קולטת עלייה
תקופת הרווקות הסוערת והדייטים המשמימים של הסלבריטאית נקטעת אחרי שהיא עולה על סטארט־אפ: דייט עם עולם חדש שמעולם לא שמע עליה או על נינט
התעלומה העיקרית שמעסיקה בתקופה האחרונה את "הפמיליה", מלבד לאן נעלם וכמה כסף נשאר לנינט אחרי שהיא מפרישה תשלומים למס הכנסה, לטמירה ירדני ולפמליה הצמודה שלה, היא איך ייתכן ש"המרוטשת האנושית", דוגמנית העל של הביצה, רווקה כבר שנתיים. "הרכלן" טען בקפה האחרון שלנו שהגיעה לאוזניו שמועה המבוססת על כך שלמעשה מדובר בסוג של קורין אלאל, שאוחזת בחברה סודית. "הזמר עם הלהיט" פסל על הסף את האופציה הזאת, מכיוון שהוא יודע בוודאות וממקור ראשון ש"הפרסומאי" ביקר אצלה בעבר. החלטתי לשים קץ לחרושת השמועות וניצלתי את ארוחת הבוקר של בנות "הפמיליה" פלוס "המרוטשת האנושית" ו"כתבת האופנה", כדי לברר את הסוגיה שמעסיקה אותי יותר מכל בימים אלה: "איך בחורה אינטליגנטית, בריאה בנפשה ובעלת מראה אטרקטיבי נשארת רווקה במשך תקופה כל כך ארוכה?". ובקיצור, רציתי להבין את הנסתר מעיניי, כדי ללמוד איך להתמודד עם הרווקות הטרייה שנחתה עליי אחרי שנפנפתי את "הקרייריסט" מחיי.
"האמת היא שגם אני שואלת את עצמי את אותה השאלה", נאנחה "המרוטשת האנושית", "ואני חושבת שהתשובה קשורה לזה שיותר מדי גברים שבויים בתדמית הציבורית שלי, עד שהם מפחדים להתחיל איתי". אומנם אני רחוקה מיליון שנות בוטוקס מיופייה ההורס או ממידת הפרסום של "המרוטשת האנושית", אבל הזדהיתי איתה. כבר שלושה חודשים אני מוצאת את עצמי נענית בחיוב לדייטים, שידוכים, חצי בליינד דייטים (הם יודעים מי אני, אני לא יודעת מי הם) ומוצאת את עצמי מהר מאוד יושבת מול גברים רופסים, שנשפכים אליי מאהבה והערצה עיוורת בשל הילת הסלבריטאיות שמרחפת מעל ראשי. האמת, נשבר לי מזה. זה אומנם כיף לגלות שאני אטרקטיבית ומושכת בלי קשר למראה שלי, אבל מצד שני, גברים שמתאהבים בך אחרי שתי דקות זה מאוד לא סקסי. זה אפילו די מתסכל.
מתברר שלהיות רווקה מפורסמת זה קלף פתיחה מצוין, שהופך ברוב המקרים לג'וקר לועג. נשבר לי מלשבת בדייטים, לדבר על העבודה שלי ולספק פיסות רכילות על הקולגות שלי. את "המתמחה", רופא משפחה מתחיל, נפנפתי חצי שעה אחרי שהתחיל לחקור אותי אם יעל גולדמן רווקה ואם אני יודעת מתי יוצא הדיסק השני של מירי מסיקה. "תקנה 'פנאי פלוס' ותקרא את מדור הרכילות", החמצתי לו פנים, תוך כדי שאני מסמנת למלצרית להגיש לנו חשבון מיד אחרי שהתיישבנו בבית הקפה.
"המפיקה", שכיאה לכל מפיקה עמוסה בעצות פרקטיות, החליטה להעניק לי מתנה מקורית: מינוי חודשי לאתר היכרויות באינטרנט. "השתגעת? אני נראית לך נואשת?", פרצתי בצחוק של מבוכה כששמעתי על הרעיון שלה, "זה לא שחסרות לי הצעות לדייטים, פשוט חסרות לי הצעות לדייטים עם גברים שמסוגלים להתעלם מהיותי אני".
"וזאת בדיוק הסיבה שהחלטתי שנעשה ניסוי", אמרה "המפיקה". "תפתחי באינטרנט כרטיס בלי תמונה שלך, אבל עם תיאור מדויק ושנון של מה שאת מחפשת, ונראה מה יקרה. ככה תוכלי לסנן את האנשים ולהיות בטוחה שהם רוצים אותך בגלל מה שאת מציעה להם ולא בגלל מי שאת". השתכנעתי. החלטתי לקחת חלק בניסוי.
שלוש וחצי שעות של ניסוח הכרטיס ("מחפשת אנשים שמחים, בוגרים וכנים") ויצאתי לדרך כרווקה וירטואלית. כעבור שעתיים קיבלתי 32 פניות מגברים שהריחו בשר טרי באתר. 23 מתוכם עם הצעות מיניות מגונות במיוחד (כולל אחד שהציע להיות העבד שלי ולנקות לי את הבית מדי שבוע. אני מודה שאני חושבת על זה ברצינות), שבעה עם הצעה לקשר רציני, הצעת חתונה אחת ממישהו נואש במיוחד וכרטיס מפתיע עם הודעה לקונית באנגלית. "Shalom. I'm new in Israel Just made aliya from Argentina. I will be happy to meet you", החלטתי לקלוט עלייה ולחזור אל "הארגנטינאי". אחרי הכל, כבר חודשים ש"הרכלן" טוען שהדבר החם הבא זה בני זוג מיובאים מעבר לים. ותודה לעברי לידר על הסיפתח עם הייבוא הגרמני.
"הארגנטינאי", שהחזיר לי מסר באנגלית, סיפר שעלה לפני כחצי שנה וטרם הספיק ללמוד לכתוב עברית מספיק טוב (מזל שלקרוא הוא יודע). החלפת המסרים באתר התחלפה במהירות בשיחת מסנג'ר ולבסוף בשיחת טלפון בעברית-אנגלית עילגת ורצוצה. "אני רופא ילדים", אמר אחרי שהציג את עצמו ומיד שאל "ומה את עושה בחיים?". רציתי להגיד שחקנית, אבל נזכרתי בדברי "המפיקה" על הניסוי הקטן שלנו והסתפקתי ב"כותבת בעיתון". אחרי הכל, לא לגמרי שיקרתי. יש לי טור אישי.
למחרת נפגשתי עם "הארגנטינאי", עלם חמודות עם נימוס וערכים שלא נתקלתי בהם בעשור האחרון. במשך שעתיים ישבנו בקפה השכונתי וניהלנו שיחה על כל נושא בעולם חוץ מאשר ההריון של מירי בוהדנה. זה היה נעים. זה היה שונה. זה היה משעמם מדי פעם, אבל נהניתי מכל רגע. שעתיים שלמות של שיחה בלי אף מילה על הברנז'ה. המשכתי להתעלם במשך שעה נוספת מהחיים שלי, עד שמישהי שחלפה על פנינו התעקשה לעצור מולנו ולספר בקול רם ובהתלהבות כמה היא "קרועה עליי" ו"איזה שחקנית מעולה אני". "הארגנטינאי" זיהה מיד את המילה "שחקנית", מה שמיד גרם לי לחשוף את קלף האס שהסתרתי. "כן, אני גם שחקנית. די מוכרת", התוודיתי בפניו, "אומנם אני לא נינט, אבל אני מספיק מוכרת". "מי זאת נינט?", הוא שאל ואני רק חייכתי והתקרבתי לנשק אותו. סוף סוף, אחרי הרבה זמן, מצאתי מישהו שלא מעניין אותו לשמוע על הקולגות שלו, לא מעמיד פנים שהוא לא מכיר אותי, לא מבקש חתימה לאחיינית שלו ואפילו לא יודע מי זאת נינט.
נ.ב
אני מ־א־ו־ה־ב־ת!
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר
