שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    אז רכילות זה טוב, או רע?

    לכבוד שדרוג ערוץ הרכילות של ynet, אפשר להתפנות קצת מענייני היום המעיקים ולדבר על אחת ההתנהגויות שבלעדיה אי אפשר לדבר בכלל על יחסים. בעוד שבימי התורה הישוו רכילות לרצח, והרמב"ם הישווה הולכי רכיל למחריבי עולם, הרי בימינו נוטים החוקרים להתייחס אליה בסלחנות. הם אומרים שהרכילות שומרת לנו על החברה, בכך שהיא מפקחת על המוסר ועל הנורמות. אני אומר שהיא סתם סכסכנית

    שרי גבעתי, דוגמנית ושחקנית ישראלית שהשתתפה לאחרונה גם בתוכנית של אורי גלר, נצפתה בפריז לפי הדיווחים יחד עם אוליבייה מרטינז, החבר של קיילי מינוג, שלא נראתה איתו מאז 13 באוקטובר. מקורותיו של העיתון הבריטי "סאנדיי מירור" דיווחו ששרי ומרטינז נראו וצולמו מאושרים בדרך אל מוזיאון ד'אורסי. שרי חייכה בביישנות ומרטינז עטף אותה בצעיף שהוריד מצווארו. והחברים הטובים של שרי סיפרו שהיא אמרה להם שהיא מרגישה קשר רוחני עם מרטינז, ושבכלל היה לה איתו שלושה ימים ולילות נפלאים. רכילות או לא רכילות?

     

    לכבוד שדרוג ערוץ הרכילות של ynet, אפשר להתפנות קצת מענייני היום המעיקים ולדבר על אחת ההתנהגויות שבלעדיה אי אפשר לדבר בכלל על יחסים.

     

    המקרא מדמה רכילות לשפיכת דם

    רכילות היא פרסום מידע מחייו הפרטיים של אדם, שהיה רוצה לשמור את המידע הזה בסוד. מידע על גבר שנראה מחובק עם אשה בשעת לילה מאוחרת אינו רכילות אם מדובר באשתו, אבל זו רכילות אם מדובר בשכנה ממול. שרי גבעתי התחבקה בחשאי עם מרטינז. היא אפילו התפלאה שהדבר נודע לתקשורת הבריטית, ובכל מקרה היא סירבה לאשר או להכחיש זאת, בטענה שהיא לא מדברת עם התקשורת על חייה הפרטיים. אבל, נחזור אל הסיפור הזה בהמשך. בינתיים נדבר על רכילות מתקופת האבות.

     

    המקרא מדמה רכילות לשפיכת דם. "לא תלך רכיל, לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא), ו"אנשי רכיל היו בך למען שפוך דם" (יחזקאל). הסיבה לכך היא שרכילות מגלה סוד, כנאמר בספר משלי. אבל לא כל סוד אסור בחשיפה. יש סודות, כמו סודותיו של רשע, שראוי לחשוף אותם, ולכן הם לא רכילות אלא עשיית צדק, ויש סודות שראוי לכבד אותם במסגרת הזכות לפרטיות, ולכן חשיפתם היא בבחינת פגיעה בשם טוב.

     

    פגיעה בשם טוב, אמרו חז"ל, חמורה יותר מגילוי עריות. והרמב"ם מחמיר אף יותר - "אי זהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: 'כך אמר פלוני, וכך שמעתי על פלוני'. אע"פ שהוא אמת, הרי זה מחריב את העולם."

     

    עונש על רכילות: צרעת

    העונשים על מעשה רכיל היו בהתאם, כפי שניתן ללמוד מהמקרה של מרים הנביאה. מרים הלכה וסיפרה לאהרון אחיה שמשה, אחיהם המפורסם, פרש מאשתו ציפורה. ואלוהים, שאינו אוהב רכילות, העניש את מרים בצרעת, כדי להרחיק אותה מהחברה. בסוף, בגלל התערבותו של משה, סלח לה אלוהים וריפא אותה מהמחלה, אבל המסר הוא ברור: רכילות ראויה לעונש חמור.

     

    חרם חברתי היה אולי העונש המקובל ביותר, בלא מעט תרבויות, אבל היו גם עונשים אחרים. מהקל אל הכבד: חסימה פיזית של הפה במסיכת ברזל שעוצרת את הלשון, כליאה משפילה בתוך מתקן עץ הכופת את הראש, הרגליים והידיים ומוות בשריפה (רוב הנשים שהוכרזו כמכשפות נתפסו למעשה כשהן מרכלות).

     

    והיום, בתפנית חדה, טוענים חוקרי הרכילות - סוציולוגים, פסיכולוגים ופילוסופים - שאין לפסול את הרכילות על הסף. רכילות, לדבריהם, יכולה להיות רעה או טובה, על פי העניין, ובכל מקרה היא שומרת לנו על החברה, בכך שהיא מפקחת על המוסר ועל הנורמות החברתיות. במקביל, יש המפחיתים מערכה של הדיסקרטיות, משום שהיא עלולה לחפות על התנהגויות נלוזות. רכילות, אומרים מי שמתייחסים אליה בסלחנות, היא כלי שיפוטי חביב ומשעשע, שתועלתו רבה מנזקו. היא גם יוצרת ומהדקת קשרים חברתיים ומשקפת לגיבורים של סיפוריה שהם מעוררים עניין. לא מעט ידוענים חבים את מעמדם לעובדה שמרכלים עליהם.

     

    המקור לתפנית נמצא אולי בהבחנה שעשה השופט המנוח חיים ה. כהן, בין לשון הרע ככלל לבין רכילות. לשון הרע הוא מעשה רע במכוון, רע על פי טבעו, בעוד שרכילות, גם אם היא פוגעת, היא מעשה רע שבתמימות - שיחת חולין שמטרתה לספק את יצר הסקרנות או להפגין ידענות כיודעי סוד.

     

    הדעה שלי מצויה אי שם באמצע. רכילות אינה דומה לשפיכת דם ואינה מחריבה עולם, אבל היא כן רעה על פי טבעה. הטעם שבה הוא בהצצה אסורה אל חיי הפרט. אדם שלוחש דבר רכילות על אוזן חברו, הוא אדם שנהנה במודע לחשוף סודות של מי ששומר סודות בזכות. יש לו כוונה רעה מלכתחילה.

     

    אנחנו דואגים שלא ייוודע ברבים שאנחנו המקור

    די אם נתבונן בעצמנו בשעת רכילות כדי להבין את הנקודה הזו. אנחנו דואגים שלא ייוודע ברבים שאנחנו המקור, ואנחנו לוחשים או מסתובבים עם הגב ובכל מקרה משביעים את קהל השומעים שלנו שלא להסגיר אותנו. ליתר ביטחון, אנחנו מוסיפים לפעמים הצדקות שלא ממין העניין. "אני דואג לו", מקובל להגיד כשמרכלים על חבר טוב שהתאהב באשה עם שם של אחת ששכבה עם חצי פתח תקווה. לאמור - אני לא מרכל, אלא מוציא החוצה את מה שיושב לי על הלב.

     

    יחד עם זאת, מי מאיתנו לא מרכל. גם אם הרכילות פוגעת, דומה שאיסורה מבוסס על מוסר עילאי שמעולם לא הייתה לו אחיזה במציאות. לא ראוי ולא נאה לרכל, אבל זה טבע האדם. אלא שגם השקר הוא טבע האדם. העובדה שרובנו, אם לא כולנו, משקרים מעת לעת, אינה מטהרת את השקר. בעצם, מבלי להיכנס לעומק העניין, המוסר כולו פועל נגד הטבע. אסור לשקר לא משום שעל פי טבענו אנחנו לא רוצים לשקר, אלא דווקא משום שעל פי טבענו אנחנו נוטים לשקר.

     

    מדוע, אם כן, הרכילות התנחלה היום בערוצי תקשורת מכובדים? הרשו לי לתקן טעות. טורי הרכילות בתקשורת אינם טורי רכילות. הם לא מפרסמים סודות שלא ברשות. רוב המידע האינטימי שהם מפרסמים מגיע מאנשים שמוכנים לספר על עצמם כדי להופיע בתקשורת. אם שרי גבעתי שלנו מאוד רצתה לשמור בסוד את הסיפור שלה עם מרטינז, היא לא היתה רצה לספר לחבר'ה, והם מצדם לא היו רצים לספר לתקשורת. ואם שרי גבעתי באמת ובתמים לא רצתה שהסיפור יופץ, היא היתה מאיימת על סאנדיי מירור בתביעה משפטית. כל המידע של טורי הרכילות - ללא יוצא מהכלל - הוא מידע על אנשים שרוצים בפרסומו.

     

    רכילות אכן ממלאת פונקציות חברתיות חשובות, אלא שלדעתי, נזקה רב מתועלתה. היא אולי שומרת לנו על המוסר והנורמות המקובלות, אבל גם זורעת חשדנות וחוסר אמון. מצד אחד היא מגבשת את החברה, מצד שני היא סכסכנית גדולה.

     

    • אבינועם בן זאב הוא פילוסוף וסופר. בין השאר, מתמחה בנושא דילמות, רגשות ודעות קדומות. ניתן לשלוח אימייל עבור אבינועם, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שרי גבעתי, קשר רוחני?
    צילום: רפי דלויה
    צילום: איי פי
    קיילי מינוג, קרניים?
    צילום: איי פי
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים