לפעמים עדיף להחליף סוס מנצח

שלושת הסיפורים ב"עשבי פרא" כתובים בשלושה ז'אנרים שונים וכולם ממוקמים בניו יורק. הראשון והמצוין הוא סיפור רוחות המתרחש במאה ה-19, השני הוא סיפור מתח משטרתי המתרחש בהווה, בצל אירועי ה-11 בספטמבר, והשלישי הוא סיפור מדע בדיוני ובו מאכלסים את מה שנותר מניו יורק אנדרואידים וחוצנים. את שלושת הסיפורים מלוות שלוש דמויות - סיימון, לוקס וקייט, המחליפים תפקידים בכל סיפור ומשמשים דמות ראשית לסירוגין.

ניו יורק כשמורת טבע

"בלב המכונה", הסיפור הראשון, וכאמור, המוצלח מכולם, מתרחש בשיאה של המהפכה התעשייתית בניו יורק, על רקע סדנאות היזע וחייהם הבלתי נסבלים של הפועלים. במרכזו ניצב לוקס, נער צעיר בעל מראה מעוות. אחיו הגדול של לוקס, סיימון, נהרג בתאונה מחרידה בבית החרושת, והוא נקרא לעזוב את בית הספר ולמלא את מקומו. בשעות העבודה שומע לוקס את רוחו של סיימון קוראת לו מן המכונות. לוקס מתאהב בארוסתו של אחיו, וכאילו נכפה עליו הדבר מבפנים, בלי שיבין לפשרו, הוא מדקלם לה פסוקי שירה מתוך ספר של ויטמן - שמשמש לו ספר תפילות ממש - וחושף כך את טיבם האמיתי של היחסים בינה ובין אחיו.

גיבורת החלק השני, "מסע הצלב של הילדים", היא קֶט, חוקרת ביחידה מיוחדת במשטרה. קֶט עוקבת אחרי קבוצת ילדים טרוריסטים-מתאבדים שפועלים בשירותה של זקנה המכנה עצמה וולט ויטמן. בניו-יורק של אחרי ה-11 בספטמבר, טוענת הזקנה כי ויטמן היה האדם האחרון שאהב את העולם באמת ובתמים, והילדים נושאים את בשורת המבול יציר ידי האדם שימחק את הציוויליזציה הקפיטליסטית וישיב על כנם את יחסי האהבה בין אדם ועולמו. אם בחלק הראשון היתה השירה גאולה דתית ומיסטית, כאן היא מניעה את האלימות המהפכנית.

בחלקו השלישי של הרומן תטבע המהפכה בתוך החורבן שחוללה, רק כדי לעורר מחדש את כוחה של האהבה והרגישות האנושית הפשוטה ליופי. סיפור המדע הבדיוני בסיפור האחרון, "יופי מדומה", מתרחש בניו יורק עתידנית, כעת שמורת טבע באמריקה חרבה ומתפוררת שנשלטת בידי קנאים נוצרים. הפעם הגיבור הוא סיימון, אנדרואיד שמחפש את מי שיצר אותו כדי לגלות מדוע נשתלה בו תוכנה שגורמת לו לצטט את שיריו של ויטמן. החלק השלישי אינו מוצלח במיוחד. למען האמת, נדמה כמעט שקנינגהם שרטט מבנה שבו יהיה הסיפור השלישי מדע בדיוני ואז יצק אל תוך התבנית הזאת באופן מלאכותי, בנאלי ומאוד בלתי מוצלח סיפור שאמור היה להיות משהו אחר.

"כולנו רוצים אותם דברים"

באנגלית נקרא הספר "Specimen Days" - "ימים לדוגמה", על שם ספר קטעי פרוזה של ויטמן שעוסק בין השאר בחוויותיו במלחמת האזרחים שבה סעד פצועים בבתי חולים. מעניין מדוע בחר קנינגהם את הכותרת הזאת לרומן שמתקרב בעיסוקיו ובפואטיקה שלו דווקא לשירה, ודמויותיו מצטטות משיריו של ויטמן ב"עלי עשב" (ומכאן מקור השם העברי). ב"ימים לדוגמה" כותב ויטמן, המשורר ה-אמריקאי הגדול, דווקא את השבר ואת הפירוק של האומה האהובה עליו, שמלחמה עקובה מדם ניטשת בין אזרחיה. קנינגהם בוחר בדיוק את השבר הזה כדי לתאר את השבר של אמריקה שלו, את התפוררותה דרך מילותיו של סנגורה הגדול ביותר.

בשורות האחרונות של "ימים לדוגמה", תחת הכותרת "טבעה של הדמוקרטיה - מוסריות", כותב ויטמן: "ייתכן שמאמציהם של המשוררים האמיתיים, המייסדים, הדתות, הספרויות בכל העידנים היו ויהיו לעולם, כעת ובזמנים לבוא, זהים במהותם - להשיב את בני האדם מתעיותיהם העקשניות והפשטותיהם המגוחכות אל הממוצע שאינו עולה מאום, המוחשי השמיימי והמקורי".

במציאות העירונית כפי שהיא מתחילה להתהוות במאה ה-19, נעשה המוחשי הזה לדבר הכי רחוק מהטבע שעליו מדבר ויטמן, ואמנם, מול שירי ההלל שלו מנחית קנינגהם את דמויותיו במציאות מוחשית וחזקה הרבה יותר מהשירה. בין ההתפוררות והקריסה של החלום האמריקאי, ובין החיות האדירה של הטבע המזוהה עם השירה, ניצב בעצם האדם עם גורלו האישי. הבעיה בתפיסת הכוליות של האדם והטבע אצל ויטמן היא שיש בה משהו מסרס ומשטח. "כל חלקיק השייך לי שייך גם לך", כותב ויטמן ומצטט קנינגהם, "כולנו אותו אדם. כולנו רוצים אותם דברים". אך ההזדהות המוחלטת הזאת, כפי שאומרת קֶט בחלק השני, משמעותה "שלמשל, אם אתה עובד בעבודה מחורבנת בבית חרושת 12 שעות ביממה, 6 ימים בשבוע, בא ויטמן ואומר לך שהחיים שלך נהדרים, שהחיים שלך הם שירה, שאתה מלך בעולמך שלך".

אפשר לראות שספרו של קנינגהם מותווה בכמה מבנים משולשים החוצים זה את זה, אבל קשה לומר שהספר מרוויח הרבה מההקבלות האלה. בכל הסיפורים מקריבים הגיבורים את חייהם למען האהבה, וההתמסרות הרומנטית הזאת עובדת מצוין בסיפור הראשון, נחלשת בשני ובשלישי כבר ממוחזרת עד כדי גיחוך. כאמור, לשון הכתיבה של קנינגהם, המתורגמת להפליא בידי כרמית גיא, פשוט מוחמצת ברומן הזה משום ההיצמדות למבנה ורעיון. נראה שרומן חופשי יותר יכול היה להפיק תוצאה הרבה יותר מוצלחת.

"עשבי פרא", מייקל קנינגהם, מאנגלית: כרמית גיא, הוצאת כתר, 362 עמ'