הפסד לבוש, אך בעיקר למאבק העולמי בטרור

אחרי הבחירות לנשיאות ארצות הברית לפני שנתיים, נראה היה שהאג'נדה השמרנית תמשול בכיפה במשך שנים רבות. זאת, בזכות הרוב הרפובליקני המוצק בשני בתי הנבחרים ובקרב המושלים במדינות ארה"ב, ובשל השלטת הרוב הרפובליקני בבית המשפט העליון. ואולם, באמריקה כמו באמריקה, כשהמהפך בא, הוא בא בגדול - והצבע האדום של הרפובליקנים, הולך ונדחק מהמפה לטובת זה הכחול, הדמוקרטי.

עוד על בחירות אמצע הכהונה:

פרשנות: סינדרום השנה השישית

87 אחוזים מהמצביעים היהודים בחרו דמוקרטים

מורה נבוכים: מה בין הסנאט לבית הנבחרים?

קונגרס דמוקרטי ימרר לבוש את החיים

הקרב על הסנאט: הדמוקרטים צריכים שישה נצחונות  

בבחירות 1992 זכורה לטוב אמירתו של המנצח ביל קלינטון, "זו הכלכלה, טמבל". קלינטון ניצח אז כששם דגש על הבטחות לשיפור הכלכלה המדשדשת. היום, הכלכלה האמריקנית מזנקת - האבטלה יורדת, מדיניות הורדת המיסים של הנשיא בוש נושאת פרי - אך הדבר לא סייע למפלגתו לשמור על הרוב שהיה לה בבית הנבחרים. נראה שכאשר הכלכלה טובה, היא אינה הנושא המכריע באמת. בעיקר כשהצבא שקוע עד צוואר במלחמה במדבר רחוק, מה שנראה בעיני הבוחרים האמריקנים בזבוז של כסף וחיי אדם למען העם העיראקי, שלמען האמת, רווחתו והדמוקרטיה שלו לא ממש מזיזים לאיכר מאיווה או לעו"ד משיקגו.

הדמוקרטים חוגגים את הניצחון בבית הנבחרים, הלילה (צילום: סי"צ)

כדי לנצח בקרב על מושב בקונגרס צריך הרבה כסף - או הרבה לכלוכים על הצד השני. זה מה שקרה הפעם בקרב בין המועמדים הרפובליקנים והדמוקרטים. הכסף נשפך כמים: מערכת הבחירות הנוכחית עלתה למועמדים, לתורמיהם ולעם האמריקני כ-2.5 מיליארד דולר. והלכלוכים? אלה עלו לרמות חדשות, או יותר נכון, ירדו לתחתיות שלא נודעו עד כה.

היחס לישראל לא ממש שונה בין המפלגות, מה עוד שרוב היהודים הצביעו גם השנה הצבעה מסורתית לדמוקרטים, וגם רוב היהודים הנבחרים לקונגרס הם דמוקרטים. מעניין לראות שאת הקהילה היהודית בארה"ב, ששיעורה היחסי עומד על 2-3 אחוזים בלבד, מייצגים כיום 13 נציגים מתוך 100 בסנאט.

זהו מספר חסר תקדים, שמחזק מאוד את היחס לישראל. אבל אין ספק שהיחס של הנשיא בוש הרפובליקני ושל תומכיו הנוצרים השמרנים בארה"ב לישראל היה טוב יותר מכל נשיא לפניו. בוש תומך ללא סייג במלחמה בטרור, ועברו הימים בהם כל פעולת תגובה של ישראל לפיגוע טרור היתה נתקלת אוטומטית בדרישה להסברים ממחלקת המדינה ומהבית הלבן. מעכשיו, עם קונגרס שלא יתייצב באופן אוטומטי לצד הנשיא, זה לא יהיה כל כך פשוט.

השדר למדינות העולם מההפסד הרפובליקני הוא בעייתי הרבה יותר. למרות שהאמריקנים מצביעים בדרך כלל לא בהתבסס על מדיניות החוץ של נבחריהם, אלא יותר בשל חיבתם למועמד האזורי ולעמדותיו בסוגיות הפנים - לאור המרכזיות שתפסה המלחמה בעיראק במערכת הבחירות הנוכחית, יש כאן מסר מסוכן לעולם שאיננו מבין את הדמוקרטיה האמריקנית. מסר, שמן הסתם הבוחר האמריקני התמים כנראה לא תמיד לקח בחשבון מאחורי פרגוד הקלפי.

נראה שלא רק הרפובליקנים ובוש הוכו הפעם, אלא בעיקר המלחמה הגלובלית בטרור. "ציר הרשע", כפי שכינה אותו בוש, כלומר ארגוני הטרור והמדינות התומכות בהם, יכול לצאת ביום כזה מנקודת הנחה, שארה"ב הובסה במאבק בהם, ושהעם האמריקני עייף מהמלחמה בטרור.

תוצאות הבחירות ממחישות שמי שפולש לעיראק או מאיים על איראן וסוריה סופו ליפול מהשלטון. זהו מסר מסוכן, גם אם לא לחלוטין נכון, שהרי גם הדמוקרטים לא יפסיקו להלחם בטרור - וברור שלא יפסיקו לתמוך בישראל. עם זאת, הנחישות שלהם להיאבק בטרור, והתמיכה שלהם במדיניות זו של הנשיא בוש בשנתיים שנותרו לכהונתו, אינן מובנות מאליהן. אגב, לרוב דווקא הדמוקרטים הם אלה שתומכים בהתערבות אמריקנית מחוץ לגבולות ארה"ב, והרפובליקנים הם אלה שנוטים לבדלנות ולעיסוק בנושאי פנים. הפעם הדברים הפוכים.