מיסי או מיצי?

ממש בימים אלה עמלים באולפני יוניברסל על סרט שיבוסס על סיפור חייה של מיסי אליוט. חברת ההפקה של רוברט דה נירו כבר בתמונה, ואומרים שמיסי מועמדת לשחק בתפקיד עצמה. עוד לפני זה, ממש עכשיו אפשר למצוא בחנויות את אוסף הלהיטים הראשון שלה, Respect M.E - The Greatest Hits, שיסכם את הקריירה שלה בסינגלים מששת אלבומיה.

היום, כך נראה, מיסי אליוט היא יותר עסק משגשג מאשר אמנית היפ הופ פורצת דרך. ואם עוד לא ברור שהיא סוג של תעשייה, אתן מוזמנות לקפוץ לכל בוטיק של אדידס ולהצטייד בליין הבגדים האקסקלוסיבי שלה, ששם את הסמרטוטים של ג'יי לו בכיס הקטן בכל הקשור לטרנדיות אורבנית.

לא תמיד זה היה ככה. באופן מרשים ביותר, מיסי השכילה לנצל את מה שנחשב לחולשות - אישה, שחורה, עודף משקל לא קטן - אך ורק לטובתה, והמציאה סוג חדש של אייקון נשי בתחומה. אמנם נשים חזקות ודעתניות היו בהיפ הופ גם לפניה, בעיקר ראפריות פוליטיות בעלות תודעה חברתית כמו יו יו או מדוזה, ונכון גם שראפריות שרמוטות עם פה מג'ויף יש עשר בסנט. אבל מיסי ייצרה איזשהו שילוב בין שני הקטבים, שנשא איתו ריח טרי של שחרור נשי; היא סימלה את האישה העצמאית והחזקה שלא צריכה למצוץ לאף אחד בשביל לקבל הכרה.

העניין הוא שלאחרונה, אחרי דיאטה משמעותית, המקום שמיסי יצרה לעצמה במרחב ההיפ הופ כבר לא כל כך ברור. משהו מהייחוד ומהברק שהיה לה קצת התעמעם. וקצת מבאס לחשוב שמי שניסחה תודעה נשית חדשה כאישה עבת בשר, אולי איבדה את הפוקוס והדרייב יחד עם הקילוגרמים. 

שמן זה לא פיכסה. אליוט לפני (צילום: באדיבות הד ארצי)

בטטה ביץ'

הייחוד הזה שלה ניכר היטב בקליפ הבכורה של מיסי Supa Dupa Fly, משנת 1997, שביים הכישרון העולה דאז הייפ ויליאמס. בקליפ היא לובשת שקית זבל שחורה ומנופחת וסרבלים ענקיים ומוזרים, מצוידת במשקפי שמש עצומים ובשיער קצוץ ומגורז. רוב הזמן היא גם מצולמת מבעד לעדשת עין הדג - לא בדיוק הזווית המחמיאה לפרגיות היפ הופ טריות.

בהמשך הקליפ, באחת הסצנות היחידות שהיא נראית אישה מיסי יושבת על ראש גבעה כמו המפטי דמפטי (שישב על חומה, אבל לא משנה), לבושה בטרנינג ירוק, חובשת פאה ארוכה וחלקה, ומרטיטה את משמניה בעזרת אפקטים מיוחדים. כל אלה הציגו אותה לעולם כיצור עתידני ומוזר. ומכיוון שהיא בחרה מראש בתדמית של גאונה אקסצנטרית וחסרת צורה, חוקי המשחק המקובלים בזירה לא חלו עליה.

שמנה, שונה או מוזרה - מיסי מעולם לא נמנעה מחירות מינית, בלשון המעטה. הטקסטים שלה תמיד נטפו סקס נשי וכוחני, שיצא נגד ההגמוניה הגברית והחזיר לה מנה אחת אפיים. בשיר Work It , למשל, היא מתחילה עם בחור במועדון, פוקדת עליו להשכיב אותה על הספה ולרדת לה, אבל שיתקשר לפני, כדי שהיא תספיק לגלח; את Toyz היא כתבה בהשראת שני ויברטורים חביבים, הארנב והמגה בלאסטר; ב- One Minute Man היא מתמרמרת על גברים שגומרים מהר; וב- Pussycat היא מתפללת שהכוס שלה לא יאכזב אותה, כי היא זקוקה לו כדי לספק את הגבר שלה בשביל שלא ילך עם אחרות.

כן, למיסי תמיד היה פה מלוכלך. אבל לא יותר מלכמה מאחיותיה הראפריות, בעיקר פוקסי בראון ולי'ל קים. ובכל זאת, המעמד שלה בתוך מאזן הכוחות המיני בהיפ הופ שונה מאוד משל שתי אלה. היא, לעומתן, בחיים לא הצטלמה בביקיני עם רגליים פשוקות, ומעולם לא תפקדה כסמל סקס במובן הקונבנציונלי של המילה. וזה בדיוק מה שנתן לרטוריקה המינית שלה גוון של עצמאות, ופוטנציאל פמיניסטי שחסר לכוכבות מהז'אנר.

אם תחשבו על זה לרגע, לא משנה כמה נשים דוגמת בראון וקים ינסו להסביר שהמיניות שלהן משרתת רק אותן, אי אפשר להשתחרר מהתחושה שהן קורבנות על מזבח גברי. לא משנה כמה חזק הן יצעקו, הן ימשיכו להיות כוסיות עטופות במבטים מריירים. ובעוד שהמיניות של קים ובראון משרתת את האינטרס הכלכלי שלהן, אני מאמינה למיסי שהיא מזדיינת בשביל הכיף ולא בשביל טובות הנאה.

לא ברור אם מיסי הקפידה שלא להצטלם בפוזות מגרות בגלל תודעה פמיניסטית-פוליטית, או סתם בגלל שאף אחד לא רצה לראות את התחת הגדול שלה. מה שבטוח זה שלא פעם היא חשפה רגישות נשית מובהקת, למשל כשהיתה אחת מזמרות ההיפ הופ הראשונות שהופיעו בפסטיבל המוזיקה הנשי לילית פייר, או בשיר She's a bitch, שניכס את המושג הדרוגטיבי הזה מהראפרים הגברים ובכך רוקן אותו ממשמעויות מבזות.

מצד שני, בקליפ הקאבר ל"ליידי מרמלד" שעליו ניצחה ביד רמה, לא נראה שהיתה לה בעיה עם זה שאחיותיה למעמד - כריסטינה אגילרה, פינק, לי'ל קים ומיה - מנענעות את התוכעסים הגרומים שלהן. למעשה, יש מצב שאם היא היתה שוקלת קצת פחות בתקופת הצילומים, היינו רואות אותה מצטרפת לחגיגה. בכלל, הקליפים שלה מלאים ברקדניות מתערטלות, וקשה להניח שהיא אי פעם לקחה מישהי מהן הצידה ואמרה לה "עזבי אותך, סיסטר. שימי חולצה ולכי לאוניברסיטה".

אבל גם אם הסיבה היחידה שמיסי מעולם לא התערטלה בפומבי היא בושה, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהיא הצליחה לייצר סוג חדש של אמירה בעולם ההיפ-הופ: נשיות מינית, כוחנית ובוטה, שלא מתחנפת לאף אחד.

רזה יותר וגם ורודה יותר (צילום: באדיבות הד ארצי) 

הופ קטנטנה

כמו בכל סיפור חיים שממהרים לפרש ולמצוא בו הקשרים להווה, גם את הנטייה של מיסי לעצמאות קל לזהות אי שם בילדותה. היא נולדה לפני 35 שנה בעיר פורטסמות בווירג'יניה, ולדבריה ראתה בילדותה את אביה מכה את אמה. בסופו של דבר האם והבת נטשו את הבית ועברו לגור לבדן, ומיסי מספרת שתמיד העריצה את אמה על החוזק והעצמאות שגילתה.

לקריירה מוזיקלית רשמית היא הגיעה בסוף האייטיז, אז הקימה עם כמה חברות להקת אר אנ' בי בשם Sista. מפה לשם הלהקה קיבלה חוזה הקלטות, והבנות עברו לגור בניו יורק והקליטו אלבום שנגנז. הלייבל שבו הן היו חתומות התפרק, אבל למיסי לא היתה שום כוונה לקפל את הזנב בין הרגליים השמנמנות שלה ולחזור הביתה. כבחורה מוכשרת-אך-לא-מושכת היא בחרה בקריירה עצמאית מאחורי הקלעים של התעשייה: יחד עם חבר מהשכונה, טימבאלאנד (טימותי מוסלי), היא התחילה להפיק ולכתוב שירים לאמני היפ הופ אחרים.

מיסי וטימבאלאנד הפכו לשם דבר בתחומם, ובמחצית השנייה של שנות ה-90 היא השתלבה בפרויקטים מוזיקליים נוספים כשתרמה את כישורי החריזה שלה כראפרית אורחת. פאף דדי רצה להחתים אותה בלייבל שלו, אבל היא בחרה לחתום עם חברת התקליטים הגדולה אלקטרה כדי להקים בה לייבל עצמאי משלה.

אלבום הבכורה Supa Dupa Fly, שיצא כאמור ב-97', הציג לא רק את דמותה של מיסי אלא גם סאונד חדש ומהפכני מבחינה הפקתית, שקירב את ההיפ הופ למוזיקה האלקטרונית. הפריצה שלה למרכז התודעה הציבורית היתה מיידית, ומאז האלבום הראשון היא לא נחה לרגע. נוסף לששת האלבומים שהוציאה, היא כתבה והפיקה לרשימה ארוכה של כוכבים, בעיקר כוכבות כמו ויטני יוסטון, אלייה ז"ל וביונסה תבדל"א.

למרות מה שמיסי מספרת על עצמה בטקסטים, הקרבה המתמדת שלה לאמניות אחרות, הגישה הסוליסטית והמחסור ברכילויות מחדר המיטות עוררו לא מעט סימני שאלה לגבי האוריינטציה המינית שלה. הרי איך אישה יכולה להיות חזקה ודעתנית בלי להיות לסבית? היא עצמה הכחישה מכל וכל את הספקולציות, ובראיון ל"סאנדיי טיימס" הבריטי אמרה ש"כשאנשים רואים כמה אני חזקה ואין שום גבר בסביבה, הם נהיים חשדניים. אבל אני לא צריכה גבר כדי להיות מאושרת". בכל אופן, קשה להניח שנטייה מינית כזאת או אחרת תפגע בתדמיתה ככוכבת מבוססת או תגרום לה לאבד מכוחה.

אבל מיסי בכל זאת איבדה משהו. בשנת 2003, לקראת צאת האלבום החמישי שלה, This is not A test!, מיסי נפרדה מחלק די ניכר מעצמה, משהו כמו 32 קילו. ולא שבעבר היא התייחסה למשקל שלה כאל בעיה; לדבריה היא תמיד היתה שמנה בגלל שגדלה בדרום האמריקאי ("הכל שם מטוגן", הסבירה פעם בראיון, "עוף מטוגן, חזיר מטוגן. כולם בדרום שמנים, ככה שאף פעם לא הרגשתי יוצאת דופן"). אבל גם אם הסיבות לעודף המשקל לא מסתכמות בגיאוגרפיה גרידא, נראה שהיום מיסי מרוצה מהגזרה שלה. במובנים מסוימים היא הפכה לכוסית - ויש לזה השלכות בעייתיות.

אם כאישה שמנה היא יכלה להתערות בעולם הגברי על תקן שווה בין שווים ולא כאובייקט מיני, הרי שעכשיו מיסי נאלצת למקם את עצמה מזווית אחרת. ואיזו תדמית משדרת הפרסונה החדשה? האמת, לא בטוח שהיא לגמרי סגורה על זה.

החתיכה החסרה

מאופקת ככל שתהיה, הגירסה הצנומה בכל זאת הצליחה לעצבן חלק גדול מממעריציה השמנים, שאפילו טרחו להתלונן. כמי שנתנה לגיטימציה לנשים שמנות, העובדה שהאלילה איבדה כובד אכזבה אותם קשות. גם ההערה המרושעת בשיר Pass That Dutch, שבו היא רומזת לכל השמנים לא להתערטל בפומבי, לא ממש הצחיקה אותם. בהקשר הזה מיסי טענה בתגובה שהיא בטח לא אומרת ששמן זה פיכסה, אלא בסך הכל ממליצה לאנשים להתלבש בהתאם למבנה גופם.

הישר מסרטי בלקספלויטיישן (צילום: באדיבות הד ארצי)

בהודעה רשמית לעיתונות סיפרה מיסי שהיא לא רזתה בשביל להיות יפה. הרופא אמר לה שהיא חייבת, וזה משהו שקשור ללחץ דם גבוה. בהצהרה שנתנה באתר הרשמי שלה היא הוסיפה: "אני עדיין מייצגת מבוגרים וילדים שסובלים מעודף משקל, אבל היום אני מודעת באופן אישי לסכנות הבריאותיות הכרוכות בזה".

כדי לוודא שהיא לא תאבד אפילו מעריץ שמנמוך אחד, מיסי לא היססה להשתמש במניפולציות רגשיות של אמא יהודייה: קודם כל היא שלפה את הקלף של הכוכבת המתה אלייה, ואמרה שאם המעריצים לא רוצים לאבד גם אותה כפי שאיבדו את אלייה, מוטב שיתמכו בהחלטתה לרדת במשקל (לא חשוב שהמנוחה סיימה את חייה בתאונת מטוס ולא בהתקף לב). ליתר ביטחון היא הזכירה לכולם שהיא בת יחידה וכל מה שיש לאמא שלה בעולם הזה, ולכן היא חייבת לשמור על הבריאות.

מכל מקום, על עטיפת האלבום החמישי מיסי מצולמת במגפי עור גבוהים וסקסיים, ובמעיל דמוי-עור שחור, צמוד כמו קונדום, שמציצה ממנו פיסת ירך חשופה. בתמונה היא עומדת כמו דוגמנית, עם יד אחת על המותן, וביד השנייה מחזיקה רצועה שנגמרת בכלב מפחיד. עוד בקומפוזיציה אפשר לזהות טנק (נראה לי שזה טנק, אני לא מוסמכת לזהות כלי רכב), עוד כלב מפחיד (גם כלבים לא), ומין להקת ליווי של שלוש בחורות ברקע.

ולמה להזכיר את כל אלה? בעיקר כי זה לא מקרה שמיסי נראית בתמונה הזאת כאילו היא לקוחה מסרטי הבלקספלויטיישן של הסבנטיז, שבהם גיבורות חזקות וחתיכות פיתו גברים רשעים ואז בעטו להם בתחת. די ברור שמטרת האימג' הזה להעביר את המסר שאולי מיסי אליוט כבר לא מאיימת בגלל הגודל שלה, אבל זה שהיא השילה כמה קילוגרמים ממש לא אומר שהיא איבדה את כוחה. לצערי, בכלל לא בטוח שזה נכון.