לקומה ה-13, לדלת שהובילה לחדר קטן ומקסים עם ציורים של שקיעה, שטיח לבן, ומיטת אפריון עליה המתינה בחיוך מהודר הנסיכה הקסומה שלי. כשנכנסתי לחדר היא הפסיקה לסרק את השיער הכהה החלק שהגיע לה למותניים, סובבה את צווארה באצילות, ועיניה הכחולות נפנו אליי מתוך אחד הספרים שלה. אהבתי את הנסיכה מאוד, ורק חיבוק היה חסר לי, כי תמיד כשניגשתי לחבק אותה הייתי מוצא עצמי עוטף אותי בזרועותיי ודמותה נעלמת כאוויר.
שנים רבות חייתי בשגרה, יוצא בימי שמש אל העיר הגדולה, מכיר בחורות ומכלה איתן שעות או שבועות, עד שהייתי מתגעגע לנסיכה הקסומה וחוזר לטירה הטובה והבטוחה שלי. ברבות השנים הנשים שלי החלו מנסות לחדור אליה. חלקן לא הצליחו לחצות את התעלה, טבעו או נטרפו על ידי התנין האכזר, אחרות היו רואות את הנסיכה הקסומה בחלון הטירה ומסתובבות חזרה בפחד. והיו כאילו שעברו בשחייה מהירה את התעלה, טיפסו מעל הגדרות, תמרנו בשדה המוקשים, ונכנסו לקומה הראשונה של הטירה, רק כדי לגלות שאפילו שם זה לא נגמר. הייתי משכן אותן בחדרי השינה של האורחים, וכשנרדמו הייתי עולה וצולל אל תוך עיניה הכחולות של הנסיכה הקסומה, עד שהייתי מתעורר והולך לגרש את האורחת.
זכורים לי מקרים בודדים, שאני יכול לספור על אצבעות יד אחת, בהם הצליחה בחורה נחושה לטפס במדרגות לכיוון הקומה ה-13, בלי שידעה האומללה שלנסיכה שלי יש חוש שמיעה יוצא דופן. נסיכתי היתה צורחת לעזרה כבר כשהמסתננת היתה בקומה השנייה או השלישית. אני הייתי שועט, מדביק את הבחורה הנועזת שרצה במעלה המדרגות לפני שתגיע לראש המגדל ומשליך אותה מחלון הטירה.
חגית העדיפה לייבש את התעלה
לא העלתי על דעתי שחגית תנסה להיכנס לטירה, היא נראתה כל כך שונה מהנסיכה שלי, בהירה, מנומשת וכחושה. לא ידעתי על נחישותה, הזמנתי אותה לטירה בנימוס, לא חשבתי שאכן תגיע. היתה לה גישה שונה, היא לא ניסתה לצלוח את התעלה בשחייה אלא העדיפה לייבש אותה, היא לא התעייפה מלשאוב את המים בדליים קטנים, לא התעלפה למראה התנין שנותר בתעלה השחונה עד שגווע ברעב, הפילה אבן אחר אבן מהגדר הראשונה, קיצצה לחתיכות קטנות את גדר התיל, ופירקה את המוקשים בסבלנות. רק כשעברה את המחסומים התפנתה להביט במבנה הענק, הכאב השתקף מתוך עיניה האמיצות, אבל היא חשקה שפתיה ונכנסה אליי ללב.
גם אותה שיכנתי בחדר האורחים בקומה הראשונה, ובלילות, כשהייתי יוצא מהחדר לראות את הנסיכה הקסומה שלי, עיניה של חגית נותרו פקוחות ושפתיה לא נעו, אהבה ושתקה חודשים רבים. לא חשדתי בדבר, כי היא מעולם לא התקרבה למדרגות ולא ידעתי שבכל אותם חודשים היא חפרה מנהרה סודית אנכית, שהגיעה עד הקומה ה-13. עד שערב אחד שמעתי צרחה אדירה וטיפסתי בבהלה את 180 המדרגות שהובילו לקומה האחרונה, התפרצתי דרך הדלת הפתוחה וגיליתי את חגית עומדת ליד החלון, ועל זרועותיה הנסיכה הקסומה שלי.
"מה את עושה?" שאלתי אותה בפחד.
"אני רוצה להשליך את הפנטזיה שלך", ענתה בקול שקט.
"תציל אותי, בבקשה", לחשה הנסיכה.
עיניה של חגית הביטו בי בתחינה עצומה, היא ידעה שאני קרוב מאי פעם, ואם אוכל להפטר מהנסיכה הקסומה הטירה כולה תתמוטט.
"תשליך אותה אתה", אמרה והושיטה לי בזרועותיה את הנסיכה, "בלעדיה נוכל לפרק את הטירה שלך ולצאת לבנות לנו בית אמיתי בשדות הירוקים. נהיה מאושרים".
הנסיכה חייכה אליי פתאום, היו לה שפתיים משורטטות בקו דק ומדויק וחיוך שתוכנן בידי רב אמן. היא שוב אמרה: "תציל אותי".
ההחלטה הקשה ביותר שנאלצתי לקבל
הבטתי בשתיהן, ההחלטה הקשה ביותר שנאלצתי לקבל בחיי, חגית הטובה מול הנסיכה הקסומה, השדות המסתוריים מול הטירה הנוחה, החיבוק הריק של הנסיכה מול המגע החם והמכיל של חגית. בצעד מהיר ניגשתי לחלון, הרמתי אותה בקלילות וזרקתי אותה מהחלון.
ידעתי שהיא ממלאת מחדש את התעלה בדמעותיה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)
חודשים ארוכים היא נפלה מהטירה שלי, לא כאבן צנחה, אלא כעלה ריחפה חגית, עלתה וירדה על כנפי הרוח, ובכל פעם שהייתי מסובב אליה את ראשי, בין אם הייתי במגדל לצד הנסיכה שלי או לבד בקומה הראשונה, עיניה היו מתמקדות בי בכאב, בשאלה, בחוסר אונים. עד שלא יכולתי להמשיך להביט בה והייתי מפנה את ראשי ומתעלם, מגיף את התריסים בטירה, ויודע שהיא שם באוויר, ממלאת מחדש את התעלה בדמעותיה בזמן שאני שוקל בדעתי לבנות עפיפון או דאון. משתעשע ברעיון, מתלהב לדמיין את עיניה נפערות באושר, בפליאה, ברגיעה, זרועותיה נכרכות סביב צווארי כשאני אוסף אותה אליי מהאוויר ואנחנו דואים רחוק מהטירה אל עבר השדות הירוקים.
אבל אז הייתי שומע את הרוח מייבבת בחוץ והייתי מזנק ומשתרע על ספת הקטיפה, לוקח ספר מהמדפים העמוסים, מאזין לנסיכה הקסומה שלי שרה, ונותן לחגית לצנוח. היא הגיעה לקרקע אחרי חודשים ארוכים, נחתה מעבר לתעלה, הרימה את ראשה ועיניה הטובות הביטו בי בפעם האחרונה. אני זוכר שכשעינינו נפגשו כל הטירה הטלטלה ברעידת אדמה שניות ארוכות, עד שהיא הלכה לדרכה, פגשה איש והתפנתה לבנות איתו בית. הטירה שלי שוב שקטה, חיי הרגועים חזרו למסלולם, הייתי משוטט בעיר מחפש נשים, מקווה שהן יחדרו אל ליבי, ויודע בפנים שאף אחת כבר לא תגיע אליי, כי התעלה שוב התמלאה וצמחיית פרא גדלה על גדותיה.
ערב אחד, כשנרגעתי בג'קוזי, הרחתי ניחוח מוכר שגרם לי לצאת נסער לכיוון הסלון. לתדהמתי גיליתי שהוא התפזר מעבר לסלון, הגיע לספריה, לחדרי השינה הרבים, ואפילו למטבח. ריחה של חגית התפשט בקומה התחתונה כולה והטריף את דעתי מגעגועים. דפקתי על הקירות בכאב וצעקתי צעקה גדולה, עד ששמעתי במקביל לצעקתי צריחה אחרת, מקפיאת דם, של הנסיכה שלי, ואחריה נשמע קול של גוף נופל על אדמה.
רצתי לעבר המדרגות, קפצתי שלוש בכל צעד, עד שדרכתי ללא נשימה על המדרגה האחרונה בקומה ה-13, התפרצתי אל החדר וראיתי שעל המיטה הגדולה יושבת חגית. ללא שהות ניגשתי לחלון, ולמרגלות הטירה ראיתי את גופת הנסיכה שלי. האושר הציף אותי באותה שנייה בה חדרה אליי ההכרה, שהנסיכה הקסומה שלי היתה כל השנים פנטזיה, וכעת חגית הטובה הגיעה אליי. פסעתי קדימה בחיוך שעלה ביופיו אפילו על זה שפיסל רב האמן שתכנן את הנסיכה שלי, פתחתי את זרועותיי לרווחה ועטפתי את חגית, הקפתי את אהבתי בכל כוחי.
מצאתי שאני מחבק את עצמי. חגית היתה לאוויר.
"אני לא חגית", אמרה לי, "אני רק הבבואה שלה. חגית האמיתית נמצאת כבר הרחק מכאן, אבל כיוון שכעת הבנת את יופייה, חוכמתה ואהבתה של חגית, הנסיכה הקסומה שלך החליטה להתאבד, ומהיום אני אהיה הנסיכה שלך, אליי תייחל ועליי תחלום, אני אצרח אם אחת הבנות שתביא תתקרב לחדר העליון של ליבך, ולא תהיה עוד בת אדם שתוכל לי".
וכך היה. בבואתה של חגית השתכנה במיטתה של הנסיכה בקומה העליונה של הטירה שלי, והייתי מהרהר בה כל שעה, יודע שאין אחרת שתוכל להשתוות אליה ומתגעגע בחוסר אונים לחיבוק שלה.
ומאז אנחנו חיים יחד עד עצם היום הזה.
