על רווקים, נשואים, ומה שביניהם

רווקת המחמד של החבר'ה

כשאת רווקה שיש לה הרבה חברים נשואים, קל מאוד להיכנס לתוך המשבצת של "רווקת המחמד". הנשואים אוכלים חרא עשר פעמים ביום, ובגלל זה הם מחפשים שעיר לעזאזל, כזה שאפשר תמיד לסמוך עליו שיספק בידור מהיר וקל. לפעמים אפשר להיטפל אליו, ובעיקר לתת לו עצות לזוגיות טובה. כמה קל ליפול לתוך המלכודת הזו, במיוחד אם את בטוחה שלהם נורא טוב ואת נורא מסכנה. מהר מאוד את תשמרי על הילדים שלהם, תבכי על הצרות שלהם, ובאופן כללי תעשי הכל בשבילם, חוץ ממשק בית. מותק, תחשבי רגע כשהנשואה מתקשרת אלייך ומבקשת טובה דחופה, לפני שאת מצקצקת אליה בעקבים שלופים, תנשמי. האם היא נמצאת שם בשבילך בתוך הקשר הזה, או שהיא נורא עסוקה בלעשות את עצמה מקשיבה לסיפורים שלך, ובינתיים להתלונן על החברה הרווקה הנודניקית והדייטים שלה?

בדד, בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום

לא מעט רווקים ורווקות מסתובבים כאן בתחושה שהאומללות שלהם נובעת מהסטטוס. לא מעט נשואים ונשואות מסתובבים בתחושת רחמנות מתנשאת כלפי רווקים, רק בגלל הסטטוס. בטח שקשה יותר בלי "אהבה", אבל גם במסגרת הנישואים אף אחד לא מבטיח אהבה כל הזמן.  תמיד עניין אותי מדוע דווקא האנשים שבטוחים שרע לי כל כך כי אני חיה לבד נמצאים לא פעם במערכות יחסים איומות, אבל דבקים בהן כמו תולעי משי מבוהלות בקצה ענף עץ תות. נשואים, אתם מאושרים? בגלל זה אתם בוגדים ללא הפסקה? אולי זה נובע מהעובדה שתמיד יותר קל להיטפל לבעיות של מישהו אחר, במקום להתמודד עם הבעיות שלך. אחרי הכל, התשובה האולטימטיבית ל"מה שלום הבת שלך" בישראל היא "מצוין, היא נשואה". אהה. גם עם בעלה מרביץ לה? בעיני החברה הישראלית, מכות או לא, העיקר שהיא לא רווקה.

גברים בדרך כלל רוצים את כל העוגה

לא מעט נשים נמנעות מקשר עם גבר נשוי, לא בגלל צו מוסרי עתיק, או אחוות נשים, אלא מתוך אגואיזם טהור. לא כל אחת מוכנה לחיות בעולם הצללים, ובוגדנות, בינינו, היא לא תכונה סקסית במיוחד. אם הוא משקר לאחת, הוא ישקר לכולן. אם הוא "אמיתי" ו"מקסים" ויש לו "לב טוב", והבעיה היחידה היא ש"לא טוב לו בבית", הוא תמיד יכול להפסיק לשקר לאשתו ולהתגרש. ככה בשניה אחת הוא הופך להיות "אמיתי" על אמת.

פוצי ומוצי דוט קום

שמישהו יסביר לי את התופעה הזו אחת ולתמיד. בחורה בת 35, אשה מודעת, פמיניסטית, סקסית ומצליחה, עם הרבה קבלות ביד, מכירה יום בהיר אחד בחור נחמד ועוברת לגור איתו, ותוך 30 שניות נמחק לה המוח. אין יותר "אני", אבל יש הרבה "אנחנו", ושלא תעזי להתלונן - כי אז את מתויגת כרווקה קנאית. אין להם יותר כתובת מייל נפרדת, יש "פוצי ומוצי דוט קום". שום דבר שאת אומרת לא נשאר ביניכן. אחרי החתונה שלהם, זה ממש השילוש הקדוש. "אני לא רוצה להסתיר ממנו דברים", היא תגיד, וגם היציאות הופכות הזויות. "את באה איתנו לקפה?"

חברה אהובה שלי, אני לא מכירה מישהי שמקנאה באושר של חברתה הטובה. אם זה אכן קורה, היא לא חברה טובה. כשמצאתי אהבה גדולה (אני עוד זוכרת במעומעם) שיתפתי אותך בשמחה שלי ומעולם לא הפסקתי את הקשר האינטימי של שתינו. החברוּת שלנו שרדה גם את הגבר ההוא. אני שמחה בשמחתך, רק לא מבינה למה נהיית פתאום יענטע זוגית משעממת וחסרת חוט שדרה. אני רוצה לשתות איתך קפה. איתך, זוכרת? רוצה לדבר איתך על הדברים שדיברנו, כמו שתי נשים. אני לא רוצה שהחבר שלך ישמע הכל ויידע הכל. הוא מקסים, אבל הוא רק גבר. חברות טובות זה ברית עולם. 

אי אפשר להאשים את הנישואים בכל דבר. לעולם הרווקוּת שקרים משלו ובעיות למכביר. גם בריאן החתיך מזכיר לא פעם עד כמה המילה "בגרות" חסרה לפעמים במשוואה שלנו. גברים ונשים רווקים מסתובבים זה סביב זה כמו במשחק כסאות מוזיקליים ללא מנצחים. הם אסירים של "קווי מתאר" (90-60-90? או שהיום זה כבר נקרא שמנה?): צבע שיער, סוג שיער, כמות הקוביות בחזה, גובה המשכורת בחודש, צבע האוטו. אני לא אומרת שצריך להתהלך בעולם ללא סולם ערכים כלשהו, אבל אחרי שנים של קיפוצים מדייט לדייט הכל מתחיל להיראות פתאום די אינפנטילי. כאילו את עלית לכיתה א', אבל כל הגברים נשארו בגן חובה ועכשיו את חייבת לרדת שנה בשביל לדעת איך לשחק איתם. עכשיו השאלה היא אם לשחק איתם, או לבדוק אם יש גברים גם בכיתה ב'?

אספסוף פרוע וצמא דם

לצאת כרווק עם זוגות נשואים שמצליחים למצוא סופסוף בייביסיטר אחרי הרבה זמן של קקי וחיתולים זו שגיאה טקטית. מה שהיה קודם מת, מה שיהיה אחר כך לא משנה. היציאה הזו תהפוך לסיוט. נשואים אפשר לבלוע במינונים קטנים. או עם הגבר לבד, או עם האשה. שניהם ביחד זה טיפת חלב. כן, גם את תהפכי להיות כזו אם תתחתני, אבל בינתיים את רווקה, ואין שום סיבה שתבגדי בבני מינך. נשואים טריים הם הורסי מסיבות. התרחקי מהם.

נשואים ותיקים שנמצאים במשבר גיל 40 פלוס אסור לשחרר לעולם בצמדים. זה מסוכן. נשואים מעל 15 שנה נמצאים בדרך כלל בסוג של התמוטטות עצבים (נשים) וחרמנות בשמיים (גברים), לכן צריך להתנהל איתם בעדינות ולא לפתוח את הכלובים בבת אחת. במקרה הזה יש סיכוי לעשות חיים רק אם אתה רווק שמצטרף לחבורת גברים נשואים וחרמנים בדרך לתאילנד, או אם את רווקה שמבלה עם 20 נשים ערב של כיף וצחוקים. נשים נשואות שמשתחררות מהכביסה לשעתיים שלש הן אספסוף פרוע במיוחד, ואפשר לצפות לגוד-טיים. לקראת תום הערב הן עלולות ליפול לסוג של דיכאון קל ("בעלי כבר בבית עכשיו") אבל לא נורא, היה שווה.