דוקומנטרי לילדים: הקטנים יורדים בגדול
רותם אבוהב ורועי בר נתן היו פעם מאוד שמנים. עכשיו הם יוצאים יחד עם חבורת ילדים הסובלים מבעיית משקל למסע מצולם בערוץ ניקולודיאון, שיעזור להם לרזות וגם ללמוד לאכול נכון ולשמור על הבריאות
ניב: "רזה. כאילו קצת פחות מעכשיו". (ניב משתתף בסדרה "קטן עלי - לחיות נכון").
הטלוויזיה היא כלי שמעביר מסרים סותרים בנושאי תזונת ילדים. מצד אחד, היא מלאה פרסומות למזון צבעוני וזריז עבורם ומצד שני היא מציגה מודלים דקיקים לחיקוי ודרכה, כמו גם דרך כלי תקשורת אחרים, נשמעות לאחרונה קריאות להדיר מזונות לא בריאים מתחומי בתי הספר. כלומר, מסרים בריאים ולא בריאים משמשים אותה יחד בערבוביה.
לרזות כמו רותם ורועי
בפרק הראשון של הסדרה הדוקומנטרית למחצה "קטן עלי- לחיות נכון", שעלתה לפני שבועיים בערוץ ניקלודיאון, נראו השחקנים רועי בר נתן ורותם אבוהב כשהם מספרים על חוויותיהם הלא נעימות כילדים שמנמנים.
עכשיו הם, ערוץ ניקלודיאון ומרכז שניידר לרפואת ילדים, מציעים ל- 12 ילדים בגילאי 11-13 לשנות את חייהם מול מצלמות הטלוויזיה. במשך שלושה חודשים עברו הילדים הנבחרים סדנאות ופעילויות חוויתיות בליווי דיאטנים ופסיכולוגים. המשתתפים נבחרו בקפידה. כולם עברו מבדקים פסיכולוגיים, אצל כולם אותרה נכונות לעבור תהליך של שינוי והשינוי הוא הרחקת אי אלו קילוגרמים מיותרים ממשקלם. לפי התוכנית, מדובר לא רק בהפחתה במשקל, אלא גם ובעיקר ברכישת כלים שיסייעו להם לסגל לעצמם אורח חיים בריא.
אבל מה יקרה לילדים שיצפו בתוכנית הזאת? מה הם אמורים לדלות ממנה? האם ההתעסקות הזאת בחיצוניות ובמזון ראויה בגיל כה צעיר ומעצב אישיות? האם ילדים באמת אמורים להסתכל על מה שהם טומנים בסנדוויץ' ועל אחוזי השומן שהם מכניסים לפה? האם שמן הוא בהכרח אדם שחייב להשתנות? האם שינוי חיים משמעו שינוי תזונתי? ואולי התוכנית מטרתה לכווץ גם את הסטיגמות שנלוות לקילוגרמים העודפים ובאה להציג ילדים מלאים על כל הגוונים שהם מכילים: חוששים לפעמים, אבל גם יצירתיים, שמחים ופוטוגניים בדיוק כמו הרזים. אבל אם הם כמו כולם, למה שוב העוגן לנוכחותם על המסך חייב להיות קשור בתזונה?
שינויים בפרטים הקטנים
טל הררי, עורכת התוכנית, מתארת את הכוונות הטובות של יוצריה. "הרעיון לתוכנית עלה בעקבות קמפיין שניקלודיאון העולמית יצאה אתו ונקרא: 'בואו נשחק', שמעודד ילדים להתנתק מהמחשב ומהטלוויזיה, לצאת החוצה ולשחק. לחזור לפעילות גופנית שאנחנו בתור ילדים היינו מורגלים בה. אילנית באומן, מנהלת הערוץ, הרימה את הכפפה ויצרה קמפיין משלה באמצעות הסדרה הזאת. שמנו דגש חזק במיוחד על איכות חיים, אכילה בריאה ומגוונת, בצורה לא דידקטית שתגרום לשינויים בפרטים הקטנים. כמו למשל: שלא ישתו שתייה מתוקה, אלא מים או דיאט כדי שיוכלו להרגיש טוב יותר עם עצמם. למעשה נתנו להם את האופציה לשנות מה שמפריע להם. להראות להם שאם הם לא אוהבים משהו בגוף שלהם בצורה כל כך בוטה הם יכולים לפעול בנידון".
"חשוב לחדד שזו אינה תוכנית ריאליטי ולא היתה כאן שום תחרות בין הילדים. ציידנו את כולם בכלים אתם הם יכולים להמשיך הלאה. מאוד הקפדנו על הכבוד שלהם ונהגנו רגישות בכל מה שקשור בעודף משקל. התוודענו למשפחות ובדקנו מה עומד מאחורי סוג האכילה הזאת. ניסינו לחזק את הדימוי העצמי של הילדים וריפדנו אותם בהמון סדנאות לשם כך. הוקסמנו מכל אחד מהילדים. הם גילו בגרות נפשית מדהימה.
"וזה עוד דבר: האחיינית שלי אמרה לי שהיא לעולם לא תצחק יותר על ילדים שמנים וכך גם הגיבו בקבוצות מיקוד שהצגנו בפניהן את התוכנית. כולם הזדהו עם הילדים וזו היתה המטרה: שיראו מעבר למשקל שלהם, שהוא אמנם הסיבה לתוכנית, אבל המטרה שלה היא להראות שזה לא כל מה שיש לילד להציע.
"אם המשתתפים רצו לשנות את החיים שלהם ותו לא, הם יכלו לבחור באחת מהסדנאות הקיימות שלא משודרות בטלוויזיה. לא אמרנו להם 'בואו תהיו מפורסמים'. לטלוויזיה יש כוח עצום וברור לי שהם לא סתם בחרו במסגרת הזאת. ברור לי שהם הפיקו ממנה תועלת שהיא פרסום והופעה בטלוויזיה, אבל נזהרנו ואפשר לומר לחיוב שהיה לכך חלק בהעצמת הביטחון העצמי שלהם".
שקר היופי
והעיסוק בשינוי דרך מראה לא מלבה בדרך גם את האדרת החיצוניות?
"לא. מספיק שאכיר בכך שיש לי כוחות לשנות את החיצוניות שלי וזה יוביל לשינוי בתפיסת העצמי. המטרה שלנו היתה שהגוף לא ישמש עבורם מכשול, עוד גם אם לא ירזו. לא עודדנו אותם לרזות ואפילו לקחנו אותם לצלם רון קדמי שיראה להם איך מרטשים דוגמניות בפוטושופ, כדי שיבינו שאידיאל היופי הוא שקרי".
אבל לא בטוח שהילדים הפנימו את המסר הזה, שקשה להעבירו בכל סביבה שהיא, ועל אחת כמה וכמה באחד ממקדשיו היותר מחמירים של האידיאל הזה, הטלוויזיה. אור וולך (12) רהוט ובוגר לגילו מהיישוב גן שומרון, חושב על דוגמנות בעקבות השתתפותו בתוכנית. "אני רוצה להיות דוגמן. כשנפגשנו עם הצלם רון קדמי הוא אמר לי: 'קח סוכן'. בינתיים עוד אין לי סוכן, אבל אני מחפש. אני באמת צריך להתקשר לרון כדי לשאול אותו איזה סוכן לקחת, כי יש הרבה רמאים בעסק".
ומה רצית להיות כשנכנסת לפרויקט הזה?
"חשבתי לעצמי: 'וואו, אני הולך להיות רזה!' מאז שידור התוכנית ירדתי כבר 13 ק"ג ואני מתכוון לרדת עוד חמישה. ביום ראשון שודר הפרק השני וכשראיתי את התמונות שלי שם, אמרתי לעצמי 'זה לא נראה טוב'".
מה לא נראה טוב?
"הייתי אליפסה".
אור הגיע לתוכנית אחרי שנתקל במודעה בערוץ. הוא בן הזקונים במשפחה נינוחת מזג בת 6 ילדים שאוכלת, כך נראה בתוכנית, הכל מהכל. "היה לי טוב בתוכנית כי הכרתי ילדים שלא מכירים אותי מבית הספר. סוגים שונים של ילדים. התחברנו וישנו אחד אצל השני. היה כיף. לא היתה ביננו תחרות וגם לא בין הבנות, למרות שלפעמים כשאתה רואה שאתה עלית במשקל ומישהו אחר ירד 2 קילו אז אתה אומר 'הי, הוא ירד את המשקל שלי!'. אפילו ביומולדת שלי לא אכלתי עוגה אלא ארוחת ערב רגילה ואני כבר לא יכול לאכול המון מיונז, שזה המאכל האהוב עלי, עם טונה. זה גם לא שכל הזמן אכלנו בריא. למשל, השף חיים כהן בישל לי אורז ועוף עם שמנת. אמרתי לו שזה לא דיאטתי והוא אמר 'לא נורא, זה טעים'".
ואיך הגיבו בבית הספר שלך?
"יש ילדים שתמיד יצחקו עלי ויש כאלה שאומרים לי 'כל הכבוד ו'איך ירדת'. יש אפילו כאלה שאומרים לי 'די תפסיק לרדת כבר'. אני רוצה לרדת עוד 5 קילו כי אני מתאמן בג'ודו ושם אתה מתחרה לפי קטגוריות של משקל".
הייתי אוכל הכל
גם המשפחה שלך שינתה אורח חיים?
"לא שיניתי מה שההורים שלי מכניסים לפה. שידאגו לעצמם. שיניתי מה שאני מכניס לפה. נתתי עצות לילדים בפורומים של ניקלודיאון ועודדתי אותם. גם בכיתה לא עזרתי לילדים כי היה בה רק ילד שמן אחד ועכשיו אין בכלל".
מה שינית?
"לפני התוכנית הייתי אוכל הכל. אכלתי חלזונות באפריקה, מאכלי זוועות בסין. אחרי התוכנית הפסקתי לשלוח יד לכל דבר ואני אוכל רק מה שכתוב בתפריט, ולפעמים יותר".
לא חששת שתגזים בדיאטה או שילדים אחרים יגזימו?
"לא. בהתחלה היו כמה ימים שדילגתי ברצף על ארוחת עשר, אבל לא נכנסתי למצב מסוכן כי מה זה להיות שמן? זה לא לדעת להתאפק מול דברים. היתה שם ילדה אחת שלפי מה שהבנתי בתוכנית אחרת היא הורידה 10 ק"ג בשבוע כי היא לא אכלה. דווקא בתוכנית הזאת היא ירדה הכי מעט".
אורית קריספין, פסיכולוגית היחידה לתזונה ודיאטה בשניידר מספרת שרק ילדים כמו אור - עמידים, בוגרים וחדורי מוטיבציה - עברו את המיונים לתוכנית. "נקראתי לדגל בשלב האבחון והסינון, בו דובר על שאלות אתיות לגבי התמודדות הילדים עם החשיפה ואין לי מושג מה התוצר הסופי של התוכנית. בתחילה יצרנו צוות פנימי שלנו שבדק את הכוחות שיש לילדים לעבוד במסגרת קבוצתית ולעמוד בחשיפה. ערכנו ראיונות קליניים והעברנו להם שאלונים למיניהם שבחנו סימפטומים של דיכאון, חרדות וסכנה לפגיעה עצמית.
"אחר כך בדקנו את המשמעויות של החשיפה: דיברנו אתם על ההשלכות החברתיות שלה, על זה שאולי כרגע הם חשים טוב לגביה ואחר כך הם עלולים להרגיש אחרת. המדיה פונה לילדים. יש המון פיתוי בפרסום וכוח בכוכבות, ולכן ניסינו להפחית את ההילה סביב ההשתתפות בתוכנית. הכללנו באבחון הראשוני מפגש של הילד יחד עם ההורים, מפני שחשוב שגם ההורים יבינו את המשמעויות של החשיפה וגם כדי לבדוק את המניעים של הילדים וההורים".
משתתפי התוכנית עם רותם אבוהב ורועי בר נתן (צילום: קובי בכר)
אירית פורז, דיאטנית ראשית של שירותי בריאות בקופת חולים כללית ומנהלת היחידה לתזונה ודיאטה בשניידר, ואחראית גם על סדנאות שומרי משקל, ליוותה את התוכנית לכל אורכה. "הילדים ירדו באופן מאוד דרמטי, אבל סדנאות היחידה לתזונה ודיאטה נעשות כבר 10 שנים בזהירות המירבית כדי לא לפגוע בגדילה של הילד. ערכנו תיאום ציפיות ווידאנו שכל ילד ידע שהוא לא בא להוקוס פוקוס, שעליו להשקיע. רצינו לתת לילדים המשתתפים ולילדים הצופים תקווה ולהראות שיש אור בקצה המנהרה. וידאנו שכולם זקוקים לטיפול באופן בולט כדי שלא להעביר מסר שלילי ועבדנו על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי.
"לחשוב שתוכנית כזאת מעודדת הפרעות אכילה זה מיתוס. ההשמנה היא המגיפה הכי נפוצה בארץ ובעולם. הפרעות אכילה פוגעות באחוז מזערי של האוכלוסייה. את אף פעם לא יכולה לדעת מה יהיה הטיזר לבעיות אכילה והוא משתנה מאדם לאדם. ילדים ומבוגרים קוראים בכל מקום על דיאטות ונעשים מבולבלים. כאן מראים להם תהליך נכון, מדוד ומפוקח היטב, שנסמך על המחקרים הכי עדכניים".
