כשהאמון משחק "מחבואים"

שיגרת חייה של משפחת לורן מופרת כאשר היא מתחילה לקבל קלטות וידאו שמתעדות את ביתה ואת ביתו של אדם אחר, ביתו של מישהו מעברו של אבי המשפחה - ז'ורז'.

ז'ורז' הוא איש טלוויזיה מצליח, אשתו, אן, עורכת בהוצאת ספרים. במקביל לקלטות הוידאו מקבלת המשפחה גם גלויות ותמונות של ראש אדם או תרנגול שחוטים בסגנון של ציור של ילדים. לאט לאט עולה הזכרון המודחק מעשה רע שעשה זורז' כשהיה ילד קטן, שקרים שאמר, שמנעו את אושרו של ילד אחר, שאותו חשבו הורי ז'ורז' לאמץ. זו התימה של הסרט (ועזבו את כל השטיקים הפוליטיים - שנאת האינטלקטואלים - המוסלמי המסכן, המיעוט האחר השחור שגם נראה בסצנה אחת בסרט - זו עם הבחור הצעיר שרוכב על אופניים) - "לשקר אין רגליים". מתישהו השקר יצוץ ויעלה, ירדוף אחריך, וככל שתנסה להימנע ממנו, רק תסתבך.

וכך ז'ורז', הגיבור "האשכנזי" הבורגני, יש לו בעיה של אמון. הוא דורש מכולם לתת בו אמון, אך אינו יודע מה בדיוק המשמעות של המילה הזו. הוא ממשיך לשקר לסובבים לו, כולל לאשתו, עד שלבסוף כל האירוע שרדף את חייו מסתיים בטרגדיה: הוא ממשיך להרוס את חייו של אותו "ילד" מן העבר. כמו שנאמר - טעות לעולם חוזרת והסדר העולמי נשאר על כנו.

כן, זהו סרט, שאינו הולך לפי החוקים מבחינת תסריט או משחק וכל מי שיצא נגד הדברים האלה פה בפורום - ראו, הוזהרתם - התרגלתם לינוק מן האמריקנים. יפה ש-הנקה הגיע עד הלום הוא במאי אמיץ ולא מתפשר מבחינה זו, וזו עוד תוספת לדיון שערכתם על במאים או יוצרים שאינם מתפשרים. סרטים רבים נעשים לפי תסריטים בני 100 עמודים שנכתבו במשך שנתיים. זה אינו תנאי הכרחי לסרט להיות טוב. הסרט של הנקה אינו מתפשר, הוא מאתגר, הוא שונה, הוא אחר, הוא מפעיל את המוח, הוא לא נותן לנו להיכנס לסרט ולהתנהג כמו פרה באחו או כמו כבש בעדר של הר ברוקבק. השחקנים נראים יחסית כמו שבני אדם אמורים להיות: אמיתיים.

ז'ולייט בינוש היפהפיה שחקנית נהדרת והיא עושה פה תפקיד טוב ובצורה מרגשת. מי יצא נגד ז'ולי דיר - ארול? כי רק השבוע ראיתי בטלוויזיה את "נשים מושלמות" האמריקני שבו כל אישה נראית פרפקט, ולראות את גלן קלוז בת ה-95 (או פחות) כשהיא נראית ללא קמט - אני רציתי להקיא. אצל בינוש אישה נראית אישה, אין עדשות פלא שמעמעמות את הקמטים, לא כל שערה נמצאת במקום, האיפור הוא הגיוני ונותן לנו דמות של בשר. אוטיי הוא לא משורג שרירים וגם בחושך בסוף הסרט ניתן לראות שאינו מרבה לפקוד את חדר הכושר. ככה נראים אנשים. הנקה מרבה בלונג-שוטים ארוכים, מצלם דיאלוגים גם כשהשחקנים מראים לנו את הגב - גם הוא רוצה להזכיר לנו כל הזמן שמדובר בסרט, הוא אינו רוצה לתת לנו להיכנס פנימה ולשכוח את עצמינו.