פרק 4: "לימוזינה ארוכה ודייוויד לינץ'"

ניו יורק

רביעי 6.12.06

09:00. מלון אמבסי סוויטס בנורת' אנד אבניו 102 ניו יורק. ארוחת בוקר אמריקאית טיפוסית, מאוד לא בריאה ורוויית קלוריות, בייקון ובייגל, המיץ לא טרי והקפה חלש. אני מעדכן את שרון שמיר בהקרנה המשמימה שהיתה אמש בשגרירות הגרמנית.

אנחנו מחליטים לא להקרין יותר בדי.וי.די גם אם תהיה זו מלכת אנגליה שתתחנן. כמו כן אני מעדכן את שרון בדברים המדאיגים שאמר לי היחצן הגרמני אוליבר מאהרדט: "אם לא נסגור עם מפיץ בשבועיים שלושה הקרובים, אין לנו סיכוי לקבל מועמדות לאוסקר לסרט הזר".

האיש יודע על מה הוא מדבר, תחת שרביטו כבר רצו לאוסקר כמה סרטים גרמנים כמו: "סופי שול", "Nowhere in Africa", "להתראות לנין", והשנה הוא מריץ גם את "The lifes of others" הגרמני שיש טוענים שיזכה בפרס האוסקר.

13:00. אני מסתובב בעיר עם הצלם־במאי רונן שכנר שהוזעק על יד י שרון שמיר לתעד את המסע. מזג האוויר בניו יורק (מינוס 3 מעלות) מאוד לא מחמיא לעיר. רונן מחבר אותי למיקרופון נייד ויחד אנחנו מסתובבים ברחובות הקפואים.

21:00. חברי אייל נבו לוקח אותי למסעדת בשר מדהימה בטיימס וורנר בילדינג. אייל ואשתו עמית, עזבו את הארץ לפני כשמונה שנים. הוא טוען שהרצח של רבין שבר אותו.

עם יורם מורד, מיטל דוהן ושרון שמיר. ניו יורק (צילום: רונן שכנר, יחסי ציבור "אדמה משוגעת")

כאבי גרון בטרייבקה

חמישי 7.12.06

09:00. אני מתעורר עם כאבי גרון. לפגישה של שרון שמיר ופיליפה קוברסקי עם אוליבר היחצן הגרמני אני לא מגיע. יש לי עד 18:00 להתאושש לקראת ההקרנה.

18:30. טרייבקה, הקרנה ראשונה שלנו בארצות הברית (שאינה בדי.וי.די). איזו התרגשות. מגיעים חברים שלי מניו יורק, חברים של שרון, חברים של פיליפה, אנשי סאנדאנס צ'אנל, יועצים שלי מסאנדאנס - זאק סקלאר (תסריטאי "ג'יי.אף.קיי") ומליה סקוטץ' מארמו (תסריטאית "רשימת שינדלר" וסרטים רבים אחרים).

הסרט מתקבל במחיאות כפיים אדירות, לאחר מכן מתקיימות שאלות ותשובות ויש קבלת פנים עם יין וגבינות. קונסול ישראל בניו יורק, יורם מורד, והעוזרת שלו, שני חשביה, מרימים אירוע לתפארת.

"קמינג טו אל.איי"

שישי 8.12.06

06:00. יקיצה ואריזה לקראת טיסה לאל.איי. כאבי הגרון מחמירים, גם שרון מתחילה להשתעל.

08:00. נהג שחור וחביב עם כובע לוקח אותנו לשדה התעופה. במכונית שרון שמיר, רונן שכנר ואני. כעבור כעשר דקות נסיעה אני מבקש מהנהג לסגור מעט את החלון והוא עונה: "Can not. The lady is coughing". אנחנו בהלם ואז מבינים שהוא מתייחס לשרון שמיר. מהרגע הזה מתפתחת שיחה על מחלות, תרופות ותרסיסים נגד חיידקים, שעד עכשיו אני מצטער שלא צולמה. חבריי שקוראים לי היפוכונדר, לו ראו את המחזה ההוא, היו מבינים שבעצם אני בדואי.

10:00. טיסה של קונטיננטל, מטוס קטן שלדעתי לא תוכנן לטיסות של יותר משעה, מטיס אותנו במשך חמש וחצי שעות (לאחר המתנה של שעה על המסלול).

13:30. שעון אל.איי. אנחנו נוחתים סמרטוטים לגמרי. ביציאה משדה התעופה עומד איש עם עניבה ובידו שלט: "Shaul". אני חושב אולי יש פה עוד מישהו עם שם משפחה כמו שלי, ואולי פעם אהיה איש כזה שמחכים לו עם שלט, ואז מתברר שהאיש הזה באמת מחכה לנו. טפיחה על השכם, חיוך ולחיצה יד, ותוך שנייה הוא קורא לנהג שלו שמגיע עם לימוזינה שחורה באורך 12 מטר. עכשיו אני נזכר שיאיר ג'ייסון ברזילאי (בן הזוג של רונית יודקביץ') באמת אמר שהוא ידאג שיאספו אותנו משדה התעופה. איזה סטייל.

16:00. שרון תגור אצל חבריה במאליבו. רונן הצלם ואני מתמקמים בפנטהאוז של יאיר בבוורלי הילס. בוני, העוזרת של ג'ייסון, מקבלת אותנו בפרחים, אוכל ואינסוף עזרה.

הקרנה באל.איי "סולד אאוט"

18:45. מצוחצחים אנו יורדים ומתחילים לנווט להקרנה בקאלבר סיטי, כשבידנו הג'יפ מרומם הרוח של ג'ייסון, אבל מפה או כיוון אין לנו. שתי תחנות דלק (ושלוש שיחות עם שרון שמיר מאוחר יותר) אנחנו באולם ההקרנה והמצב הוא כזה: הבמאי האני אבו אסעד, חברי הטוב שגר ועובד באל.איי, הגיע עם חברתו המקסימה נאזלי. לא ראיתי אותו כשנה ואני רוצה לקפוץ עליו ולחבק אותו, אבל תשומת הלב שלי נדרשת לבעיה אחרת וחמורה מאוד, מחוץ לאולם ההקרנות עומדים כעשרה אנשים ומתווכחים עם וונדי וקארן, העוזרות של היחצן, מארק פוגאצ'בסקי שבדיוק תולה פוסטרים שלנו. 

 הזמינו אותם להקרנה והמקומות אזלו. אני מתערב ואומר לבנות שהאנשים האלה הם משפחה שלי וחייבים להיכנס. האנשים מביטים אליי בהפתעה ולא רואים שאני קורץ בגלל החושך. זוהי אמריקה, כמו שאומרים, ואנשים לא יכולים לעשות מה שהם לא יכולים לעשות אם ההקרנה "סולד אאוט", אבל איכשהו בסוף מישהו לוקח יוזמה ומביא כיסאות רגילים מאולם הקרנות אחר והסרט מתחיל.

19:45. כהרגלי, אני נמצא באולם בדקות הראשונות כדי לבדוק את עוצמת הווליום. היתה כבר מוזיקה אחת ונשמעה טוב, אני כעת מחכה למוזיקה השנייה (אחרי המציצה של הפרה) כדי לוודא שהכל תקין ואז אלך עם האני לשתות קפה. שרון לוחשת לי משהו ואני קם אליה, תוך שאני נשען על הקיר ליד דלת הכניסה. שי אביבי נאנח על המסך, כמעט מגיע לשיא עם הפרה, ואז לפתע האור באולם נדלק! שרון מזיזה לי את הכתף (שלחצה בטעות על מתג החשמל) ומכבה את האור. אני רוצה לקבור את עצמי מרוב בושה, אבל באולם משתרר צחוק שמתאים להתחלה של הסרט. הכל בסדר, אפשר ללכת לחפש קפה.

21:30. קבלת פנים אחרי ההקרנה. התגובות אדירות. אנשים רבים הגיעו להקרנה והושפעו מהסרט מאוד. ביניהם השחקנית־מפיקה נעה תשבי, המפיק הווארד צבי רוזנמן, הצלם דניס לנואה, אנשי סוכנויות אמנים ועוד.

אני ודייוויד לינץ' על אותו שטיח

שבת 9.12.06

10:00. כאב הגרון לא עוזב אותי. אני חושש שאני הולך להיות חולה. רונן הצלם מסביר לי שהכל פנימי ובא מהנפש. אני מסכים איתו ומחפש לימון ושום. הטלפון מצלצל ועל הקו בוני, העוזרת של ג'ייסון, שבטוחה שאני ורונן זוג מאוהב. היא רק שומעת שאני צריך מרק ושום, ועשר דקות אחרי זה נוחת אצלנו שליח עם שקיות ג'ינג'ר, שום, דבש, לימון ושתי קערות מרק ירקות מהביל.

18:30. פרמיירה לסרטו החדש של דייוויד לינץ' ("Inland Empire"). מארק פוגאצ'בסקי, היחצן שלנו, מייחצן את הסרט של לינץ'. שרון ואני מגיעים לאולם ההקרנה ומגלים שורה של 40 צלמי סטילס ווידאו (!) שעומדים מאחורי סרט אדום בזמן שכוכבי הסרט ולינץ' בעצמו מנופפים להם לשלום ומצטלמים.

פוגאצ'בסקי (מתלהב, מתנשם וצועק כהרגלו) מכיר לנו את רוזאנה ארקט. הוא מציג אותנו כדרור שאאל ושרון "Halevi". שרון מחייכת בסיפוק כי זה כבר שיפור מאמש, אז קרא לה שרון "Shiroco" (שירוקו היא חברת ההפקה של שרון).

18:40. מארק מחבק אותנו ושולח אותנו עם העוזרת שלו וונדי לעבור דרך הצלמים לקבל יחסי ציבור ל"אדמה משוגעת". בן רגע עשרות פלאשים עפים עלינו וצעקות של כל מיני עיתונאיות אוסטרליות "Right here! Please look here!" אני נכנס להתקף חרדה ושרון מסמיקה. אנחנו באמצע והם מצלמים אותנו בטירוף. בשלב מסוים אנחנו נותנים ראיון וידאו ואני עומד כשלשמאלי דייוויד לינץ' בעצמו שנותן ראיון וידאו למישהו אחר. הכתב שואל אותי על הסרט ומבקש ממני להגביר את קולי, אבל לא נעים לי להיכנס לכתבה של לינץ' שממש נוגע בכתפי, אז אני עונה בלחש.

19:30. הקרנת "Inland Empire". סרט של שלוש שעות לא ברור עד הסוף על מהו. אבל לדעתי מהמשובחים שלו, קולנוע מרתק, צולם במשך שלוש שנים עם לורה דרן בדיגיטל. בשאלות ותשובות אחרי ההקרנה לינץ' מספר על דרך עבודתו, רעיון רודף רעיון, עד שהוא מצלם אותו ורק בעריכה מחליט לאן ללכת. הנרטיב לא מעניין אותו.

אל איי בוערת. שאול וידידה (צילום: רונן שכנר, יחסי ציבור "אדמה משוגעת")

חייבים להזמין את דיקפריו. או מישהו אחר

ראשון 10.12.06

16:00. רונן ואני נוסעים למאליבו. המפיק הישראלי אלי כהן ואשתו המקסימה מרגרט הזמינו אותנו לארוחת ערב. שרון שם, בערב הזה אנחנו מדברים על סרטים בכלל ועל מה ניתן לעשות כדי ש"אדמה משוגעת" יתברג למועמדות לאוסקר. כהן מעלה כמה רעיונות מעניינים מאוד שמיד נבדקים.

חייבים להביא כוכב להקרנה מחר כדי לקבל כותרת בעיתון. חברי אריאל פרומן ינסה להביא את דקפריו, איתו בילה בערב הקודם (לא הלך, הוא נסע לניו יורק). נעה תשבי תנסה להביא מישהו אחר.

19:30. ההקרנה הכי טובה של "אדמה משוגעת"! האולם מלא ולשם שינוי (בהשוואה לתנאים שהיו קודם) שומעים טוב ורואים נהדר. בין הנוכחים מייק בורשטיין, בועז דווידזון, עיתונאים מאל.איי, מפיקים וסוכנים מקומיים. כל מיני אמריקאים אומרים ש"הסרט חייב לזכות!" ואני זוכר שהוא הרי אפילו לא מועמד עדיין. בתום ההקרנה מוחלט על הקרנה נוספת ביום רביעי.

כולם נוסעים ורק אני נשאר לבד באל.איי, עם ערימות של מיילים לשלוח כדי להזמין להקרנה ברביעי הזה. בדרך לשדה שרון מתקשרת אליי לתאם מהלכים. אנחנו מרוצים מאוד מההתקדמות עד כה. ויש לנו כמה רעיונות חדשים באשר לעתיד הקרוב.

אומנם נגמרו הפיתות במקרר בסוויטה של ג'ייסון בבוורלי הילס, אבל הנוף עוצר הנשימה מהחלון, הג'יפ היפהפה והמחשבה שעוד מעט אצא לדינר בעיר של המסעדות הטובות בעולם מחממים את הלב.

דרור שאול, במאי הסרט "אדמה משוגעת", שסרטו נבחר לייצג את ישראל בתחרות האוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, נמצא בעיצומו של המרוץ אל הפסלון הנכסף. צוות ההפקה מתרכז בהשלמת גיוס מימון לצורך פרסום הסרט באמצעות חברת ההפצה הבינלאומית בקרב חברי האקדמיה האמריקאית לקולנוע, ונערך למערכה הלא פשוטה מול 60 סרטים שונים מרחבי העולם, בהם סרטו של הבמאי הספרדי המוערך פדרו אלמודובר.

בימים אלה נמצא שאול בעיצומו של מסע בארצות הברית כדי להריץ קמפיין לבחירת הסרט, כאשר ב־13.1 יוכרזו תשעת המועמדים בקטגוריית הסרט הזר, ב־23.1 יוכרזו חמישה פיינליסטים (לצד ההכרזה על המועמדים בשאר הקטגוריות של התחרות) וב־25.2 יתקיים טקס האוסקר ה־79.

יומן זה, שמופיע ב"פנאי פלוס", מזמין אתכם לקחת חלק בחוויותיו של הבמאי במסע לעבר הפסלון החשוב בעולם.