על אוויר ועל ערפיח: איכות האוויר בישראל

בשנים האחרונות איכות האוויר בישראל, כמו במקומות רבים בעולם, הולכת ויורדת. ירידה זו נובעת מהעלייה המתמדת ברמת החיים, המביאה להגדלה ניכרת בפליטת מזהמי אוויר לאטמוספרה בשל פעילויות אנתרופוגניות (מעשה ידי אדם) כגון ייצור אנרגיה, תחבורה ותעשייה.

מזהמי האוויר גורמים לנזקים בריאותיים לאדם, לנזקים אקולוגיים, לפגיעה כלכלית כגון ירידה ביבול החקלאי ונזק למבנים ולתשתיות, ולמפגעים אסתטיים שונים.

מאות סוגים של גזים וחלקיקים נחשבים למזהמי אוויר. ישנם מזהמים הנפלטים בעיקר בפעילות אנתרופוגנית; וישנם מזהמים טבעיים, המצויים גם באטמוספרה נקייה ממזהמים שנוצרו עקב פעילות האדם. מזהמים הנפלטים ישירות ממקורות שונים לאטמוספרה נקראים מזהמים ראשוניים. מזהמים אלו משתתפים במגוון רחב של תהליכים כימיים באטמוספרה, שבהם נוצרים חומרים כימיים נוספים, הידועים כמזהמים שניוניים.

אחדים מהמזהמים האנתרופוגניים העיקריים הם תחמוצות חנקן, אוזון, גפרית דו-חמצנית, פחמן חד-חמצני, פחמימנים וחלקיקים, הנפלטים (או נוצרים מאוחר יותר באוויר) עקב שרפת דלקים, וכן שורה ארוכה של מזהמי אוויר רעילים הנפלטים בעיקר בתהליכים תעשייתיים.

מבט על ישראל

ההרכב והריכוזים של מזהמי האוויר שונים ממקום למקום, ומושפעים מגורמים רבים: אופי התעשייה, סוג התחבורה, קצב הסילוק או היצירה של מזהמי האוויר באטמוספרה בתהליכים כימיים, עונות השנה, תהליכי המיהול וההסעה של המזהמים באטמוספרה (גורמים התלויים במטאורולוגיה ובאקלים) ועוד. כדי לאפיין את בעיות זיהום האוויר באזור מסוים, ולהתאים את דרכי ההתמודדות לבעיה, יש להכיר את התנאים הייחודיים לאזור.

האוויר במדינת ישראל מנוטר ברציפות באמצעות כמה רשתות של תחנות ניטור, ובהן מרכז הניטור הארצי של המשרד לאיכות הסביבה (מנ"א), רשתות מקומיות של איגודי ערים לשמירת איכות הסביבה (חיפה, חדרה, אשדוד, אשקלון), רשת של חברת החשמל ועוד. המשרד לאיכות הסביבה מפרסם, החל משנת 1997, דו"ח שנתי המבוסס על כל נתוני הניטור שהתקבלו בארץ. דו"חות אלה מעידים בעקביות על חריגות מתקני איכות האוויר (תקנות למניעת מפגעים (איכות האוויר) התשנ"ב - 1992) עבור חלק מהמזהמים.

בסך-הכל, נמדדות בכל שנה מאות חריגות. פירוש הדבר כי יש להגדיר את מרבית אזורי הארץ כאזורים שאין בהם עמידה בתקני איכות האוויר, כלומר כאזורים שבהם האוויר שנושמים התושבים אינו עומד באיכות המינימלית הדרושה להגנה על בריאותם, כפי שנקבע בחוק הישראלי. יש לציין כי בעיות איכות האוויר בארץ הן לרוב קשות יותר מאשר במרבית המדינות המערביות המתקדמות, וזאת משתי סיבות עיקריות.

סיבה אחת היא, כי במדינת ישראל מתקיימת פעילות כלכלית ומשקית (כגון תחבורה, תעשייה וייצור חשמל) ברמה של מדינה מערבית מפותחת, בעוד שצפיפות המדינה היא מהגבוהות בעולם (במיוחד אם לא כוללים את הנגב), כלומר קיימת סמיכות רבה בין הפעילויות המזהמות ובין מרכזי אוכלוסייה ומגורים.

הסיבה האחרת היא, כי התנאים המטאורולוגיים במדינה שונים מאלה שבצפון אמריקה או באירופה. קרינת השמש חזקה מאוד, ומעודדת היווצרות זיהום אוויר שניוני מזיק. נוסף על כך, תנאי הפיזור של המזהמים באטמוספרה בציר האנכי מוגבלים מאוד במרבית ימות השנה.

שתי בעיות זיהום האוויר החמורות ביותר שזוהו במדינת ישראל הן אלה שקיבלו עדיפות ראשונה לטיפול גם בארצות-הברית וגם במדינות האיחוד האירופי, והן בעיית הערפיח ובעיית החלקיקים - בהן נעסוק בכתבה הבאה.

ד"ר אריה ונגר הוא מדען בתחום זיהום האוויר במחלקה המדעית של עמותת אדם טבע ודין. ד"ר ונגר זכה לתואר דוקטור, על מחקרו בתחום זיהום האוויר, מהאוניברסיטה העברית בירושלים בשנת 1998, והיה המנהל הראשון של רשת ניטור האוויר הארצית של המשרד לאיכות הסביבה.