ברית הפונדמנטליסטים
בבסיס היחסים עם ממשל בוש עומד הקשר בין קבר רחב הזונה להתגלות השנייה של ישו - זו שממתינה לפצצה האיראנית
לפני מספר ימים שבתי מביקור בדרום ארצות-הברית, בחלק הידוע כ"חגורת התנ"ך" - BIBLE BELT. אזור ענק זה, המשתרע מלואיזיאנה ועד ניו-מקסיקו, שטוף מאמינים וכנסיות אוונגליסטיות המהווים את חוט השדרה של הממשל הנוכחי. אי אפשר היה להימלט משלטי הענק של הנוצרים החדשים, הקוראים לתמיכה בישראל, כמו גם מתוכניות הרדיו והטלוויזיה בהן מופיעים מטיפים לבושים למשעי בחליפות עסקים מחויטות ובתספורת קצוצה ומסודרת, וקוראים לאמונה בישו מחד גיסא ולתמיכה במדינת היהודים מאידך גיסא. אכן, גל של אהבה בלתי מתפשרת לנו, החיים בארץ הקודש.
לכאורה, מה רע בכך? אלא שגירוד קל של קליפת האהבה הזו מראה מיד שזוהי אהבה התלויה בדבר, מאוד תלויה בדבר. ו"הדבר" הוא האמונה הפונדמנטליסטית הנוצרית בהתגלותו השנייה של ישו, שתהיה כמובן בירושלים לאחר מלחמת הארמגדון (גוג ומגוג). לשון אחרת: קיומה של המדינה היהודית מהווה לאנשים אלה הוכחה ברורה בדבר קיומו של האל, כמו גם בתקפותה של ה"ברית הישנה" בה הבטיח לאברהם כי לזרעו ייתן את הארץ. זו גם הסיבה לכך שנוצרים פונדמנטליסטים אלה אינם מוכנים ולו לנסיגה קלה שבקלות של מדינת ישראל מגבולותיה התנ"כיים, גבולות ההבטחה האלוהית. לא בכדי הפונדמנטליסטים הישראלים שלנו, המקדשים כל ציון וקבר, הם מרצים אהובים ומבוקשים בכנסיות של דרום ארצות-הברית. אלה ואלה לקחו להם את התנ"ך כמדריך יחיד (MANUAL) לפיו יש לפעול בתחום הפוליטי-מדיני.
אבל אצל הפונדמנטליסטים הנוצרים קיימת גם ה"ברית החדשה", בה הם מאמינים בכל ליבם, ולפיה כאמור יתגלה ישו מחדש למאמיניו לאחר מלחמה איומה ונוראה. הוא יציע לנו, היהודים, את הברירה האולטימטיבית: לבחור בו כמשיח ואז לזכות בחיי נצח - או להתנכר לו, כפי שעשינו בעבר, ואז להיות נידונים לגיהינום אין-סופי. אנחנו, היהודים בישראל, נתפשים איפוא על-ידי מאמינים שטופי נצרות אלה כנוצרים בפוטנציה; כעם שעשוי להיות לו, עוד מעט ממש, הצ'אנס של חייו - האפשרות לחזור בתשובה ולהאמין בישו בסופה של המלחמה האיומה ביותר עלי אדמות. המוסלמים ממילא אינם מועמדים ראויים לגאולה ודינם למוות ולגיהינום, אבל אנחנו יכולים לזכות בישועה הנצחית של גן-העדן.
היו זמנים בהם סברתי כי הברית בין ארצות-הברית לישראל היא ברית בין דמוקרטיות מערביות, המגנות על סולם ערכים ליברלי ונאור - זו בעולם וזו במזרח התיכון. נראה שהמצב השתנה. הברית היום היא בריתם של פונדמנטליסטים, ולא של דמוקרטים. ברית של מקדשי אדמה ומקדשי ישו; ברית של הרוקדים על קבר רחב הזונה ביריחו ושל המאמינים באקסטזה ובעיניים עצומות בהתגלותו של המשיח.
לברית זו מצטרפים הפונדמנטליסטים האיראנים, המבקשים לחסל את מדינת ישראל על-ידי פצצת אטום. מששאלתי כמה מן המאמינים הנוצרים באמריקה, מהי עמדתם כלפי איראן - ענו לי כולם תשובה זהה פחות או יותר: זוהי תחילתה של מלחמת גוג ומגוג. פצצת האטום שתוטל עלינו היא זו המבשרת את בואו של המשיח הנוצרי. לכן, לא זו בלבד שאין הם מתנגדים באמת להטלתה, אלא שהם סבורים שהאיראנים הם מעין משרתי היושב במרומים, עליהם הוטלה המשימה להתחיל את המלחמה הנוראה - שסופה כאמור ברור.
אפשר להתייחס בביטול ובזלזול לעניינים אלה, אבל כדאי לזכור: המאמינים הללו, שמספרם רב כחול הים, הם העמוד התיכון עליו נשען ממשל בוש. הם אלה המכתיבים את מדיניותו של הנשיא, לרבות מדיניות החוץ שלו. עכשיו גם ברור מדוע נוקטת וושינגטון מדיניות של "שב ואל תעשה" לגבי הסכסוך במזרח התיכון - ממילא נגזר סכסוך זה בשמיים ופתרונו ידוע וברור, אז למה להתערב?
מילא האמריקנים, אבל מדוע אנחנו נגררים על-ידי המדיניות הזו? צדקה שרת החוץ לבני, כשאמרה שהסכסוך באזורנו הוא בין קיצוניים למתונים. הבעיה היא שאנחנו כבר מזמן לא בצד של המתונים, אלא בצד של הקנאים, של הפונדמנטליסטים. כל יום שעובר בעודנו ממשיכים לשבת בחיבוק ידיים ולא להציע ולנסות יוזמות מדיניות חדשות ונועזות, מקרב אותנו אל הגאולה הנוצרית. היכונו לביאת המשיח. איזה משיח? זה כבר תלוי את מי שואלים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
