פולריס ספורטסמן - בוץ על הפנים

הסיבה לכך שאני מרוח כולי בבוץ כרגע עונה לשם "פולריס", חברה אמריקנית שמייצרת טרקטורונים. אבל אני לא כועס. בכלל לא. למרות שאני מאד רטוב. אחרי הכל, זה מה שהם אמורים לעשות. לייצר טרקטורונים. אה, וזה מה שעושה מישהו שמתיישב על טרקטורון לראשונה בחייו, והוא בגיל המופלג של 26: נופל, מתגלגל, ומכסה עצמו בבוץ.

"זה לא אני, אבל גם הוא נראה קצת מגוחך". רם גלבוע מספר על חוויות

"כוח עליון"

הכל החל בסוף חודש ספטמבר. חברת פולריס ערכה כנס רוכבים באזור כפרי ונידח של צרפת. היו שם משהו כמו 3,000 חבר'ה שהגיעו והקימו עיר קרוואנים כל-כך גדולה, עד שמביני עניין טוענים כי מקומיים בדקו אם הצבא הצרפתי מנהל תרגילים בתמרוני בריחה. הכנס הזה כלל רכיבה בשטח קשה, או מהיר, וגם קשה ומהיר ביחד. משהו כמו 40 ק"מ ביום, כשבכל אחד מהם (נו, הקילומטרים) היו לי שלל הזדמנויות ליפול ולמלא עצמי בבוץ כהה ואירופי לגמרי. אם הייתי שם. מעורבות יוצאת דופן של הגדול מכולם, הרי הוא "כוח עליון" בכבודו, הותירה אותי מרוחק מכדי לקחת חלק באירוע. לא מרוחק מספיק כדי לשבת בבית קפה תל-אביבי ולנשנש קרואסון שמרים-חלבה, אבל בכל זאת.

בכל אופן, מכיוון שגם לא זכיתי לאותן שלל הזדמנויות להכאיב לעצמי, וגם לא שתיתי הפוך טעים ברוטשילד, קיבלתי הזדמנות אחרת. כאן, בארץ, עם הדגמים החדשים של יבואן הכלים. ההדגמה לא הייתה ארוכה אמנם, אבל בצדה הייתה הפתעה - גיליתי עד כמה מלוכלך יכול להיות הבוץ במושב רשפון.

"כאן זה דווקא כן אני, מרחוק, בורח מהבוץ עם קפה ביד". גלבוע ממשיך

אתה הרבה יותר מיומן, כאילו

רכיבת ההתרשמות כללה שני טרקטורונים. הובטח לי שאם אחזור אחרי הראשון, אקבל גם את השני. אז לקחתי טרקטורון עבודה-ספורט כדי להתחיל, ספורטסמן 800EFI, פסגת ההיצע בדגם. יש לו כמובן מנוע עם 800 סמ"ק, הזרקה אלקטרונית ומערכות סיוע מתקדמות. תיבת ההילוכים אוטומטית, ומשקל הכלי גבוה יחסית. מה שמאפשר לו להרגיש קל יחסית, הוא מנוע עם כוח עצום והתנהגות מאד ידידותית. הוא רך יחסית ומפנק, אבל חזק ומתקשר יופי עם השבילים שעליהם אנחנו נוסעים. כיף גדול. מצד שני, הוא גם שייך לזן היצורים המוטוריים האלה (ג'ט סקי, מיצובישי לאנסר איוו 9, צוללת דולפין מצוידת לקרב) שגורמים לך להרגיש הרבה יותר מיומן ממה שאתה.

כשאני רוכב מאחורי מתן למשל, שמראה לי את הדרך עם כלי שתיכף אספר לכם עליו, אני מוצא את עצמי פעם אחר פעם במה שנראה כמו קו פניה גרוע מאד. ישר אל תוך תעלה עמוקה, למשל. ופעם אחר פעם, בכל שלב של ההחלקה, הספורטאי הזה זז קצת חזרה למסלול. כל העסק נראה לי כל-כך קל, עד שאני מרשה לעצמי לשחק איתו קצת. כאילו שאני יודע מה אני באמת עושה. ואז הסכמתי להחליף כלים עם מתן.

מתן ניר, בשבילכם. מדובר ברוכב הבית של פולריס ישראל, וגם אלוף הארץ, שעד הרגע הזה בחר לרכב על כלי שנקרא בתרגום די ישיר "פורע חוק" (Outlaw, וזה גם "פושע", אני יודע) 500, משופר. מדובר בחתיכת טרקטורון ספורט קיצוני, עם הילוכים ידניים ומהירות של 100 קמ"ש בממש מעט זמן. לפחות כשרוכב עליו מי שיודע מה לעשות איתו. כשאני רוכב עליו, טוב, תיכף תראו.

ה-Outlaw הזה, סתם כדי שתדעו, הוא גרסה של ה-Predator (טורף, חיית טרף, מה שתרצו), טרקטורון הספורט הקיצוני השני של החברה. רק שיש כאן שינוי מעניין. במקום זרוע אחורית קשיחה ששודכה תמיד לטרקטורוני ספורט, ה-Outlaw הוא ראשון בעולם עם מתלים נפרדים גם מאחור. כמו במכוניות, אתם יודעים. וזה עוד הדגם הישן. כי בכנס האחרון אליו לא הגעתי (זוכרים את מר כוח עליון?), הוכרז על תחילת השיווק של ה-Outlaw 525. הפעם יהיה לו גם מנוע של KTM האוסטרים, ויותר כוח. אלינו הוא יגיע בעוד שמונה חודשים, אם תהיתם.

או קיי, ואיך הסתדרתי עם כלי ספורטיבי-קיצוני? אחרי 10 דקות שנדמו כנצח, חזרתי מלא בעתה לספורטסמן החביב, הרגוע והמפנק. וכשאני אומר חזרתי, אני מתכוון רצתי אליו אחוז אמוק, עם זנב בין הרגליים וכאב גב רציני. מתן דווקא טען כנגד שהטרקטורון שלו קצת רך לטעמו, ולכן יש אפשרות למתלי אוויר אפילו יותר קשים. הם בטח מגיעים עם עמוד שדרה רזרבי עבור רוכבים בני תמותה.

"ניגשתי אליו וביקשתי סיבוב. הוא סרב, וברח נורא מהר". גלבוע מסיים בנוגות

"אתה לא יכול לעבור כאן..."

אחר כך, כדי לסיים את יום ההתרשמות, הצטרפתי לסער מהנהלת היבואן, וניגשנו אל הריינג'ר של ראובן מהמוסך. המטרה הייתה התרשמות מהכלי הפופולרי הזה בשתי רמות: התיאורטית, עליה היה אחראי סער, וה"תראה-כמה-אתה-קרוב-למות", עליה היה אחראי ראובן. ברמה התיאורטית, פולריס היא החברה השנייה בגודלה לטרקטורונים בעולם, אחרי ימאהה. היא גם הגדולה בארץ, עם משהו כמו 40% מהשוק. 400,000 חתיכות מתגלגלות החוצה מהמפעל מדי שנה, 300,000 מהן עבור השוק האמריקני. את הריינג'ר התחילה לייצר ב-1998. כלי שקיבל לאחרונה אישור עלייה על כבישים אירופים עם חגורות רתמה, נורות איתות ומספר תוספות קלות נוספות.

עכשיו, ברמת ה"תראה-כמה-אתה-קרוב-למות". קודם כל, עצה. אף פעם על תגידו לראובן שהריינג'ר שלו "לא יכול לעבור כאן". בעיקר אם מדובר בתעלת שופכין עמוקה ומצחינה בצד הכביש. הרי בסופו של דבר תמצאו עצמכם יושבים בזווית שקצת נוגדת את חוקי הפיזיקה, כשכל המשקל של סער מפולריס מוטל עליכם, ובזנ"ט (ברזל זווית תקני ומוכן להלמנייה) שמגיח מחתיכת אספלט ענקית ממש מתחת, עומד מחכה לכם מילימטרים מעורכם. מעל תשמעו כנראה צרחות אימה ואת קולו של ראובן: "אני אף פעם לא מכניס אף אחד למצב מסוכן".

בצד יעצרו אנשים לראות מי מספיק משוגע לחשוב שהוא יכול לעבור תעלה מלאה בסלעים, שלוליות, קוצים, צמחיה, ברזלים, פסולת וניילונים ישנים במיוחד. יהיה לכם קשה לסובב את הראש אמנם, אבל לא תצליחו להימנע מלשמוע את אחד מהצופים אומר: "שמע ראובן, זה מוגזם אפילו בשבילך". ואז תגלו שראובן לוחץ על הגז עוד קצת, ועונה: "האמת, זה בסך הכל פעם שנייה שאני מנסה את זה". אז תתעלפו, הריינג'ר ימשיך, וראשכם המוטל ללא רוח חיים יפספס במ"מ את הבזנ"ט החלוד.

בקיצור, אם אתם לא רוצים שזה יקרה, פשוט אל תתערבו עם ראובן על העבירות של הריינג'ר שלו. הוא קצת רגיש בנושא הזה.

הכותב היה אורח חברת פולריס