אבי החתן מוורסאי: "זה לא מספיק"

"איבדתי בני משפחה, קרובים וחברים. יש לי עוד עשרות קרובים פצועים שחיים בסבל מתמשך, ואני בעצמי נכה בשיעור של 100 אחוז. אחרי מה שעברנו, כל חיי לא אוכל עוד לישון בשקט" - כך אומר ל-ynet ציון דרור, אביו של חתן השמחה שהפכה לטרגדיה אסף דרור, בעקבות הכרעת הדין שהרשיעה את ממציא שיטת הפל-קל ושלושה ממהנדסי אולמי ורסאי בגרימת מוות ברשלנות. 

הכרעת הדין, היום (איתן אורטל)

"אחרי כל כך הרבה שנים הצדק יצא לאור", אומר האב. "כולם ידעו שהשיטה הזו לא טובה והתעלמו מזה, למרות הסיכון העצום. עכשיו הוכח באופן רשמי שהפל-קל היא שיטה מסוכנת, אבל זה לא מספיק - יש להעמיד לדין גם את העירייה והממשלה במחדל הזה. כבר חמש וחצי שנים שאנחנו, בני המשפחות והקרובים שנפגעו, מטלטלים ללא עזרה ומבלי שנזכה לפיצוי על מה שעברנו. היום אין לנו ברירה, אלא לקוות שיהיה טוב".

אבי כהן, אביה של שונית ז"ל שנהרגה באסון, אמר לאחר החלטת בית המשפט: "טחנות הצדק טחנו לאט ובסופו של דבר, אחרי 1,585 ימים של התנהלות המשפט, הצדק יצא לאור. אבל זה לא עוזר להרגשה, שעדיין נותרת קשה ולא השתנתה מהיום שהבת שלי נהרגה. אומרים שהרבה מים עברו בירדן, אבל אצלנו המים תמיד עומדים, ומים עומדים זה לא סימן טוב.

אולמי ורסאי. אחרי האסון (צילום: זום 77) 

כהן אומר כי הוא המום מהאופן בו מטופלת בעיית הפל-קל בפרט, ושאר הכשלים שמתגלים בארץ בכלל. "יש כל כך הרבה ועדות חקירה, אבל אף אחד לא לומד לקח. חייבים להבין שהפל-קל היא סכנה שלא מתמודדים איתה כמו שצריך. כיום יש  הרבה בניינים שהם כמו פצצות מצרר פל-קליות שמחכות להתפוצץ, אבל אומרים שאין תקציב לטפל בזה. אני את המכה שלי כבר קיבלתי, אבל אני חושש שהדברים יחזרו על עצמם, ומישהו נוסף ישלם את המחיר"

אפרים מורנו מירושלים, שאמו אורית נהרגה באסון ורסאי, מתח הבוקר ביקורת על החלטת בית המשפט. בשיחה עם ynet הוא אומר כי "מערכת המשפט הישראלית לא לוקחת את ההחלטות שלה רחוק. להערכתי, היו צריכים לפסוק על הריגה ולא על גרימת מוות ברשלנות. לפי הבנתי האישית, הצדק לא נעשה ולא נראה.

"גרוע מכך, השיטה הזו עדיין קיימת בארץ ובמקרה של רעידת אדמה יפלו כל כך הרבה מבנים. זו מדינת חלם, כידוע, שום דבר לא מטופל".

מדוע לא נכחת היום בהכרעת הדין?

"לא הלכתי לבית המשפט כי זה תסריט ידוע מראש. גם לבעלי האולם פסקו גרימת מוות ברשלנות וגזרו עליהם שנתיים וחצי  מאסר. התחושה היא שגזר הדין נקבע כאילו הם גרמו למותו של בן אדם אחד ולא למותם של 23. כחמש שנים וחצי עברו מאותו לילה ארור, ובלבי עדיין פעור בור שגדול אלפי מונים מהבור שנפער בוורסאי. האשמים עדיין מסתובבים חופשיים, ואני כלוא במקום שבו השחרור איננו מגיע לעולם".

גם רבקה בן שושן, אמה של ענבל ז"ל, חושבת שהכרעת הדין חוטאת לצדק. "אני חושבת שזו החלטה קלה מדי והיו צריכים להרשיע אותם ברצח", היא אומרת. "אמנם שום דבר כבר לא יחזיר לי את הבת שלי, אבל הייתי יותר רגועה אם הייתי יודעת שהאשם קיבל את מה שמגיע לו".