כוחה של המניפולציה

מגיל צעיר גיליתי שכדי לשרוד בזירה הנשית שורצת המניפולציות עלי לגלות אסרטיביות יוצאת דופן ויצירתיות תככנית. זה היה בכיתה ה', אז הצלחתי להפריד בין חברה שלי לחבר שלה. הזוג הראשון שהצלחתי להפריד אי פעם כל כך בקלות. נראה לי שבאותה תקופה קלטתי את הטריק הזה בסרט למבוגרים בו צפיתי באיזה ערב. היתה שם אשה שפשוט נישקה את הגבר שהיא רצתה בכוח, לעיני האישה החוקית שלו, ואני החלטתי לערוך ניסוי של ילדה נאיבית ולראות אם זה באמת עובד וכמו בסרט. גם כאן נרשמה הצלחה מסחררת לתרגיל הבגידה המדומה.

בהתחלה השפתיים שלו היו עקשניות וסירבו לקבל את הלשון הבלתי מיומנת שלי, שמיד נתפסה לו בפלטה, אבל כמו בן צעיר עם גלונים של טסטוסטרון שטרם הבשילו אך עדיין בעלי השפעה ישירה על המוח, הוא למד להתענג על הסיטואציה בה שתי בנות רבות עליו והתמסר לנשיקה רטובה שהריחה מביסלי פלאפל. החברה, שכמובן היתה שם בתכנון מקדים שלי, כעסה נורא ומיד הסירה מצווארה את שרשרת החברוּת שלהם. ואני התלהבתי מכך שהטריק מהסרטים יצא מ-ע-ו-ל-ה, אמרתי לו שאמא שלי בכלל לא מרשה שיהיה לי חבר עד התיכון והלכתי לספריה, לקרוא עוד קצת "הרומן הרומנטי" וללמוד עוד כמה פטנטים להשגת גברים. הפטנטים האלה עתידים היו לעזור לי שנים רבות אחר כך, כשנזקקתי להיפרד בדרמטיות ממחזרים סוררים, או לשכנע גברים סרבניים שאני החצי השני הסמוי שלהם. הדבר היחיד שלא למדתי הוא כיצד לשלוט בבכי המתפרץ כשמישהי אחרת מפעילה עלי או על בן זוגי את אותם טריקים בדיוק. אבל את זה כבר נשאיר לטיפולו המסור של הפסיכולוג.

"אוי מאמי שלי בואי אני אקח אותך לרופא"

שנים אחרי, הזוגי נשלף מהאוטו ועומד מולי היסטרי כפי שלא ראיתי אותו בחייו. ביד אחת אדוויל ובשניה מטלית לחה. "אוי מאמי שלי בואי אני אקח אותך לרופא". זה יום חמסין, השמש שורפת לשנינו את הפנים. אנחנו בים המלח, חלפו שעתיים מהרגע בו צלצלתי לזוגי ממררת בבכי ובצווחות אימה, כולל תיאורים מפורטים על הווירוס שתקף אותי ואני במקום הכי נמוך בעולם, בשיא החום, ללא שמשיה או משככי כאבים. מובן שהמסכן, יומיים לפני בחינת תואר חשובה, זינק ממקומו, הפקיר את העבודה ואת הלימודים ובפול גז חתך את כבישי ישראל כדי להציל את אהובת ליבו מפני וירוס קטלני בפוטנציה וכוויות שמש.

וירוס לא היה שם, אולי קצת עקצוצים בגבה העליונה, מלווים בקרקורי בטן, שכן האספקה הקולינרית אזלה. אבל רציתי להסתלק משם ולא ידעתי איך, אז העמדתי פנים שאני תחת מתקפה. כשהמושיע הופיע ללא התראה מוקדמת, במקום למצוא אותי על סף עילפון הוא מצא אותי בביקיני, משתכשכת במים המלוחים תוך כדי מסירת כדור ים צבעוני עם חברה.

"אני הגבר הכי חלש אופי בעולם!" הוא לא הפסיק להגיד, ולאחר מכן הוזמנתי לסלון להרצאה של "שוב את מעוותת את המציאות לפי צרכי המשתמש" ועד "כמה עוד אני יכול להתפתות להגזמות שלך ולקלות בה את מביאה אותי לרצות אותך בכל דרך אפשרית". זה נפתר במניפולציה אחרת שתמיד עובדת: נשיקות וליטופים ו"זה לא יקרה יותר". כן, כן, שמני אותו עד שהכעס יתפוגג.

האקס שלי תמיד היה מבקש ממני, "אל תהיי מניפולטיבית, אני יודע מתי את אמיתית ומתי הוא לא", אבל הוא לא ידע. למשל, הוא היה בטוח שאני רגישה בטירוף, כי כל פעם שהתעוררה מריבה, כדי לא להפסיד חלילה הייתי דוקרת את עצמי חזק במרפק ומתחילה לבכות, והוא היה כמובן מגיע לסשן חיבוקים סוער.

קוראים למניפולציה הזו "רגשי", גרימת ייסורי מצפון מכוונים. לבן זוגי שלי קשה לראות אשה בוכה, במיוחד אם האשה הזאת בוכה בגללו. זו הסיבה שכל פעם שהזוגי בדרך לבלות עם חבריו בלעדיי, אחרי שאמרתי את הכן שכביכול מאשר את האקט הסינגולרי הזה, אני נתקפת לפתע דיכאון קיומי נוכח המחשבה שאבלה לבדי את הערב, או עם חברות מייגעות. אני מיד מחריפה את הדיכאון ומתרגמת אותו לידי בכי. כי משפטים כמו "עצוב לי אל תלך" לא עוזרים, מסתבר, אם הם לא זוכים לקבל פס קול בכייני בטירוף. במקרים אחרים אני מכוונת אותו להחלטה שלי תוך כדי שאני נותנת לו כביכול את האפשרות להחליט, כדי שיחשוב שהמילה האחרונה היא שלו. כך למשל אני מתקשרת לחבר שלו מראש כדי שישכנע אותו שנורא כיף ללכת יחד לספא. הזוגי שומע שהחבר חושב ספא זה טרנדי, וכלל לא יודע מי עומדת מאחורי הכביכול טרנד ואומר לי "מותק, אני חושב שאנחנו צריכים לנסות את הספא החדש שפתחו ברמת החייל" והופ, אנחנו שם.

"המון אנרגיות אנחנו משקיעות בכל המניפולציות האלה", נאנחת חברתי ג'. עד כה אף אחת מאיתנו החברות לשערוריה, אחרי שנים של בחישות בקדרה ותככים הזויים, לא העזה לקרוא למוטציה בשמה. אבל כעת, האמת יצאה לאור: אנחנו עדר של מניפולטיביות בהתהוות. לא ברור אם כך נולדנו, ירשנו גנים דפוקים, או פשוט הושפענו מדמיון פורה ומטלנובלות. אבל כדי לקבל בזוגיות מה שאנחנו רוצות אנחנו נאלצות להשתמש באמצעים לא כשרים.

אני מוצאת את עצמי מחפשת פעמים רבות דרכים לגרום לבן זוגי להתנהג כפי שאני רוצה, לפעמים בהעלמת אינפורמציה חשובה. למשל, גררתי אותו לא מזמן ל"מסיבה אינטימית", כשלמעשה ידעתי יפה מאוד שיהיו שם יותר מ-200 איש. אינטימי במונחים שלי, עצום, ענק, צפוף במונחים שלו. דבר דומה קרה כשניסיתי באחרונה להניא אותו מלהירשם ללימודי העשרה שמתקיימים דווקא ביום שישי בבוקר, הזמן היחיד בו אנחנו באמת מבלים בכיף. "אם תלך לזה אני אשן כל סוף השבוע אצל אמא שלי", איימתי. גם אמא שלי, אגב, נשמה לרווחה כשהוא ירד מהרעיון.

לשלוף את דמותו המאיימת של האקס המיתולוגי

במקרים אחרים, אני פשוט משחקת לזוגי על יצר התחרותיות, ביודעי עד כמה דמותו המיתולוגית של האקס מאיימת עליו. "לא רוצה להיסחב איתך שוב לשופינג", הוא מוחה ונשאר לשבת על הספה. "אבל ד' (האקס) תמיד היה בא איתי והיה כל כך כיף". הזוגי שומע שד' עשה משהו, ומיד מחליט שהוא יכול לעשות את זה טוב יותר וסוחף אותי לשופינג סוער. " והחולצה הזאת", הוא מצביע על האחרונה שאני רוכשת, "על חשבוני! בטח ד' לא הציע את זה נכון?". שלוש וחצי שנים, ועדיין ד' משיג לי הטבות אצל הזוגי.

מובן שלא רק אקסים מיתולוגיים אני מגייסת שלא בידיעתם למאמץ המניפולטיבי היומיומי, גם אמא של הזוגי מככבת אצלנו קבוע, ללא ידיעתה. דמותה משפיעה על הזוגי גם בהיעדרה. למשל, אנחנו עדיין בשופינג והזוגי לובש בגד שנראה לי נהדר, כל כך שונה מהחולצות המכופתרות הזוועתיות שהוא מחבב. "וואו ,אמא שלך בטח נורא תאהב את זה!". המילה אמא פועלת כמו קסם, לא משנה שאמא שלו אחר כך שואלת "מה זה הסמרטוט ששמת עליך היום?"

אבל גם הזוגי לא טומן ידו בצלחת, אלא רוקח אף הוא מניפולציות זעירות, למרות קובלנותיו נגדי, שאני פשוט חסרת ביטחון וכדי לפצות על כך נעזרת באמצעים מניפולטייבים. "בואי איתי לטיול של החבר'ה", הוא אומר יום אחד, וכשאני מעווה את פרצופי בעודו מקריא את הלו"ז (פיינטבול, טיפוס הרים וצליחת הכנרת), הוא מיד טורח להזכיר שגם המזכירה החביבה של החברה תהיה שם, וכנראה בלבוש מינימלי, כי בכל זאת מדובר בפעילות ימית. הצד ההיסטרי שבי לא מצליח להתגבר על המחשבה שהפלרטטנית הזאת תכרכר לידו, ואני מיד רצה לארוז. אותו ריטואל חוזר על עצמו גם בבקרים, כשאני מפצירה בזוגי להוריד את הכלבה לטיול. "אוי", הוא נאנח, "אם אני אוריד אותה לא אוכל להסיע אותך לגלריה הזאת שרצית לראות".