פרשת ויצא: מגבלות הכוח של ההורים
כשיצחק ורבקה מזהים את אישיות ילדיהם, הם מטילים את כובד משקלם כדי שיממשו את עצמם - ויודעים גם לזוז הצידה
אחת הדילמות הקשות המטרידות הורים היא עד כמה להתערב בעיצוב נטיותיהם של ילדיהם. האם לתת להם "לזרום" - או לעצבם ברוח ערכיהם ותפישותיהם של ההורים, גם כאשר אלה מנוגדים לנטייתם האישית של הילדים. לעתים אנו מטילים גבולות על ילדינו ונתקלים בתגובת נגד מצדם, המרתיעה אותנו וגוררת אותנו לעמדה הוותרנית ההפוכה, שבתורה גורמת לנו להיסחף אל עריצות חדשה בביתנו. המטוטלת הזאת מערערת אותנו ואת משפחותינו ומובילה למתח, אי-שקט מתמשך ובסופו של דבר, אולי אף לחינוך קלוקל.
חיי המשפחה של יצחק ורבקה ובניהם התאומים, עשיו ויעקב, הינם מתוחים ביותר. צריך לדעת שלא מדובר במשפחה רגילה, אלא בסיפור כינונן של שתי אומות. עשיו הוא אבי האומה האדומית (במזרחה של הערבה), ואילו יעקב - אבי האומה הישראלית. ולכן, הכל מתרחש בעוצמות אדירות. ובכל זאת יש כאן, ביחסים המשפחתיים, גם מוסר השכל חינוכי.
רבקה
מאידך, יצחק ורבקה האקטיביים מתגלים גם בחולשתם הנוראה: עשיו, החש נגזל ומרומה, מאיים לרצוח את אחיו יעקב. האחרון נאלץ להימלט הרחק כפליט חסר כל, וזאת בעידוד הוריו החוששים לחייו. איפה הם כעת אותם הורים דעתניים, העושים הכל כדי לעצב את עתיד ילדיהם? כאן הם מתגלים לפתע כרופסים ופסיביים. הם אינם מוחים כנגד כוונותיו התוקפניות של עשיו. מדוע? אין להם עקרונות?
הפילוסופיה החינוכית של יצחק ורבקה מתמקדת, כך נראה, בניסיון לזהות את אישיות ילדיהם. הם תופשים את תפקיד החינוך במימוש
אישיותו הפוטנציאלית של הילד, של האדם. מרגע שהם מזהים את אותה אישיות, הם מתעקשים לממש אותה. הם מטילים את כובד משקלם כדי להביא את ילדיהם לממש את עצמם, גם כשאלה חוששים, מתעצלים או פשוט לא מזהים את אותן תכונות עתידיות. מאידך, מרגע שכל אחד מהילדים מימש את עצמו באופן מסוים - יעקב קיבל את ברכת הבכור ועשיו את ברכתו של "המשנה" - או אז מפנים להם יצחק ורבקה את הבמה. בשלב זה הם מבינים את מגבלות כוחם כהורים. אין זו פסיביות גרידא, אלא השלמה עם אישיותו המגובשת של כל אחד מילדיהם. כאן לא נותר להורים הכואבים אלא לגונן על יעקב, ולתת לזמן המרפא והמשכך לעשות את שלו.
הכותב הוא פסיכולוג קליני ויו"ר הנהלת ארגון רבני "צהר"
לפנייה לכתב/ת 
