פרשת לך לך: הקיטוב מחריף
לקח הנדודים של אברהם והכישלון של לוט הוא שקיים מצב קיצוני, בו אין עוד מזור לחברה מפולגת ומושחתת. את הלקח הזה ראוי ללמוד שבעתיים ביום השנה לרצח רבין
רצח רבין, אותו אנו מציינים השבוע, מחולל שלוש תגובות צער עמוקות: האחת על רצח מתועב של אדם, מנהיג בעל זכויות רבות; השנייה מתייחסת לחסידי דרכו של רבין ז"ל, המתאבלים על מותו של מנהיג בעל תפיסת עולם היקרה לליבם; והתגובה השלישית היא צערה העמוק של חברה שבה רוצחים מנהיג. מה אומר רצח כזה על החברה שלנו? בהקשר הזה יש לבחון לא רק את הרצח עצמו, אלא גם את התגובות לו - אף הן מלמדות על טיבה ואופייה של החברה.
אני מודה ומתוודה שכשקמתי לבוקר המזעזע שלמחרת הרצח, לפני 11 שנים, בטוח הייתי שמנהיגי כל הזרמים הפוליטיים, אנשי הרוח מכל החוגים, יקראו בקריאה משותפת: די לשנאת החינם המלווה את המחלוקת הפוליטית, הלגיטימית לכשעצמה. די להתלהמות משני הצדדים, די לקיטוב, כן למחלוקת עניינית, נוקבת, כואבת. אך לא כך היה, ואולי ההיפך. פרשת "לך לך" קובעת שאין למעשה תרופה לחברה מדורדרת, משהגיעה למצב כזה.
אברהם, המתואר כמנהיג אשר סוחף אחריו מאות ואלפי בני-אדם בשמה של אמונה חדשה, מוסרית, קדושה, נאלץ לעזוב
הפרשה הקודמת
פרשת נוח - המנגנון להדחת המנהיג
הרב רפי פוירשטין
התנ"ך מלמד אותנו בדרך הקשה שאין די ביציבות וכוח - מנהיג שאינו מגלה את התכונות הנדרשות, מודח ללא רחמים
לעומת דמותו של אברהם, הנודד על מנת לבנות מציאות לאומית חדשה, מגיחה דמותו של לוט. אברהם אהב אותו כמו שאוהבים בן. לוט התייתם בגיל צעיר מאוד. הדוד ואשתו, חשוכי הילדים, אימצו אותו וטיפחו אותו כמו שמטפחים ואוהבים בן טבעי. עם השנים הוא גדל, התבגר, ובעזרתו של הדוד העשיר החל גם הוא, היתום הערירי, לעשות את הונו, עד שהפך בבגרותו לאיש אמיד מאוד. ובכל זאת הגיע רגע הפרידה. אברהם הדוד, הנביא ולוט האחיין מגיעים למסקנה שאין הם יכולים להמשיך ולהתגורר באותה חלקת אדמה קטנה. היא לא נושאת את שניהם יחד. הם מחליטים להיפרד איש מעל אחיו.
לוט בוחר להשתקע בסדום, העיר העשירה והפורייה שאנשיה רעים וחטאים בצורה שלא תאמן. אך לא איש כלוט, חניכו של אברהם המורה הגדול, ילך לעשות עסקים בלבד. הוא שואף לתקן את סדום והופך לשופט היושב בשער העיר. הוא יוביל את החזון הגדול של הדוד לפסגות גבוהות יותר - הוא יתקן את החברה הפשיסטית ששמה סדום. אך חלומו הגדול מתנפץ ביחד עם התפוצצותה של סדום. לוט לא יצליח לשנות את סדום, כשם שאברהם לא יצליח לתקן את אנשי כנען.
אבל אברהם יקים עם חדש, ועלינו לשמור היטב על העם הקיים. כי דרדור עקבי ועמוק מסתיים בתנ"ך בגלות, המפרקת את החברה המושחתת הקיימת כדי לבנות חברה חדשה. מפרשה זו אנו למדים כי מנהיגות באה והולכת, אך החברה והעם נשארים. את העם אי-אפשר להחליף אמנם, אך יש לשמר את חוסנו המוסרי ואת לכידותו החברתית מכל משמר. אם ישנה תעודת ביטוח, זאת היא התעודה.
התנ"ך, שמתחיל למעשה ב"לך לך" בחזון יצירת העם, מסיים בגלות האיומה שנכפתה על עמו של אברהם, אשר הידרדר ולא הצליח בתקופה זאת למלא את החזון. נכון יהיה אם יום הזיכרון של רבין, החל בשבוע של פרשת "לך לך", יוביל אותנו לבחינה מחודשת של התפרים שרוקמים אותנו לעם אחד; יום של חשבון נפש לכלל העם, ולא יום אבל לזרם אחד בלבד.
מומלצים
