חיטה במדבר

כמאה שנים לאחר שאהרון אהרונסון גילה בארץ-ישראל את חיטת הבר (אם החיטה), גילה צוות חוקרים ישראלים את אם החיטה גם באיזור דרומי ויבש בישראל - בהר עמשא שמדרום להר חברון. החוקרים מקווים כי ניתן יהיה להשתמש באם החיטה, הגדלה באיזור בו שוררים תנאי אקלים קשים למדי, כדי להשביח זנים של חיטה תרבותית המשמשת לגידול חקלאי.

אם החיטה שהתגלתה נמצאת באיזור דרומי שבו כמות המשקעים הזמינים לצמחים נמוכה ביותר. גילויו של מין בר המסוגל לצמוח בתנאי יובש על גבול המדבר, מעודד את החוקרים המקווים שניתן יהיה להיעזר בתכונה זו כדי ליצור זנים עמידים יותר של חיטה תרבותית, שיזדקקו לכמות מים קטנה יותר לצורך גידולם ויוכלו לצמוח גם באיזורים בהם שורר אקלים יבש. בנוסף, הגילוי מאפשר שורה של מחקרים בדבר תפוצת המינים השונים של החיטה והמשרעת האקולוגית שלה.

תירבות החיטה התרחש בימי קדם, והיא סיפקה מזון לאדם הקדמון בתקופה הניאוליתית, בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל, כדגן העיקרי באזור הים תיכוני. גם כיום מהווה החיטה את אחד ממקורות המזון החשובים של המין האנושי ברחבי העולם. משערים שמקורם של מיני החיטה בעשבי בר בעלי גרגרים גדולים, אשר משכו את האדם הקדמון לאגרם כמזון, ובמרוצת הזמן לזרעם מסביב למקום מושבו.

צורתה המקורית של קבוצת החיטים היא "חיטת הבר" או "אם החיטה" - היא התגלתה לראשונה על ידי אהרון אהרונסון בצפון הארץ, גילוי שעורר הדים בקהילייה המדעית בעולם, שחיפשה במשך שנים אחר אם החיטה ממנה תורבתה החיטה המודרנית. לגילוי חיטת הבר הייתה חשיבות מרובה גם בכל הקשור להבנת ההרכב הגנטי של מיני החיטה, והבנת תפוצתם ותכונותיהם הגנטיות.

ועד כה סברו החוקרים כי היא גדלה בר בגליל העליון, בגליל התחתון, באזור הכרמל, בגלבוע, בשומרון וביהודה. כעת, התגלתה אם החיטה גם באיזור דרומי יותר. דוקטור איתן מלאת ודוקטור יעקב מניסטרסקי מהמכון לחקר הדגנים באוניברסיטת תל-אביב, פרופ' משה פלדמן ממכון ויצמן ודר' סרגיי ווליס מאוניברסיטת באר-שבע, סיירו בדרום ודיווחו כי הממצאים מאפשרים לחוקרים להרחיב את ידיעותיהם על תפוצת אם-החיטה, לאיזורים שלא היו מוכרים בעבר, וכן פותחים פתח להשבחת החיטה המתורבתת.