נפגשים בסיבוב: היורוליג בסיכום ביניים

מכבי תל אביב היתה גרועה וניצחה את מלאגה, היתה מצוינת והפסידה לפנאתינייקוס, היתה נוראית והובסה בידי פרטיזן וציבונה, היתה סבירה וניצחה ללא כל קושי את בדאלונה ורומא. בעגה המקצועית קוראים לתופעה הזו סכיזופרניה. אף אחד, כולל נבן ספאחיה, לא יודע איזו מכבי תיפול עליו בערב נתון.

• "כבר מותר לחלום על חזרה לאתונה". פרשנות של מוטי דניאל
• הפסד דרמטי למכבי ת"א, 90:88 מול פנאתינייקוס
• לטבלאות היורוליג - לחצו כאן

סיבוב אחד ביורוליג מאחורינו, ואפשר להגדיר את הצהובים במילה אחת – תעלומה. עם כל הנצחונות (4) וההפסדים (3), העליות והירידות, מכבי מוצאת עצמה מדורגת ראשונה במדד היעילות. לפני אולימפיאקוס, פנאתינייקוס, ברצלונה וצסק"א מוסקבה, שארבעתן ביחד הפסידו את כמות המשחקים שהיא הפסידה. מצד שני, יש לה את ההגנה הגרועה בליגה, והיא היחידה שספגה מעל 600 נקודות עד היום.

משחק השיא של הספאחיות היה באתונה, והם מסיימים את הסיבוב עם טעם של עוד. ימים יגידו אם יום האתמול היה ציון הדרך המשמעותי של העונה. למרות ההפסד לפאו, מכבי הציגה לראווה את הפוטנציאל האדיר שטמון בה. אבל השורה התחתונה היא שאין שורה תחתונה. כי אחרי שבעה משחקים, אי אפשר לדעת לאן מכבי של השנה הולכת.

מכבי חיה וקיימת, בפיראוס

פיני גרשון נחת באולימפיאקוס וקיבל לידיו את התקציב הכי גבוה שהיה לו אי פעם בקריירה. הוא הצליח להביא, פחות או יותר, את כל השחקנים שרצה, אבל בסופו של דבר מחזיק בדגם האדום של מכבי תל אביב מתקופתו, פלוס מינוס.

אפילו הקפטן, מאנוליס פפאמקאריוס, יושב בעיקר על הספסל ומחליף את גור שלף. ארווידאס מאצ'יאוסקאס היה אמור להיות הרבה יותר מטל בורשטיין, אבל בינתיים שניהם סובלים מאותה פציעה, קרע בגיד אכילס. בורשטיין יחזור בקרוב, למאצ'אס ייקח יותר זמן.

החוק הרוסי הגיע גם ליורוליג

אז מי יוכל לעזור לגרשון? השוק דל בהיצע ובהנחה שבאסטון עצמו לא ינחת בהיכל השלום והאחווה, החיפושים עלולים להסתיים בידיים ריקות. עוסמאן סיסה היה יכול להוות פיתרון אידיאלי עבור כל קבוצה באירופה, אז למען המקוריות נעניק למאמן הישראלי טיפ בחינם: שחרר את חיים שמעונוביץ' ממכבי ראשון לציון.

על מה ולמה? ובכן, אפשר לבשר ולומר כי הליגה הישראלית כבשה השנה את אירופה. 14 שחקנים שהופיעו בעבר בביצה המקומית מפוזרים העונה ברחבי קבוצות היורוליג ששמן אינו מכבי תל אביב. רובם ראויים יותר, חלקם ראויים פחות.

חמש פנים להצלחה

דימיטריס דיאמנטידיס (פנאתינייקוס)

הרכז הגבוה והאינטליגנטי של פנאתינייקוס לא היה בשיאו מול מכבי, אבל היה שם ברגעי האמת וכמעט קיבל בוסה רטובה ומצלצלת מז'ליקו אוברדוביץ'. אל מול חוסר היציבות של כלל הרכזים באשר הם, בולט העוגן היווני, שנבחר בשנתיים האחרונות לשחקן ההגנה של היורוליג, והשנה – לאחר עזיבתם של ואסיליס ספאנוליס ויאקה לאקוביץ' – הוא כבר בעל הבית הבלעדי גם בהתקפה.

מי היה מאמין שמלך ספרד הוא בכלל קטאלוני. הקלע הנפלא של בארסה עשה הכל כדי לשחק העונה ב-NBA והשאיר את קבוצתו במתח עד לדקה ה-98, אבל בסופו של דבר חזר הביתה. אין כמעט ספק שזו העונה האחרונה של נבארו באירופה, וגם הוא רואה כל ערב כמשחק פרידה. אחרת אי אפשר להסביר איך הוא מגיע לעבודה שבוע אחרי שבוע ולא נופל מהמספרים הקבועים שלו. מלך ספרד? בעצם, מלך אירופה.

לא מעט קבוצות רדפו אחריו בקיץ, למרות שברזומה שלו לא היתה אפילו שנייה אחת בכדורסל האירופי. הוא לא מוסר כמו פארקר, ולא ווינר ומנהיג כמוהו עד שיוכח אחרת, אבל מזכיר אותו כמעט בכל האספקטים ותקופת ההתאקלמות שלו ביבשת היתה קצרה הרבה יותר. פיני גרשון עשה זאת שוב.

בדומה לנבארו, גם הפורוורד הארגטיני של טאו עשה הכל כדי לא להיות כאן וכנראה שגם לא יהיה כאן, עכשיו בעוד שנה. בינתיים מומלץ לצלם ולתייק כל רגע שלו. האיש יודע לעשות בערך תרגיל וחצי, אבל אי אפשר לעצור אותו. ולחשוב שאת ההכנה לעונה הוא פספס בגלל פציעה.

הקו הקדמי של פנאתינייקוס עובר ביחד את גבול גובה עשרת המטרים, אבל דווקא הסנטר האמריקני, שעוצר על 2.04, הוא הסנטר הכי משכנע ביורוליג. בגלל הרוטציה הרחבה, הוא מקבל מאוברדוביץ' רק 25 דקות למשחק, אבל הסרבי יודע שיש לו את קווין מגי המודרני. ניקולה וויצ'יץ' יסלח לנו הפעם. הסנטר הטוב באירופה, לפחות בסיבוב הזה, היה באטיסט.

כן שותפו

ספנסר נלסון עומד להתברר כגניבה הבאה של דייויד בלאט... ניקוס זיסיס הפך אצל מאמנו הישראלי בטרוויזו לרכז מבטיח שגם מקיים... מרקו פופוביץ' השתלט על ז'לגיריס נטולת היומרות, אבל ביום לא רחוק יצליח גם באחת הגדולות... דיאן בודירוגה מוכיח ששנות ה-90 הגדולות לא בהכרח תמו... טראג'ן לנגדון הוא כבר הרבה יותר מידית... טאנוקה בירד מסרב להיגמר... לזארוס פפאדופולוס הפך למפלצת, ורק במובן החיובי... פרדראג דרובניאק רעב כמו שחקן בן 20... קוסטה פרוביץ' באמת כזה... צ'נק אקיול כבר לא הכפיל הטורקי של עומרי כספי, אלא כספי הוא עכשיו הכפיל הישראלי של אקיול... וניקולה וויצ'יץ'... הוא ניקולה וויצ'יץ'.

בבדאלונה גילו מכרה זהב

"לא חשוב הגיל, חשוב התרגיל", נוהגים לומר המבוגרים שבינינו. אפילו קלימאמיו בולוניה המקרטעת החתימה את דן גיי בגיל 45, בשאיפה שדווקא הוא יציל אותה (והוא לא). אבל רודי פרננדס משתמש במשפט הזה כבר היום, והוא בסך הכל בן 21. הקהל בהיכל נוקיה לא זכה לראות את הפלא אל מול פניו, וחבל. פרננדס הוא כבר לא הדבר הבא בכדורסל האירופי, הוא בהחלט הנוכחי. הוא בקושי הצמיח זיף או שניים, וכבר הפך למנהיג, ווינר, עוגן וסופסטאר – לא פחות – בקבוצת יורוליג לגיטימית כמו בדאלונה. תענוג.

שלושה אבות לכישלון

אורוס טריפקוביץ' (פרטיזן בלגרד)

אין הרבה בחורים שבגיל 20 יכולים כבר להתהדר ברזומה של 880 דקות

ביורוליג. טריפקוביץ' הוא כזה, והשנה הגיעה ההזדמנות הגדולה שלו, אחרי שדיאן מילוייביץ' עזב את פרטיזן ופינה אינספור כדורים. אבל היום אפשר להגדיר אותו כשחקן הגרוע בתולדות היורוליג. נגד פאו ומכבי הוא אמנם קלע בדאבל פיגרס, אבל בכל המשחקים האחרים העמיד מדד שלילי והפך להגדרה הקלאסית של "יותר מזיק מאשר מועיל". מעניין איך הוא יצליח לשקם את הקריירה שלו, אם בכלל. אחרי פתיחת עונה כזו, לא מדובר במשימה פשוטה.

אפרופו הזדמנויות, גם הצלף האיטלקי קיבל השנה את צ'אנס חייו, אבל פניו כפני הקבוצה כולה. לובליאנה היא אולי הקבוצה הגרועה ביותר על המגרש, אבל אין ספק שבולוניה היא הנוראית ביותר גם מחוצה לו, עם חומר אנושי בערך כמו בסידרה "אוז". אפילו הזכרונות מתבוסת ה-44 הפרש בגמר מול מכבי כבר מתחילים להתעמעם, אל מול החוויות שמעבירים בלינלי וחבריו את אוהדיהם.

בשני המחזורים הראשונים הוא היה מצוין, אחר כך ביצע חמש עבירות בעשר דקות והיה ברור שפיני גרשון לא יעבור על זה בשתיקה. מאז הוא מסופסל, ולא בגלל שהוא שחקן רע. 'בייבי שאק' הפך ל'בייבי שק', והוכיח שגם 170 ק"ג של כישרון לא יעזרו כשיש בעיה בראש. סופוקליס הוא עדיין מר נקודה לדקה בכל היורוליג, אבל מאמנו כבר הבהיר לו שעד שלא ישיל 20 ק"ג, הוא לא יראה דקה ובטח שלא נקודה. במילה אחת: חבל.