הוא דווקא לא בוכה בלילה, הוא פשוט נוחר
בסך הכל מדובר בגבר נאה, משכיל, איש שיחה נעים, שהלילות איתו סבירים ולעיתים אפילו למעלה מזה. לשנינו נוח להחליף נוזלים לעיתים, ואחר כך לסור איש איש למעונו, שמחים וטובי לב. אלא שלפעמים יוצא לו להתנחל אצלי לשנת לילה, ואז נודדת שנתי. לידיעת הקורא אבנר גדסי
חרף התנגדותי העזה למוסד היזיזות שהולך וממצב את עצמו כתחליף לחברוּת, גם אני נעזרת לעיתים ביזיז לעת מצוא, ואפילו קבוע. לאף אחד מאיתנו לא ממש בוער למסד את היחסים, ובינינו, גם אם הייתי מחליטה להתמסד סוף סוף, לא בטוח שזה היה איתו. ולא שיש לי משהו נגד הבחור: בסך הכל מדובר בגבר נאה, משכיל, איש שיחה נעים, שהלילות איתו סבירים ולעיתים אפילו למעלה מזה. רק שלשנינו נוח להתכרבל אחד בזרועות השני, להחליף נוזלים לעיתים, ואחר כך לסור איש למעונו שמחים וטובי לב.
עם השנים השתכללנו קצת, ופגישותינו החלו לקבל גוון רומנטי: פה איזה בקבוק יין שהוא טורח להביא, שם איזה בילוי קטן מחוץ למיטה וכיוצא בכל אותן פעילויות שמשויכות אוטומטית למוסד החברות.
בזמן האחרון התגלו כישוריו בתחום נוסף, ומיזיז פשוט הוא שודרג למעמד של טכנאי-על: אין דבר שהוא לא יודע לתקן - מקרר דולף, מחשב ששבק, תנור שמסרב לאפות ועוד כהנה וכהנה.
בשביל מאותגרת טכנולוגית כמוני, שרק באחרונה, אחרי שנים של נסיונות, הצליחה להרכיב נורה בלי שזו תתנפץ לרסיסים בזוג ידיים שמאליות, מדובר בנכס של ממש. יכולתו הטכנית הגבוהה, שהוכחה כבר בחדרי חדרים, מוכחת בזאת גם מחוצה להם.
אלא שאין דבש בלי עוקץ, ומעת לעת, כשרוחו טובה עליו והשעה מתאחרת, הוא מתנחל במיטתי כאילו אין מחר, שוקע בניחותא בין הכרים לשמיכות, ולא חולפות שלוש דקות והוא כבר בעולם החלומות.
משמיעים באוזניי הרגישות קולות ולא מהשמיים
תאמרו, מה רע בזה? מי לא רוצה את השילוש הקדוש שכולל יין משובח, סקס טוב והירדמות בצוותא? זהו, שבתור אחת שרגילה ללבד שלה ואפילו אוהבת את זה, לינה בצוותא היא לא ממש כוס התה שלי. לא די בזאת שמנשלים אותי ממיטתי, או לפחות מחציה, וגוזלים את שמיכתי, גם משמיעים באוזניי הרגישות קולות ולא מהשמיים, שמכוּנים במקומותינו נחירות. לא מדובר בנחירות מהזן "השקט", שנשמעות יותר כמו אנחות, מדובר בקולות של נגריה, או בקיצור - מו"מ (מפגע ווקאלי מתקדם).
מה לא ניסיתי לריסון או השתקת הנגע: אטמי אוזניים, כריות על הראש, שמיכת פוך כבדה. כמעט נחנקתי אבל שום דבר לא עזר, הנחירות מנסרות את חלל האוויר. וכך מעת לעת, בכל פעם שיזיזי נוטה ללון, מתכונן לעוד שנת לילה ארוכה ובלתי מופרעת, מתכוננת אני ללילה לבן, מסויט ונטול שינה.
בפעם האחרונה בה בילינו לילה בצוותא הערתי לו בעדינות: "מאמי, אתה קצת נוחר!"
"אה, כן" השיב המפגע בנחת, "את לא הראשונה שמתלוננת. אבל מה הבעיה? את יכולה למרפק אותי בכל פעם שזה קורה. אחרי כן יהיה לך שקט, באחריות".
מעודדת קמעה, הפנמתי את עצתו, ואיך שהחל קונצרט הנחירות התחלתי אני במלאכת המרפוק. לא תאמינו - זה עבד. חבל רק שזה החזיק דקה בדיוק, ואחריה המשיכו הנחירות לנסר את חלל האוויר ביתר שאת.
אחרי לילה ארוך רצוף במרפוקים נואשים חסרי תועלת, גמלה ההחלטה בליבי: במקום שהוא ינחת אצלי אני אנחת אצלו, עם בקבוק היין או בלעדיו, ובחצות אצא מביתו כמו סינדרלה, לביתי הקט, למיטתי השקטה, לשנת היופי שלי.
- אם יש לכם עצה או פתרון אפקטיבי לבעיית המו"מ, אנא ספרו לנו.
מי יודע, אולי בזכותכם ייהנו זוגות רבים מלילות נטולי נחירות.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
