אולי אנסה לשתוק שבע דקות ולהיראות יפה
את התשובה לשאלה איך בכלל בחורה בת 22 התגלגלה למרתון דייטים מסחרר תבינו רק אם אתם במקרה בחורה רווקה דתיה. דיווח מהשטח על מפגש מזורז עם כמה גברברים
האמרגן הקשוח הכריח אותי לפעול לפי הספר ולהירשם באתר www.shesh.org. נרשמתי באתר, בדרכי השטותית, והוזמנתי לפגישה הבאה, שמצאה לי - באופן מיידי ומעורר חשד – לא פחות משמונה בחורים שעונים לקריטריונים שלי: מעניין, קצת מיוחד, מצחיק. בקיצור, תכונות שיכולות לצמצם את הנזק במהלך הפגישה.
מכאן הראש של אתינקה והדימיון המפותח שלה, בשילוב עם עולמה הפנימי העשיר, התחיל להריץ דיאלוגים עצמיים, מצבים היפותטיים וסיטואציות אפשריות. שבע עד עשר דקות לכל בחור. בדרך כלל אני הרבה יותר נדיבה.
"שוק בשר", מכנים את זה. אני אבדוק את העניין. אולי אנסה לשתוק שבע דקות ולהיות יפה ונראה לאן זה יוביל. אחרי הכל, זה אמור רק להגדיל לי את הסיכויים. הרי בדרך כלל הבחור מחייך בתחילת הפגישה, עד שאני מתישה אותו.
טוב, זו באמת דילמה. אם לשפוט לפי הבחורים שיצאתי איתם קצת יותר מפגישה אחת, הרי שאילו זה היה תלוי במראה החיצוני בלבד - שזה בערך מה שמספיקים לקלוט בשבע דקות - ספק אם היו בכלל פגישות נוספות. מצד שני, בחורים שמצאו חן בעיניי מבחינה חיצונית התגלו כזבל אנושי. בקיצור, זה עניין של מזל וטביעת עין של "הרנטגן", אם אפשר.
ארבע פגישות בשבוע, בשביל הספורט
דבר נוסף הוא שאני כבר די חלודה בקטע של דייטים. אכן, היתה לי פעם תקופה שהגעתי אפילו לארבע פגישות בשבוע, בשביל הספורט, אבל אז נתפס לי השריר (כן, הלב זה שריר ממש חלש אצלי).
בכל מקרה, נראה שאין כמו ספיד דייטינג כדי להחזיר אותי לכושר. החלמה ספונטנית, או שמא שבץ?
תהיות קטנות נוספות שנרשמו לקראת האירוע:
מה ללבוש? זאת הולכת להיות הפעם הראשונה שלבשתי אותו דבר לשמונה פגישות.
איך בדיוק זה עובד? אני יושבת ליד שולחן והבחורים מולי פשוט מתחלפים?
האם להצטייד בדף ועט כדי לזכור פרטים, שחס וחלילה לא אפספס משהו? או שהסיטואציה בה אני יושבת מולו ו"מסכמת" קצת תלחיץ?
אני מתחילה לחוש כמו האדם הראשון, כשעוד היה לו לבדו בגן עדן וחלפו על פניו "כל חי" כדי שיבחר לו איזה אחד, והוא בינתיים חילק להם "שמות". אאוץ'. זה ממש כואב. נראה לי הגיע הזמן שתרדימו אותי, תפתחו לי את בית החזה ותזרקו לי אולי איזה עצם, למען השם.
שאלות מהותיות נוספות שצצו בראשי:
כמה דקות מתוך השעה יהיו שבע דקות בגן עדן, וכמה מהן יהיו שבע דקות בגיהינום?
האם ממד הזמן יקבל אצלי משמעות שונה? האם נצח יכול להידחס לדקה אחת ממש ארוכה?
אתינקה אומרת "תפילת הדרך" בקול רם עם תוספת מיוחדת
אפופת שאלות פילוסופיות כגון אלה, הגעתי לירושלים בטרמפ עם אחד "המועמדים" שסידר לי האמרגן. "היי, רגע, 45 דקות נסיעה, פלוס שבע דקות פגישה, זה כבר כמעט דייט אמיתי", צחקתי. גררתי איתי חברה יקרה, שלמזלי כבר לא מתרגשת מהסיטואציות הביזאריות שכל פעם מחדש אני מכניסה אותה אליהן, ותבוא עליה הברכה.
אתינקה אומרת "תפילת הדרך" בקול רם, עם תוספת מיוחדת: "יהי רצון שתדריכנו לשלום ותצעידנו לשלום ותגיענו למחוז חפצנו לשלום.... וגם - המצא זיווגנו, או שנסתפק ב'תחזירנו לשלום'".
משלמים 30 שקל בכניסה, שנגבים ע"י האמרגנים הצדיקים שדוגלים ב"ללא מטרות רווח", ומקבלים דף עם שמות כל הבחורים והוראות הפעלה. אני כבר מצליחה בקלות מצליחה להיכנס לראשו של הדייטולוג המוסמך: "וואלה, איזה חסכוני ! אין שיחות טלפון ארוכות ומייגעות לפני, אין קפה ואין עוגה, אין טיפ ואין דלק, גם לא בלאי של האוטו. כל זה כפול שמונה פעמים, פלוס חוסך לך את המועקה של 'איך אני מעיף את הקוניפה הזאת כמה שיותר מהר?' ואת השיחה המיותרת ביום שאחרי. מה יותר טוב מזה?"
מודיעים לנו ששתי בנות הבריזו, התפנצ'ר להן גלגל. מה שאומר מבחינתנו שלבחורים תהיה מידי פעם הפסקה של שבע דקות. בקיצור בנות, נדפקתן. אין הפסקה. טוב, אתינקה, תנשמי עמוק, הנה זה מתחיל.
אני יושבת לי כאן, הוא שם ממולי. שותה קצת, מחייכת, מדברת שוב ושוב על עצמי. הבחורים ממולי תוך שבע דקות מתחפפים. אני מדברת רגוע, לא מהססת. הוא נראה לי סגור, אבל לזה אני לא מתייחסת. מתחילה לדבר אליו, מקווה שהוא יבין. אוי, איזה עיניים יפות. אני מתייסרת לי כאן, אבל הוא לא מבין את הרמז. הצלצול הגואל כבר יוביל אותו מעבר לדלת. אני נזכרת בנוהל ומברכת את המערכת. מביטה באגלי הזיעה המצטברים לו על המצח, מציעה לו קצת לשתות, להוריד את המתח. מנסה להדביק את הקצב, מאבדת בדרך הרבה מהקסם האישי המפורסם שלי.
רק הסיבוב החמישי, וכולי כבר מותשת
אני כבר ממש מתעייפת. רק הסיבוב החמישי, וכולי כבר מותשת. הכל מטושטש לי. אני קמה לשירותים, שוטפת פנים, לא מעכלת. מישירה מבט למראה, מעודדת את עצמי – אתינקה, את מסוגלת, תמשיכי להיות קלילה וזורמת.
זהו, אני מחייכת לעצמי במראה. מחוץ לדלת אני פוגשת פרצוף חדש, שמבהיר לאמרגן שאין אף אחת ליד השולחן. "אוי, זאת אני, מצטערת, תכף ניגשת".
פרצוף מוכר. אני חופרת בזיכרון. קורס משותף בשנה החולפת. גם הבחור מזהה אותי, ואני תוהה על העובדה שרק בספיד דייטינג יצא לנו להחליף מילה.
בתגובה הוא אומר: "את נראית לי שתולה".
תודה על המחמאה. כן, אני קצת מרגלת. זה נחמד, אבל לא בשבילי, מצטערת. אתינקה לכאן לא חוזרת!
