צורבי תודעה סדרתיים

יש להדגיש מיד: הקסאמים הם תופעה חמורה ומסוכנת ששום מדינה ריבונית לא יכולה ולא צריכה לקבל. אבל האם אחרי שתי אינתיפאדות מדממות ומלחמה מיותרת אחת, יש עוד מישהו הסבור באמת שמכת מחץ צבאית תוכל לשים להם קץ? האם התופת שהנחתנו על לבנון הכריעה את המערכה, או הסכם מדיני בגיבוי הקהיליה הבינלאומית? האם מישהו נתן את הדעת על הזינוק במוטיבציה לשגר קסאמים כאשר לאוכלוסיית עזה יש מיום ליום פחות ופחות מה לאבד?

התשובות לשאלות הללו ידועות ומוכרות, אך לדאבוננו ידועה ומוכרת גם הדינמיקה שבה התלהמות מילולית והצבת יעדים בלתי ריאלים, כגון הפסקה מוחלטת של ירי הקסאמים, גוררים את הצבא לפעולות גרנדיוזיות שאת תוצאותיהן ארוכות הטווח קשה לאמוד. ושוב, המערכת המדינית אשר מתנערת מאחריותה לתור אחר פתרון מדיני לסכסוך, מפקידה את המושכות בידי מערכת הביטחון ומקווה שהצבא יעשה עבורה את העבודה.

אלא שצריך להזכיר כי הפעם, העיתוי היה אומלל במיוחד: מבצע "ענני סתיו" תפס תאוצה בדיוק כאשר בכירי הלשכה המדינית של החמאס התכנסו בקהיר כדי לסגור, בין היתר, את עסקת שליט. עד לאחרונה, דרישת החמאס היתה שחרור סימולטאני של אסירים פלסטינים ביחד עם גלעד שליט, וזאת בניגוד לעמדה הישראלית שדרשה לשחרר קודם את שליט ורק אח"כ את האסירים, במספר פעימות. יש להניח כי בשל הלחצים המצריים המסיביים ובשל קיומו של אינטרס הדדי, הצדדים היו מגשרים, בסופו של דבר, על הפערים הללו.

ואולם נוכח המתרחש ברצועה, הקשיחו אנשי החמאס את עמדתם באופן משמעותי, וכעת דרישתם היא שחרור 350-400 נשים וקטינים עוד טרם שחרורו של שליט. בהקשר הזה ראוי לציין גם את דבריו של שר החוץ הפלסטיני, מחמוד א-זהאר, שאמר בתחילת השבוע כי המשך התוקפנות הישראלית בעזה עלול לסכן את חיי החייל הישראלי השבוי.

נועם שליט סיפר לאחרונה כי הוא מרגיש שלא מעדכנים אותו בהתפתחויות בנוגע לבנו; ייתכן שיש מי שלא מסוגל לשבת מולו כיום ולהביט לו בעיניים.