תראו מי שמדבר
הסלבריטאית יוצאת להגנת בר רפאלי ושאר משתמטים ופולטי הבלים סדרתיים. יש לכם כמה פוליטיקאים לטפל בהם קודם
די!!! אני כבר לא יכולה יותר לנהל שיחות סלון על כך שזאת שערורייה שבר רפאלי, נטולת תפקיד פקידת אוגדתית ברזומה שלה, ייצגה את ישראל בתערוכת התיירות העולמית שנערכה בלונדון. אני גם לא רוצה לקרוא תחקירים על "ג'קו - החיים שאחרי פליטות הפה" והדבר האחרון שבא לי הוא שבראיון שמקיימים איתי (איתי!) על התפקיד החדש שלי (שלי!) אני נדרשת להתייחס לתופעת המשתמטים מצה"ל ופולטי השטויות הסדרתיים בביצה. נמאס גם ממאות הטוקבקיסטים המרירים שמציפים את האינטרנט בתגובת "משתמטת" בכל פעם שליאונרדו דיקפריו לוקח את הגרפלנד הישראלית על משפחתה למסע שופינג בשאנז אליזה. ושלא תהיה אי הבנה, אני לא תומכת בהשתמטות מצה"ל ובטח שלא בפה הגדול של ג'קו. אפילו לא סימסתי לו בגמר הגדול. מצד שני, נמאס לי ששופטים אותנו על כל צעד, שעל, פוני חדש או אמרה אומללה שיוצאת למישהו מאיתנו מהפה.
למה בראש מדינת ישראל יכול לעמוד נשיא שנחשד באינוס ובמעשים מגונים ובממשלת ישראל יש יותר מדי שרים שישבו, יושבים, או ישבו בעתיד בכלא ולנו הסלבריטאים אסור לטעות? למה אסור לנו לפתוח את הפה? למה אסור לנו להחליט שאנחנו, כמו עוד אלפי חיילים מדי שנה, לא רוצים לשרת בצבא? עד מתי ישפטו את שגרירת האופנה, בר רפאלי, על כך שבגיל 18, ברגע של היסטריה רגעית, חולשה ועצה מטופשת שקיבלה מהאנשים שמקיפים אותה, החליטה להתחתן עם חטייאר בן 50 כדי להתחמק מהצבא? למה בכל פעם שמחזור אוגוסט חדש מתגייס לצבא צריך להופיע בעיתון האייטם השנתי עם תמונות של אושרי כהן, איתי טיראן, מאיה בוסקילה, רונה־לי ושאר חברים שלא התגייסו לצבא? ממתי קולב אנושי שמשמש על תקן ליצן החצר שמספק כישרון שירה, משחק או סתם פרצוף סקסי נמדד על פי ערכי הציונות ולא על פי חזותו החיצונית או כישרונו?
החטא של בר רפאלי, מייצגת המשתמטים, הוא לא אי שירותה הצבאי, אלא העובדה שהיא מרשה לעצמה שלא להתנצל על כך. מתברר שבשורה התחתונה כולם מעדיפים לקבל את הסלבריטאים שלהם יפים ואנמיים. לא מזיקים. לא מדברים. בלי אג'נדות. קולבים.
להתראיין לעיתון זה הרבה יותר טוב מטיפול פסיכולוגי משובח. על כך יעידו חברי "הפמיליה". שעתיים שלמות של "אני" ו"אני" ו"אני", לא צריך לשלם ביציאה ובדרך כלל מקבלים ארוחת גורמה חינמית על חשבון מערכת העיתון. אבל כמו שסבתא שלי אומרת: "שום דבר בחיים הוא לא בחינם". את המחיר המלא משלמים ביום פרסום הכתבה. כמו באותה כתבה אומללה שבה נשאלתי יותר מדי שאלות פוליטיות והחלטתי בלהט החשיבות העצמית לענות עליהן חשבתי בתמימותי שדעתי כ"מובילת דעת קהל", כפי שנוהגת לקרוא לי "היחצנית", יכולה להביא את השלום.
הדבר היחיד שזה הביא לי היה מכתב נאצה. כך גם קרה באותה כתבה שבה תוחקרתי על תפקידי החדש כמסוממת ונדרשתי לדווח ל"עיתונאית" על רשימת הסמים שניסיתי במהלך חיי הקצרים. ברוב צעירותי וטיפשותי עשיתי זאת. "העושקת" אמרה לי שכדאי לי למכור קצת ג'וס לעיתון. אז מכרתי. מכרתי את נשמתי. אמא שלי לא דיברה איתי אחר כך במשך שלושה חודשים.
"הזמר", שמתראיין מדי חלטורת חנוכה, הכריז בראיון העיתונאי האחרון שנתן קבל עם ויותר מדי קוראים על חוסר הערכתו ל"רקדן" שהפך ל"סלבריטאי". פליטת הפה הזו גבתה ממנו מחיר יקר מדי שכלל שריפת קשרים מקצועיים ונפקדות ממחזות חנוכה הקרובים. "הזמר" נדר שמעתה ועד סיום הקריירה שלו, שלפי שעה נראית קרובה מתמיד, הוא יתראיין אך ורק בטלוויזיה. "שם לפחות לא מוציאים את הדברים שלי מהקשרם", הסביר לי השבוע תוך כדי שהוא שוקע בדיכאון קיומי ושוקל לפתוח בקריירת מלצרות כדי לסגור את החודש.
אני יודעת שיותר קל להאשים את התקשורת בסילוף הדברים ובעריכה זדונית מאשר לקחת אחריות על הפה הקטן שלנו. אבל יותר מדי פעמים בחיי הקצרים נכוויתי מכלב השמירה של הדמוקרטיה שמעדיף להתעסק בכותרות הראשיות שלו בעולם הבידור ולא בשחיתות שמאיימת לחסל אותו כחברה.
אין לי רצון לפרוש מהשואוביז כמו ג'קו וגם אין לי שום רצון לסתום את פה. אני רק מבקשת שפעם הבאה שאתם קוראים כתבה, ורגע אחד לפני שאתם מצקצקים בלשון שלכם ושולחים תגובה ארסית באינטרנט, תזכרו שבר רפאלי לא עשתה צבא, אבל מצד שני, משה קצב עדיין נשיא המדינה שלכם.
נ.ב
ואם כבר להתראיין, אז לשאלון האישי של יאיר לפיד. גם פריים טיים וגם מקבלים את השאלות מראש. הכי נוח שיש.
כל קשר בין הדמויות למציאות אינו מקרי ביותר
