בג"ץ: תוואי הגדר סביב א-ראם הוא חוקי

הרכב מורחב של תשעה שופטי בג"ץ דחה הבוקר (יום ד') את עתירתם של תושבי העיירה א-ראם שמצפון לירושלים, וקבע כי "איזון בין השיקולים השונים בעניין זה מצדיק את בניית הגדר בתוואי הנוכחי".

השופטים פסקו: "הכרעתנו זו מבוססת על ההנחה כי לתושבים הישראלים המתגוררים בא-ראם תהיה נגישות סבירה לירושלים באמצעות הסדרי מעבר סבירים בגדר הביטחון, ובפרט במעבר קלנדיה", הוסיפו השופטים. עם זאת ציינו: "ככל שהנחות אלה לא תעמודנה במבחן המציאות, פתוחה בפני העותרים האפשרות לשוב ולפנות לבית המשפט".

פסיקות בשנה האחרונה:

• בג"ץ אישר 6 ק"מ בגדר: שיקול הביטחון גובר
• בג"ץ בביקורת על המדינה: לפרק קטע מהגדר
• בניית הגדר סביב שבי שומרון אושרה בבג"ץ

העתירה הוגשה נגד בניית החומה הנבנית לאורך כביש מספר 60, בגבולה המערבי של א-ראם (בתוך תחום ירושלים). בתחילה ניתן צו ביניים המונע את ביצוע העבודות, ואחר כך ניתנה התחייבות מטעם המדינה לא לבצע עבודות בלתי הפיכות עד לאחר דיון נוסף בעתירות. באוגוסט 2004 בוטל צו הביניים והמדינה "שוחררה מהתחייבותה" שלא לבנות את הגדר באזור עד להכרעה בעתירה.

בפסק הדין שעליו חתום נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק, נכתב כי "המסקנה שתוואי הגדר מקיים את מבחן המידתיות 'במובן הצר', מבוססת על ההנחה כי החלטת הממשלה (מיום 10.7.2005) בדבר 'הטיפול באוכלוסיה במרחב ירושלים כתוצאה מהקמת הגדר' תיושם על ידי כל הגורמים הנוגעים בדבר". בישיבת הממשלה בה התקבלה ההחלטה, התברר כי מספר הפלסטינים בעלי תעודות זהות כחולות שיישארו מחוץ לגדר ההפרדה בתוואי זה במזרח העיר עומד על 55 אלף.

מבחין בין פגיעה בישראלים לאחרים

עוד הוסיף ברק, שאליו הצטרפו שבעת חברי ההרכב: "הזכויות הנתונות לתושבי א-ראם אינן מוחלטות. ניתן לפגוע בהן אם מטרת הפגיעה היא ראויה. לעניין תכלית הפגיעה, יש להבחין בין הפגיעה ב'תושבים מוגנים' בשל הגדר המוקמת באיזור יהודה ושומרון, לבין הפגיעה בישראלים (אזרחים או תושבי קבע בישראל), הן בשל הגדר המוקמת באיזור והן בשל הגדר המוקמת בישראל". בכך חזר השופט על עמדה שהביע כבר בעבר, לפיה ההגנה על הישראלים היא ערך חשוב יותר. זאת על אף שעם תושבי א-ראם נמנים גם אזרחים ערבים בעלי תעודה כחולה.

ברק פסק: "די אם אומר כי תכלית היא ראויה אם היא נעשית לצרכים צבאיים (שאינם מדיניים) הבאים להגן על חייהם של בני אדם החיים באיזור או בישראל. הקמת הגדר באיזור א-ראם עומדת בדרישות אלה של התכלית. היא נועדה להגן על תושבי המדינה בכלל ותושבי ירושלים בפרט, מפני פעילות טרור משטחי יהודה ושומרון. זוהי תכלית צבאית ראויה שבאה לשמור על הביטחון ובכך להגן על חיי האדם, כבודו וחירותו".

השופטת מרים נאור נותרה בדעת מיעוט באשר לקטע התוואי שנדון בעתירה, וקבעה כי החלק הדרומי אינו מידתי. לטענתה, "אילו נשמעה דעתי, היינו מקבלים את עתירתם של תושבי דחיית אל בריד, בכפוף לאפשרות של תיקוני תוואי קלים, למשל באזור הכנסייה הקופטית. כיון שדעתי דעת מיעוט, אין מקום להרחיב בנוגע לתיקונים".

השופטת הוסיפה: "הגדר, בכל מקום בו תעבור, פוגעת במרקם החיים. היא מקשה במידה זו או אחרת על מי שמבקשים להגיע למקום עבודתם או לשוב לבתיהם. היא פוגעת בתלמידים, בקשרי משפחה ותרבות. היא מצריכה לא אחת תפיסת מקרקעין ופגיעה בקניין, היא פוצעת את נוף הארץ. היא ניצבת כתזכורת מתמדת ומכאיבה לכך שעדיין לא עלה בידי העמים היושבים בארץ לחיות בתוכה בשלום. ואולם, הגדר חיונית, ממש כך, להגנה על מי שטעון הגנה מפני פיגועי הטרור".