שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "אני אמא טרייה, והתאהבתי בחברתי לפורום"

    "משהו בתוכי זעק שאני חייבת לראות מי נותן לי את הכוח, מי נמצא שם, מי עומד מאחורי הכתיבה המוצלחת, ההומור והשנינות. נפגשנו, ועכשיו אני משתוקקת אליה. ואני בכלל לא לסבית". מסתבר שבתקופה זו של מיניות נזילה והתרככות תפקידי המיגדר, הכותבת אינה יחידה במצב זה

    שאלה: 

    אני בת 32, עובדת בתחום השיווק באחת מחברות ההייטק הגדולות, תושבת המרכז, אוהבת ונמשכת לגברים ונמצאת במערכת יחסים בריאה כבר כמה שנים. לפני חודש הצטרפה לחיינו המאושרים תינוקת מדהימה ומתוקה, חוויה שרק העצימה את הקירבה והשותפות ביני לבין בן-זוגי לחיים.

     

    לפני כחודשיים, תוך פעילות באחד הפורומים הנוגעים להריון ולידה, הכוללת בין היתר העברת שאלות, תהיות, רשמים, ובתור מישהי שבכל יום עתידה להפוך לאמא מאושרת, התכתבתי עם לא מעט בנות. דברי חיזוק, עידוד ותמיכה הפכו לנוהל שבשגרה. מידי יום הקפדתי להיכנס ולהתעדכן, תוך העברה, שיתוף וקבלת מידע ושמירה על קשר רציף עם הבנות הפעילות בפורום, כולן בשמות בדויים.

     

    במהלך כל ההתכתבויות השונות הבחנתי שאת רוב תשובותיי, כמו גם שאלותיי הרבות הפניתי למשתמשת ספציפית, שתמיד עזרה, הרגיעה וניסחה את תשובותיה ברהיטות שלא נותנת הרבה מקום לתהיות נוספות. עם הזמן, ההתכתבויות עם חברת הפורום, אמא נשואה, פחות או יותר בת גילי, הפכו להתכתבויות אישיות באמצעות מסרים, משם זה הפך והתקדם למיילים אישיים, וביוזמתי המלאה הגיע עד שיחות טלפון ארוכות, נעימות, ומלוות בהרבה הומור.

     

    מבחינתי, השיחות והתכתבויות איתה היו קרש הצלה

     

    הימים והלילות (הלבנים, יש לומר, זה בא כעסקת חבילה עם התינוקת) עברו, וכמעט שלא חלף יום מבלי לשוחח או להתכתב. אני לא בטוחה איך היא חוותה זאת, אבל ידעתי בוודאות שמבחינתי, השיחות והתכתבויות איתה היו קרש הצלה. לאחר השיחות בינינו ההרגשה היתה של התרוממות רוח. הרגשתי מחוזקת יותר, אפילו יפה יותר.

     

    ואז, לצערי או לשמחתי, העליתי את הרעיון שעשה מפגש "בין התינוקות", כאילו שתינוקות בני חודש מבינים במפגשים. משהו בתוכי זעק שאני חייבת לראות מי נותן לי את הכוח, מי נמצא שם, מי עומד מאחורי הכתיבה המוצלחת, ההומור והשנינות.

     

    המפגש התקיים בביתה לפני ארבעה ימים פחות שלוש שעות. ומאז, אין לי יום ואין לי לילה (התינוקת דווקא לא עושה בעיות, היא נהדרת). אפשר לסכם את המפגש רק בשתי מילים: אני מאוהבת! חושבת עליה כל היום, רוצה לראותה, לשוחח איתה, להתייעץ איתה. והאמת, אם כי קצת קשה לי לכתוב זאת - משתוקקת להרגיש אותה. להתקרב, לגעת ולהישאר קרוב-קרוב.

     

    מעולם לא נמשכתי לבנות מיני. לא שחלילה יש לי בעיה עם כך, זה פשוט לא אני. אין לי מכרים עם ידע וניסיון לסבי, או דו-מיני, כך שאין לי כל כך עם מי לדבר ואת מי לשאול, מה לעזאזל קורה כאן? האם זה יעבור? האם זה חלק מאותו תהליך הורמונלי שיכול לצוץ לאחר לידה? האם עליי להתרחק ולנתק את הקשר המדהים שנרקם?

     

    מ'

     

    תשובה: 

    הכותבת מספרת סיפור שחשוב להקשיב לו בעידן הפוסט-מודרני. רובנו גדלנו עם האמונה שאנשים נחלקים בצורה ברורה להומואים, לסביות וסטרייטים. קיים גם המונח "ביסקסואליות", אבל הפסיכולוגיה נוטה לפקפק בקיומו. בעולם פוסט- מודרני, יותר ויותר דיכוטומיות מתפרקות. מושגים שנראו פעם ברורים, קטיגוריות חד-משמעיות, מתגלים כגמישים ומטושטשים הרבה יותר. המציאות החברתית והבינאישית מעידה שהאדם הוא יצור מורכב הרבה יותר מהקטיגוריות הפשוטות שהשפה המציאה.

     

    מ' אינה יוצאת דופן, נשים וגברים, שחיים כהטרוסקסואלים גמורים, יכולים למצוא עצמם בשלבים שונים של חייהם מתאהבים, נמשכים ואף בונים זוגיות עם בני מינם. וגם להיפך, פגשתי הומואים מושבעים שפתאום קרתה להם "תקלה" והתאהבו באשה.

     

    כיצד זה קורה? כאמור, האדם הוא יצור מורכב, ויש לו צרכים שונים. גם האהבה איננה רגש פשוט וחד-ממדי. יש אהבה שעיקרה גופני, שנולדת מתוך משיכה ותשוקה, ויש אהבה שהיא יותר מתוך אינטימיות, תחושת היכרות, ההרגשה שמצאתי "נפש תאומה" שמבינה ויודעת אותי. נראה שאצל מ', זה מה שקרה: קודם היתה שפה משותפת עם אשה, עולם תוכן דומה, הן חלקו רגשות ומצאו זו בזו נחמה, הבנה, ורגשות אלה הובילו לקירבה גדולה שחצתה את הגבול בין הנפש לגוף. אהבה נפשית, חזקה ומטלטלת, יכולה בקלות להביא איתה רגשות מיניים של משיכה ורצון להתמזגות גופנית.

     

    הסיפור של מ' יכול היה לקרות גם עם גבר, כמובן. קורה שקשר וירטואלי, רוחני ומילולי, נסחף והופך לקשר של רגש, ומהרגש לגוף, הדרך קצרה. נסתרות דרכיה של האהבה והתשוקה, והסיפור של מ' מראה, שכאשר אדם אחר ממלא בעוצמה צרכים רגשיים שלנו, אנחנו גומלים לו באהבה, ללא קשר למיגדר שלו או שלה.

     

    שאלה אחרת שכדאי למ' לשאול את עצמה היא אם העוצמה של ההתחברות עם החברה קשורה לחסך כלשהו בקשר עם בן זוגה. האם בן הזוג, הגבר, מתקשה להבין או להקשיב לרגשותיה, כך שהיא נסחפה למצוא לה בת-זוג שמזדהה יותר עם מה שהיא עוברת? חומר למחשבה.

     

    ההטרוסקסואליות איננה בהכרח הנטיה הטבעית ביותר

     

    במאמר "הטרוסקסואליות כפויה והקיום הלסבי" (ללמוד פמיניזם: מקראה, הוצאת הקבוץ המאוחד) מנסחת אדריאן ריץ' רעיון מעורר מחשבה. היא מייצגת עמדה של חוקרי מיגדר ותרבות, הטוענים כי ההטרוסקסואליות איננה בהכרח הנטיה הטבעית ביותר. ייתכן, שללא החינוך והתרבות, המחלקים את האנשים להטרוסקסואלים והומוסקסואלים, נשים היו מרשות לעצמן הרבה יותר קירבה, גם מינית, עם בנות מינן. ריץ' טוענת, והיא לא לבד בעמדה זו, שנשים במיוחד נאלצו לוותר על הכמיהה לאינטימיות הנשית, בשם הציפיה מהן לשרת את צרכי הגבר והמשפחה.

     

    היום, עם השינויים בחברה והתרככות תפקידי המיגדר, ניתן לראות יותר נשים שמרשות לעצמן להרגיש משיכה ואהבה לבנות מינן. בקליניקה, אני שומעת לא מעט מקרים כאלו, כמו של מ', שמעידים כי החברה, לפחות בתל אביב, מאפשרת קצת יותר חופש בחירה אמיתי. וכשיש חופש בחירה, נשים מגלות שבן זוג גבר איננו האופציה היחידה.

     

    • עירית קליינר-פז היא פסיכולוגית קלינית, מטפלת אישית וזוגית, מרצה ומדריכה. ניתן לשלוח באימייל שאלות, ותשובות נבחרות יתפרסמו בטשטוש הפרטים המזהים. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית על הפניות.

      

    האתר של עירית

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    אהבה נפשית חזקה יכולה להביא איתה רגשות מיניים
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים