טכנומיסטיקה: דיכאון בפס רחב
התפתחות המחשב האישי וצמיחת האינטרנט הביאו ללידתה של דת חדשה: הטכנומיסטיקה. מפגש בין האדם, המכונה והאלוהות שהולך וצובר תאוצה. עידו הרטוגזון מסביר איך זה קרה. חלק ב'
חלק ב' תעשיית המשחקים כיום גדולה יותר מהוליווד, והיא משקיעה את כל משאביה בבריאת העולמות. אולם התופעה חורגת רק מהרצון לאפשר לאנשים להעביר כמה שעות פנויות. ישנה שאפתנות תיאולוגית נועזת להפליא בעיסוק הכאילו בידורי גרידא הזה של תעשיית המשחקים.
בעולמות הווירטואלים כמו World of Warcraft או Second Life ואחרים, קיים נסיון ליצירת עולם אחר, חלופי, שיתחרה בעולמו של האל. בהתחשב בכמות המכורים לעולמות ה-MMORPG בימינו, מדובר ללא ספק בהצלחה גדולה מאד.
הקלישאה על הסופר שבורא עולמות שלמים ביצירתו קיימת אמנם כבר עידן ועידנים, אבל פיתוח משחקי מחשב הוא מגדל בבל האמיתי של ימינו.
חיים במשחק מחשב
לא רק שיוצרי המשחקים יוצרים עולם שאנו קוראים עליו, אלא שהם מציגים עבורנו עולמות שאנו מתקיימים בהם קיום שלם.
היוצרים לא מסתפקים בעובדת הקיום שלנו בעולמות אלו, אלא משקיעים יותר ויותר בפיתוח אינטיליגנציות מלאכותיות שיחיו בהם יחד איתנו. כלומר, כדי שהעולם הווירטואלי יהיה מושלם, אנחנו זקוקים לאדם הווירטואלי ולצידו גם ישויות.
אנו רק בהתחלה, אבל הכיוון שהדברים הללו הולכים אליו הוא ברור. מי שרוצה לדמיין לאן הדברים עשויים להגיע בעתיד הלא מאוד רחוק, מוזמן לקפוץ לוידאומט או כמובן להתחבר לרשת ולקחת את “אקזיסטנס” של דיוויד קרוננברג - סרט שהצפיה בו מביאה לתחושה שכולנו חיים במשחק מחשב.
ברוכים הבאים לעולם
בעתיד שבו כולנו נחיה במציאויות וירטואליות לחלוטין, נוכל להתקין לא רק חללים וירטואלים, אלא גם למלא את החללים הללו בחוקי בריאה חדשים: פיזיקלים, לוגיים ואפילו רגשיים. כבר היום יכולים הנוירולוגים להפיק תחושות כמו צחוק או יראת אלוהים בעזרת גירוי נקודות עצביות במוח.
בניסויים שנערכו בשנים האחרונות הצליחו מדענים להכניס נסיינים למצבים שבהם נראה להם כל דבר מצחיק, או לחלופין להרגיש שהם שרויים בחוויה מיסטית עמוקה - והכל על בסיס התערבות חיצונית מבוקרת בפעולתו של המוח. סביבה וירטואלית עתידנית תוכל להתעסק עם התחושות של המבקרים בה, ותוכל להציג עולם שונה עד ליסוד שהחוקים הפועלים בו יקבעו על ידי הישות השלטת בו. הכניסה לתוך עולם כזה תהיה כמו כניסה לתודעה של היוצר שלו, “Welcome to my world”.
דיכאון בפס הרחב
תרחיש אחר הוא שימוש בעולם הטכנולוגי על מנת ליצור שפה דתית חדשה, “טכנומיסטית”, שתאפשר להרחיב את התודעה הדתית או שתשמש לצורכי גילוי עצמי וחוויה מיסטית. שפה טכנומיסטית שכזו תדבר על “חיבור” לאלוהים, כלומר חיבור לרשת, תתייחס למחשבות זרות כאל וירוסים המתפשטים בתודעה, ותתייחס למדיטציה כהפעלת אנטי וירוס פנימי שמנקה את המערכת ממחשבות זרות ומציב “פיירוול” מול העולם.
פרוייקטים של דתות קוד פתוח, כמו למשל “Yoism”, הם למעשה פלטפורמה טכנומיסטית שמשתמשת באינטרנט על מנת
לאפשר יצירה של תנועות דתיות חדשות. מדובר בדתיות שלא נוצרת בהירארכיות שנעות מלמעלה למטה, אלא בעזרת עבודה משותפת של המאמינים המקיימים דיאלוג שמזכיר עבודה על ערך בוויקיפדיה.
במאמרים קודמים אף הצבעתי על האפשרות להשתמש במנועי חיפוש ככלים לחיפוש עצמי ולחיבור לתודעת-העל אנושית, או לחלופין על החשיבות של תוכנות שיתוף קבצים כאמצעים לשיתוף תודעה בין בני אדם. בכל מקרה, האמצעים הקיימים בידינו הם עדיין ראשוניים ודורשים מידה רבה של דמיון.
תקשורת עצבית ישירה
בעתיד, כלים טכנולוגים ייהפכו לכלים מיסטיים לכל דבר. ב-2002 ביצע פרופסור קווין וורוויק את ניסוי הסייבורג המפורסם שבו חיבר את רשתות העצבים שלו דרך האינטרנט לרשתות העצבים של אשתו, במטרה להעביר גירויים עצביים בין השניים. הניסוי הצליח באופן חלקי וככל הנראה אנו צפויים לשמוע על נסויים דומים בעתיד.
שתלים נוירולוגים או ננובוטים, רובוטים מיקרוסקופים שיוחדרו למוח, יאפשרו בעתיד תקשורת שתתחבר היישר אל העצבים שלנו ותאפשר לנו לשדר אחד לשני מראות או קולות שאנו שומעים. ואולי עתיד זה לא רחוק כל כך: כבר היום אנחנו מחברים למוח מחשבים, ומשדרים אליו מראות שנתקבלו בעזרת מצלמה דיגיטלית וקולות שנקלטו במקרופון. בסופו של דבר המידע יכלול גם רגשות ומחשבות. תקשורת כזו עלולה להפוך את השימוש במילים לטכנולוגיה מיושנת לשיתוף אינפורמציה ותאפשר לנו לחלוק תודעות ולהתקרב אחד למשנהו בצורה אינטימית יותר מאי פעם.
השימוש בטכנולוגיה ככלי להתפתחות רוחנית מגיע לשיאו ברעיון של שימוש במחשבים כמורים רוחניים. הדבר תלוי כמובן בהתפתחות הספקולטיבית של האינטיליגנציה המלאכותית. המחקר של מוח האנושי הוא היום אינטנסיבי מאי פעם ומתרכז בנסיון לפענח את המנגנונים שמפעילים אותו. כבר הצלחנו לפענח חלק מהאזורים במוח, וכך התאפשרה תקשורת דיגיטלית איתם. לפי חישובים של מדענים מובילים, עוצמתו החישובית של מחשב שולחני רגיל תהיה שווה לזו של המוח האנושי בסביבות שנת 2020.
גאוני מכונה
האופטימים בתחום הבינה המלאכותית גורסים, שברגע שתהיה ברשותנו גם התוכנה, פענוח של אזורי המוח השונים, וגם
החומרה, מחשב חזק מספיק של המוח האנושי, נוכל להריץ תודעות על גבי מחשבים. בהנחה שרגע כזה יגיע, ושאחריו יגיעו מחשבים הולכים ומשתפרים שיאפשרו יצירת אינטיליגנציות גבוהות יותר ויותר, נגיע במהרה למצב שבו החכמים הגדולים ביותר בעולמנו יהיו לא בני אדם, אלא מכונות.
האם נוכל אז לפנות למכונות הללו בשאלות קיומיות, מתוך תקווה שיפתרו את ספקותינו הדוחקים? אולי. ניתן רק לקוות שתשובתם תהיה טובה יותר מ-"42", התשובה שנתן המחשב “מחשבה עמוקה” לשאלה הנצחית בספרו של דאגלס אדמס, “המדריך לטרמפיסט בגלקסיה”.
להיות חלק מהאל
אם האפשרות הראשונה הייתה להפוך לאל ששולט בעולמות וירטואלים, והאפשרות השניה הייתה להיעזר באלים וירטואלים, הרי האפשרות השלישית היא להפוך לחלק מאל כזה כחלק מרשת האינטרנט. התיאוריה של התפתחות תודעת העל על גבי הרשת היא אולי התורה הטכנומיסטית המצליחה ביותר, והיא זכתה לפרסום מפיהם של אושיות תיאוריה דיגיטלית כמו דאגלס ראשקוף וקווין קלי.
לפי תפיסה זו, הרשת, שכמות הדפים בה היא ככמות הנוירונים במוח, היא מעין מוח קולקטיבי המורכב ממאות מליוני משתמשים, מחשבים, אמצעי חישה כגון מצלמות ומיקרופונים, ואמצעי פלט כמסכים ומדפסות. המחשבים, הדפים ובני האדם הללו מחוברים זה לזה כמו הנוירונים במוח, ולמעשה מהווים פשוטו כמשמעו נוירונים בתודעת על מסוג אחר.
כיום, תודעת העל הרשתית נמצאת עדיין במצב רדום והיא מהווה רק צבר חסר סדר של מוחות, אבל כוחות שונים שרוחשים ברשת פועלים במהירות על מנת לשנות זאת. כך למשל, המסע של מנועי החיפוש ליצירת מבנים, היררכיות וקישוריות במידע של הרשת, מקביל לתהליך המיקרו-אבולוציה שמתרחש במוחו של העובר והתינוק, ושבמהלכו מאורגנים ומסודרים הקישורים העצביים שבמוח.
הרשת הסמנטית
דוגמה אחרת לאופן שבו הרשת מארגנת את עצמה היא פרוייקט הרשת הסמנטית, שמוביל ממציא האינטרנט, טים ברנרס לי. מטרת הפרוייקט היא להפוך את הדפים ברשת למובנים על ידי מחשבים ולא רק בעבור בני אדם. הפרוייקט חותר לארגן מחדש את הרשת כמערכת סמנטית.
לכל אובייקט ברשת יוצמדו תכונות סמנטיות כך שכל אובייקט יהפוך למעין מילה בעלת תכונות בשפה בעלת שדות סמנטים שאותה הרשת תבין ו “תדבר”. התפתחות זו תהפוך את הרשת לחכמה יותר ותאפשר לשאול אותה שאלות מתוחכמות ומורכבות יותר מאלו האפשריות כיום.
ייתכן, שבצורה דומה לזו שמקהילות התאים המוקדמים הופיעו לבסוף צורות החיים הרב תאיות הראשונות, יהפוך צבר הנוירונים האנושיים לכדי אורגניזם על חדש, שבו יתפקדו האדמכונות ככדוריות הדם, וחברות אנושיות כאיברים.
אין אתר הריק מאלוהים
אם מרשל מקלוהן צדק, וטכנולוגיות הן אקסנטציות (הרחבות) של הגוף שלנו - גלגלים הם אקסטנציה של הרגליים וביגוד הוא אקסטנציה של העור שלנו, הרי שהמחשב, הרשת, וטכנולוגיות המידע כולן הן אקסטנציה של המוח שלנו.
“המחקר בסייברספייס הוא מסע בעקבות אלוהים”, כתב מבקר התרבות והטכנולוגיה פול וירליו. בדרכם להמציא עולמות יישומיים, אנשי המחשב ממציאים גם עולמות רוחניים וכך, כשאנחנו בוראים את העולם שלנו על הארץ, אנחנו בוראים גם את האופנים שבהם מתגלם ומתגלה אלינו אלוהים.
הטכנומיסטיקה יכולה להוביל לתפיסות מעוותות ושגויות. היא יכולה לגרום לנו להתרכז בספירה אחת בעץ הספירות האלוהי, הספירה התחתונה והגשמית, ולבודד אותה מכל השאר, כפי שעשה, על פי הקבלה, האדם הראשון.
אולם הטכנולוגיה אינה עומדת בפני עצמה. היא חלק מהמארג האלוהי, זאת משום שהטכנולוגיה האולטימטיבית היא הטכנולוגיה האלוקית של הבריאה, שרק היא מאפשרת את כל שאר הטכנולוגיות. בפעם הבאה כשתראו את אלוהים משקיף עליכם ממסך המחשב בעת הגלישה, תוכלו להיזכר במאמר הזוהר הקובע כי “לית אתר פנוי מיניה”: אין אתר הריק מאלוהים.
פורסם בגיליון אוקטובר-נובמבר של "זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר היכרות
