שתף קטע נבחר

כן. זאת אהבה

לבי מחסיר פעימה בכל פעם שאגדת קולנוע הולכת לעולמה. ייתכן וזהו הניגוד העז בין חיי הנצח שמבטיח לנו מסך הכסף לבין הידיעה החדשותית המוכיחה כי גם האייקון הגדול ביותר הוא בן תמותה שמטלטלת כך את מחשבותיי. ביום רביעי זה שוב קרה. אדריאן שלי מתה והיא רק בת 40.

 

בעוד העיתונות ביקשה לדלות עובדות בדבר מותה, אני העברתי את השבת בניסיונות להבין כיצד ייתכן כי אותה נערה זהובת שיער שהובילה אותי ללימודי קולנוע - מתוך מחשבה שאולי גם אני אוכל למצוא שלי משלי - עזבה כך פתאום את עולמי. ביקשו ממני בעבר להספיד שחקנים אך דומה כי הפעם אינני יכול למצוא עוד את המילים. שלי הייתה אהבת חיי. אמנם היא הייתה רחוקה שנות אור מלהפוך לכוכבת גדולה הנצרבת בתודעה הציבורית או לחלופין כזו המטביעה את כפות ידיה הקטנות והוורודות בבטון הקר של אותה מדרכה נודעת בהוליווד. ברם, ברגע שחזיתי לראשונה בשיערותיה המתנופפות ברוח של "אמון הדדי", ידעתי שלעולם אהיה שלה. שלה ורק שלה.

 

אני עדיין זוכר את רגע ההתאהבות שלי באדריאן בבהירות רבה. שם, ברגעי הסיום המדמיעים, עמדת מתחת לרמזורים המהבהבים, לבושה במעיל ספורטאים הגדול על גופך הצנום בשלוש מידות והרכבת משקפיים הגדולים על חוטמך החד גם בשלוש מידות. הבטת בגבר שלחייו הענקת סופסוף טעם מתוק וכמו לחשת לו בשפתייך הבשרניות והאדומות: התכלית לכל, אם כבר שאלת, נמצאת כאן. במרחב הזה בינך וביני. המוזיקה אז עלתה ועמן הכתוביות שכמו ביקשו להכריז על הסוף הבלתי נמנע. אבל אני יכול להישבע שעבורי פרצופך התמים ומלא החיים המשיך לרצד עוד דקות ארוכות על המסך. אחר-כך הוא ליווה אותי בדרכי הביתה. כמו כתם שאוחז בעין שבהתה זמן רב מדי באור נוצץ ומסנוור. "אתה אוהב אותי?", שאלת אותי בדמיוני ואני השבתי מתוך ניסיון לחקות את גיבור הסרט התמיר אותו הערצת מגובהך הזעיר, "אני מכבד ומעריך אותך". את לא נשברת והמשכת כמי שתובעת לשמוע את התשובה הנכונה, "וזאת אהבה?". כאן הייתי אמור להמשיך את הפינג פונג המילולי אך בניגוד לגיבור הסרט שעונה, "לא. זה כבוד והערכה", נשברתי וסיננתי, "כן. זאת אהבה". וזו אכן הייתה אהבה.

 

אני אוהב אותך אדריאן שלי.

 

תמיד.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים