אלוהים אחרים

כשהייתי ילדה קטנה, אלוהים היה סבא זקן שיושב בשמיים ומקשיב. לפעמים הייתי מספרת לו מה שלומי ומה עשיתי בבית הספר, אבל רוב הזמן הייתי סוגרת איתו עסקים. אם אבא ואמא לא יריבו לפני כניסת שבת, אני מבטיחה לא להדליק את האור בלי כוונה. אם חיים מכיתה ד' 2 יסתכל עליי באמצע התפילה, אני מבטיחה לעזור לאמא שלי לעשות ספונג'ה. טוב, פעמיים בשבוע ספונג'ה.

כשעברתי ללמוד באולפנא, אלוהים ואני הפכנו ממש קרובים. קראתי בשקיקה את מעשי הפלא שלו, למדתי הלכות קיצור שולחן ערוך והקפדתי קלה כבחמורה. כיבדתי אם ואב וברוך ה', התחזקנו, כל המשפחה.

אבל מתישהו באזור כיתה י' הקול הנוכחי בחיי הפך להיות זה של המחנכת, שבשם האל מעירה לי על אורך החצאית וחוזרת ושואלת למה אני חייבת להיות כזו רעשנית ומוחצנת. אלוהים מצדו שתק.

הוא גם התחיל עם מלחמות לא צודקות נגד כל מיני עמים, היו לו עונשים לא צפויים על חטאים לא ברורים, ולא היה לו הסבר לסרטן של ילד בן חמש. כששאלתי שאלות, בדרך כלל התשובה הייתה "כשיש אמונה לא שואלים דבר כזה". אז ככה לאט התרחקנו, הוא ואני.

כשגמרתי את הלימודים כבר כעסתי עליו. לפעמים הייתי בוכה ואומרת לו שהוא לא בסדר, שזה לא מגיע לי כל הסבל הזה, שלא מגיע לאנושות. התאמצתי להוריד את הבעזרת ה' והבלי נדר שהיו טבועים לי בשפה, וכבר לא הוספתי גרש לכל י' וה' שהתחברו.

לחתונה שלי, שנערכה בבית כנסת, אלוהים לא בא. ובאוניברסיטה, באמצע קורס מבוא לפילוסופיה, התברר לי שניטשה כבר הכריז שאלוהים מת. אני חושבת שבאותו היום הייתי עצובה, אבל הבנתי שיש דברים שצריך להשלים איתם ולהמשיך הלאה. השקט בינינו היה גדול.

איפה היית?

אבל אז הוא הופיע, בטקס הגירושים שלי. הוא לא שאל למה לא דיברנו כל השנים ואיפה הייתי, ואני לא מיהרתי לנדב עובדות. זה גם לא נגמר בשלום-שלום. הקשר קצת התחזק ועם הזמן חזרתי ללמוד את מה שקוראים לו היום "ארון הספרים היהודי".

והנה פותחים גמרא, זו שנבחנתי עליה חמש יחידות תושב"ע וקיבלתי 96, מתחילים ללמוד, ואני לא יודעת שום דבר. מכירה את השפה, מכירה את גיבוריה, מכירה ניבים וביטויים, אבל לא מכירה את הגמרא. יוצאים ללמוד בחברותות ופתאום מותר להגיד הכל, לשאול הכל, ואפילו הדתיים שבחבורה מעלים שאלות קשות. אלוהים, אתה שומע?

ובאחת השבתות אני מגיעה לבית הכנסת ומתפללת אליו. לקריאת התורה עולה אל הבמה ילדה צנומה והיא מנעימה בקולה את פרשת השבוע. אבא שלה עומד על ידה, איש מכובד עם כיפה על הראש, גולל את הספר ותומך את צעדיה. אני מאחור, מתפרקת לרסיסים ובוכה. ובוכה. ובוכה.

ואני ואלוהים כבר מדברים באופן קבוע. הוא יוצא איתי לבלות, לפעמים גם למסעדות לא כשרות שפתוחות בשבת. הוא אלוהים אחרים, ואני לא מפחדת מזה כי למדתי שהוא רב-פנים. ואני אומרת לו "אתה אחרים", וגם הוא לא נבהל, למרות שהוא ביקש פעם משהו בקשר לזה, ואף העמיד אותו בראש הרשימה, כמעט.

אילנית סוויסה - תושבת אשדוד "שגרה בתל-אביב". יוצרת ומנחה תיאטרון קהילתי בשדרות, נתיבות ואשדוד. בוגרת בית המדרש "קולות".