הבלון ששמו נבחרת ישראל יתפוצץ. אם לא מחר, אז מחרתיים
"קשטן, כמו גרנט לפניו, מוביל את הנבחרת בנתיב הפחדנות. לא להעז, לא להמר, לא לקחת סיכונים. מאמן יריב שיורה על התקפה יפוצץ את החלום שלו", סער הס על הניפוח חסר הפרופורציות של נבחרת כדורגל סופר בינונית
פסטיבל קרואטיה הגיע לשיאים חדשים השבוע. בעיתונים, באתרי האינטרנט, ובכל תחנת רדיו וטלוויזיה קיקיונית מחפשים בנרות כל יוצא בלקן כדי לערוך איתו ראיון וידאו מיוחד, או לפחות כדי לאפשר לו לתת הימור 'מושכל' לגבי תוצאת המשחק מול ישראל, מחר במוקדמות יורו 2008.
אבל זה עוד נסבל. הצרה האמיתית היא הניפוח חסר הפרופורציות של נבחרת הכדורגל שלנו. הסופרלטיבים לעבר האנשים המרכזיים בקמפיין נשלפים פעם אחר פעם – קשטן הוא ה'גאון', בניון 'מאסטרו', דוידוביץ' 'תמנון', ורק לאוואט אין עדיין כינוי (ובשם כלי התקשורת, עם שוער דפורטיבו לה קורוניה הסליחה).
אוואט. מי ירים את הכפפה וימצא לו כינוי הולם? (צילום: טל שחר)
מלבד זאת, נזרקים לאוויר המספרים. ה'עובדות'. איתן, לכאורה, אי אפשר להתווכח. בטח כבר שמעתם שישראל לא הפסידה בבית כבר שבע שנים, רקורד שאין דומה לו בעולם, שהנבחרת רשמה רצף של 13 משחקים ללא הפסד במשחקים רשמיים, ושכולם באירופה מדברים על הציונים. של הכדורגל. המציאות, כמובן, שונה בהרבה.
דרור קשטן, כמו אברהם גרנט לפניו, מוביל את הנבחרת בנתיב הפחדנות. לא להעז, לא להמר, לא לקחת סיכונים. התוצאה: ישראל אמנם לא מפסידה, בטח שלא באיצטדיון רמת גן, אבל היא גם לא מנצחת, והיא בטח שלא מרשימה. למעשה, מאז ה-1:3 על בוסניה בשנת 2000 הנבחרת לא ניצחה, לא בבית ולא בחוץ, יריבה מרשימה יותר מקפריסין וחברותיה. אז, לפני שש שנים, עוד אימן אותה ריצ'רד מולר נילסן.
אפק מול אנדורה. נגד הנבחרות הקיקיוניות המאזן שלנו מצוין (צילום: איי פי)
אך האשמה לא נופלת על קשטן וגרנט. סגל השחקנים שלנו פשוט לא שווה יותר ממקום טוב באמצע בית אירופי. תומר בן יוסף, בלם אפרורי שאפילו במכבי פתח תקווה העוד יותר אפרורית לא בלט, עשוי לעלות בהרכב. עמית בן שושן, עם רקורד של שלושה שערי ליגה בקריירה, הוא אחד הבטוחים ב-11. קלמי סבן, מגן ששיא הקריירה שלו יהיה עלייה למגרש אחד עם דייויד בקהאם, עשוי לפתוח אף הוא.
אבל אפילו הם לא אשמים. הם הכי טובים שיש, וזה רחוק מלהיות מספיק. מאמן אחד שיידע לנצל את החולשה הישראלית (סלאבן ביליץ' הקרואטי נראה כאחד שיכול לעשות את זה) ויורה על התקפה במשך יותר מ-45 דקות (ולא חמש דקות, כמו רוסיה של הידינק, במשחק המוקדמות הקודם) יפוצף את הבלון הנפוח ששמו נבחרת ישראל בכדורגל. עד אז, קשטן, כמו גרנט, יוכל להגיד שאנחנו נמצאים בחלום. השאלה היחידה היא מתי נתעורר למציאות.
_a.jpg "צילום: אלי אלגרט")
קשטן. לא מעז, לא מהמר, לא לוקח סיכונים
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
