הלפרין הפנים את הביקורת

כדורסל זה משחק של מומנטום. לפעמים רואים שינוי במומנטום תוך כדי משחק, ולעיתים יש נקודות ציון תוך כדי עונה, בהן חל שינוי שמשרה על קבוצה ביטחון שנמשך לאורך זמן. בשבוע שעבר זיהינו נקודה כזו, בהפסד הזעום לפנאתינייקוס. הקבוצה חזרה מאתונה עם ביטחון עצמי גבוה וההצהרות הממוקדות לפני היציאה לספרד דיברו על ניצחון כאפשרות יחידה.

• היורוליג במספרים: חג המכבים. והיוונים

המומנטום המשיך חזק לתוך פתיחת המשחק אמש. שמונה דקות נפלאות, עם הרבה נחישות וביטחון -  ומלאגה נראתה חסרת אונים. אפילו העבירה הטכנית של סקריולו, סטייל איבקוביץ' ואוברדוביץ', לא העירה את השחקנים שלו. מכבי הייתה קשוחה מנטלית ולא נתנה לספרדים להוביל אפילו פעם אחת, גם כשחזרו למשחק. החוסן המנטלי בא לידי ביטוי ביתר עוצמה במחצית השניה - מכבי לא התקפלה מההתאוששות של המקומיים ורצה 3:22 כדי לגמור סופית את הסיפור.

התשתית לדור העתיד

מכבי השיגה במלאגה שתי נקודות ציון. ניצחון החוץ הראשון העונה, והמשחק הראשון בתולדותיה ביורוליג בו יותם הלפרין חתום על הניצחון. מתחילת העונה הביקורת נגד הלפרין היתה בעיקר על מה שלא העיז לעשות, יותר מאשר על דברים לא טובים שעשה. הציפיות ממנו הלחיצו אותו וגרמו לו להיות פאסיבי להחריד. אתמול אפשר היה לראות כי יותם הפנים את הביקורת.

הלפרין מול פייטרוס. נועץ שיניים (צילום: איי אף פי)

הוא החל את המשחק באגרסביות, עם חדירה על גבוהי מלאגה, וסחט עבירה. במשחקים הקודמים הוא פשוט היה מוסר לרוחב, הפעם בחר לתקוף את הסל מהפתיחה. סל שדה ראשון במתפרצת מיד לאחא מכן חיזק את הביטחון, ואז גם השלשות נפלו פנימה. יותם למעשה לקח לראשונה העונה סיכון בפעולות שעשה ובכך הביא במו ידיו את ההזדמנות לעצמו להיות טוב. בחצי השני כבר ראינו מנהיג רגוע שלא מהסס לנעוץ שיניים ביריב המדמם כדי לסגור משחק פנטסטי.

מכבי הציגה את התשתית לדור העתיד, שני הישראלים הצעירים היו המצטיינים. בהנחה שתצליח להשאיר את ליאור אליהו לעוד כמה שנים, זה הבסיס שעליו ומסביבו תבנה הקבוצה בשנים הבאות. גם אליהו, כמו הלפרין, הראה בגרות וקור רוח מדהים לצד יכולת מקצועית מצויינת. העתיד עדיין לא פה, והצמד צריך להשתפר כדי להוביל את המועדון להישגי השנים האחרונות, אבל יש סיבות לאופטימיות.

פליקס שומר על סנטיאגו. יש בו משהו (צילום: דיאריו סור)

בעיות במשחק העומד

מלאגה קבוצה מוגבלת ואפילו די חלשה, אך עדיין מחזיקה במגרש ביתי שקשה מאוד לאורחות לשחק בו, כך שאין בחולשתה להפחית מהניצחון של מכבי. את מכבי כל זה לא מעניין, כי המטרה הושגה - הצהובים עשו צעד חשוב לתפיסת המקום השני בבית, עליו כנראה יתמודדו כנראה מול חובנטוד.

ספאחיה השתמש בכל הסגל שלו וקיבל דקות סבירות עד טובות מכולם. מעודד השילוב של פליקס במחצית הראשונה. הבחור נתן גוף והקריב עבירות, וסוף סוף אנחנו מגלים שיש בו משהו. דווקא ניקולה וויציץ' היה בינוני יחסית לתצוגות מהשנה, ובעיית עבירות הורידה אותו לספסל כדי לראות איך מכבי עושה את הריצה הגדולה שלה בלעדיו, דבר יוצא דופן העונה.

שארפ מפשיט את סנטיאגו. מלאגה במערומיה (צילום: איי אף פי)

מכבי טובה במשחק ריצה, בעיקר לכיוון ההתקפה. הירידה להגנה זו נקודה שיש לשפר, כדי לא לאפשר סלים קלים ליריבות. כשמכבי לא רצה, מתגלה חולשה עיקרית נוספת שלה - בהתקפה המסודרת העומדת יש לא מעט מצבים בהם אין שטף למשחק. שחקנים נתקעים עם הכדור ללא אופציות מסירה ובלי לדעת מה לעשות.

זה קורה כמעט לכולם, וויציץ', יסאטיס, הלפרין, שארפ, ומי שסובל יותר מכולם מכך זה ביינום, שהרבה פעמים נתקע עם הכדור עם צורך לייצר משהו מכלום. מכיוון שהוא מספיק זריז באחד על אחד הוא מתגבר על השומר שלו, אבל נתקע בעצים הגבוהים מתחת לסל שבאים לעזרה, מאבד כדורים ונראה רע. גם אצל ליאור אליהו זה בולט מאוד. כשהוא עם הכדור רחוק מהסל הוא נראה מבולבל ולא החלטי. גדולתו בכך שהתנועה שלו בלי כדור היא קטלנית, ולכן כשהוא נע הוא מקבל כדורים בתוך הצבע ושם מסיים נהדר.

וויצ'יץ' במלאגה. גם הוא נתקע בהתקפה לפעמים (צילום: דיאריו סור)

אפשר להתמודד עם האריות

יפה לראות את השיפור הכללי במכבי. היא מתקדמת בכל האספקטים של המשחק ומתחילה להתגבר על הקשיים האובייקטיבים שהצוות המקצועי נתקל בתחילת העונה,

 בעיקר ממסע המשחקים המתיש לארצות הברית, שגם שחק את השחקנים פיסית ומנטלית וגם לא נתן למאמן אפשרות לבנות את היכולות המקצועיות. 

הפרידה מביופורד שחררה קצת מאוחר מידי מטען עודף, אבל באמצע דצמבר הנהלת מכבי והצוות המקצועי יכולים להיות מרוצים. לדעתי זו עדיין לא קבוצה לפיינל-פור ואין צורך לרוץ לרכוש כרטיסים לאתונה, אבל זו כן קבוצה לגיטימית שמסוגלת להתמודד מול האריות של אירופה. אף קבוצה לא יכולה להרשות לעצמה לזלזל בה. חזרתו של טל בורשטיין צריכה רק להוסיף, מכיוון שהוא אמור להיות העוגן הישראלי, ולמעשה יחד עם שארפ שניהם השחקנים היחידים שמחזיקים את שושלת שנות האלפיים במכבי.