בשעה שבין 9 ל-10 בערב נקבעים פני הזוגיות
"אחד על אחד נקי עם אשתך. השעה הכי קריטית. אני לא צלחתי את השעה הזו. מי שיצליח, וינהל שיחה אמיתית או ייתן לאשתו מספר על הספה בסלון, תהיה לו זוגיות מוצלחת. מי שלא, כמוני, יגור בדירה שכורה עם כלב וייקרע מהמזונות", אמר אייל. שיחה על התנהלות בזוגיות, מתוך ספר חדש
“עזוב אותך, אני כלי. היא כבר לא עושה לי בעיות כמו פעם. זה קשה, אבל בסוף היא נותנת לי לצאת מהבית".
אף פעם לא התחברתי לגישה הזאת. מה זה ה”היא נותנת לי לצאת”? מה זאת הבעלות הזאת, השתלטנות? מה, עדיף לה שהוא יישאר בבית, יסתכל על החלון וישתוקק להיות במקום אחר? האם לא בא לה שבעלה ייהנה, אפילו אם זה בלעדיה? למה כשאדם עושה כראות עיניו, מבלי לפגוע בזולת, הדבר מהווה בעיה? ולמה הוא מסכים שיתייחסו אליו כך? האם נשים מעריכות רפיסות?
“לא! אני רוצה שתגיע עכשיו".
“חמודה, התוכנית עדיין לא הסתיימה, והיא מאוד מעניינת", הסברתי, “בינתיים תעבירי חצי שעה אצל ליאת, ואיך שזה נגמר, אני מגיע".
“לא! אם לא תגיע עכשיו אני כבר אשאר לישון אצל ליאת. או שאתה בא עכשיו או שכבר לא נתראה היום".
יש מצבים בחיים שמהווים נקודות קריטיות להתפתחות מערכת יחסים, והאופן שתנהג בהם יקרין על המשך הקשר. אם תשדר חולשה ולא תדע לנווט את הדברים לנתיבים שאתה מאמין בהם, הם יתפתחו לכיוונים לא רצויים. כמו כדור שלג, יהיה קשה להשתלט עליהם בהמשך, וכשכבר תרצה יפרצו ריבים מיותרים. אבל אם כבר בהתחלה תבהיר בנחרצות ובנועם את עמדתך, תמנע מהצד השני לסרס אותך, ואפילו תגרום לו להעריך אותך יותר.
"אצלי זה לא עובד בהכתבות, רק בהבנות"
“סבבה, תיהני ותמסרי ד”ש לליאת", אמרתי.
“ככה אתה מוותר על הערב?” התפלאה.
“זו את שמוותרת, אצלי זה לא עובד בהכתבות, רק בהבנות. שיהיה לך אחלה ערב".
התנערתי מהמחשבה על ליאת ואמרתי לרוני: “אני לא מבין אותך. יש משהו לא תקין בזה שאתה לא יוצא מהבית בכיף, שאשתך לא נותנת לך נשיקה ואומרת ‘תיהנה, מאמי’. שב ותסביר לה שיש לך גם חברים שבא לך לראות, ושזה לא אומר שאתה לא אוהב אותה. שמע לי, בחורות, כולל אשתך, לא מעריכות את הכניעה שלך. אני גם לא אומר שתילחם, אלא שזה צריך להיות בהבנה, בסבבה, שיש לך גם צרכים אחרים. אתה צריך להביא אותה למצב שהיא רוצה שתתאוורר קצת, שהיא מבינה שזה חשוב".
היה חשוב לי להבהיר לו את מצבו האמיתי. רציתי בטובתו, חרד מאפקט כדור השלג בעקבות חולשתו. ידעתי גם שבכל רגע עשוי להתקבל הטלפון המודיע שפתאום יש לילד חום, שהכלבה חירבנה בבית, ושיש ארוחת ערב מוקדמת אצל הוריה, אז כדאי שיקדים לצאת.
הבחנתי ברוני משפיל מבט נבוך והחלטתי לחזור לאווירה קלילה. “לא יודע. ככה הייתי רוצה לראות את הנישואים שלי", הרמתי לאייל להנחתה.
“הנישואים שלך?” חייך, “אתה תתחתן כשיהיו לי שערות על הראש", אמר והחליק על קרחתו.
“עזוב אותך, חופה טירוף, אלף איש, איל גולן על הבמה, כולנו שיכורים", המשכתי בהצגה.
“איזה אייל גולן... אולי הנכד שלו ישיר בחתונה שלך. אורן, אני אוהב אותך, אח שלי, אבל כבר דיברנו על זה אלף פעם. זה לא בשבילך".
“למה? אני בטוח שכשתגיע הנכונה - אני שובר את הכוס".
“עזוב אחי, חבל, זאת סתם עבודה בשביל עורכי דין. אתה יודע איך זה, יהיה סבבה שנה, שנתיים, שלוש, אבל אחר כך בערך בשנה החמישית זה קורה. אצל 97 אחוז זה קורה".
“מה קורה?” שאלתי, יודע את התשובה, חוכך ידיי בהנאה לקראת הסיפור.
“אז ככה, בערך בשנה החמישית אתה חוזר כל יום הביתה אחרי יום עבודה מפרך, כל מדרגה שעה, בקושי סוחב את עצמך, מכניס את המפתח למנעול, ויודע שתוך חמש שניות יגיע המבט".
אייל התמהמה, קירב את הסיגריה לפיו.
“איזה מבט?” שאל רוני בחוסר סבלנות.
אתה מתחיל למשוך זמן עד שהיא נרדמת, כמו בכדורגל
“המבט של, ‘מאמי, נורא חיכיתי לך, בוא נעשה כיף’. ואז אתה פותח את הדלת, ורואה מולך את אשתך, שהיתה פעם כוסית, בטרנינג מהוה וקוקו מדובלל. אתה מאמץ את שרירי הלסת להוציא משהו שנראה כמו חיוך, ונותן לה נשיקה. באופן כללי אתה יודע שיש לך בדיוק שעתיים עד שהיא נרדמת ואתה יכול להשתרע בשקט ולראות ‘יצפאן’, אז אתה מתחיל למשוך זמן, כמו בכדורגל: משתין, נכנס להתקלח, אוכל משהו, וזורק ‘איך היה לך היום, מאמי?’ אפילו שאתה לא ממש מקשיב, כי אתה עסוק בלאכול. אתה גומר לאכול ויוצא למרפסת לסיגריה, מסתכל על השמיים, ושואל מתי יהיה מחר".
הסתכלתי סביב, התגובות של כולם היו זהות - צחוק אדיר וציפייה להמשך. במצבים כאלה אייל יודע את העבודה. הוא אף פעם לא פורץ בצחוק, אלא פותח חצי חיוך, עוצר רגע, וממשיך: “עכשיו נהיה כבר תשע. שרפת שעה. תבין, רגע האמת הגיע. אחד על אחד נקי עם אשתך. השעה הכי קריטית והכי קשה ביום. אני לא צלחתי את השעה הזו, ניסיתי, לא יכולתי. מי שיצליח, וינהל שיחה אמיתית או ייתן לאשתו מספר על הספה בסלון, תהיה לו זוגיות מוצלחת. מי שלא, כמוני, יגור בדירה שכורה עם כלב וייקרע מהמזונות. בין תשע לעשר זאת השעה שתקבע איך ייראו הנישואים שלך, זאת תמצית הזוגיות. זה - פלוס שתי שיחות טלפון במהלך היום".
“אחי, ראיית העולם שלך מעוותת לגמרי, אבל בוא אני אשאל אותך שאלה", אמרתי, “מה קורה בסופי שבוע?”
48 השעות הכי ארוכות בשבוע
“תראה, סוף שבוע זה סיפור אחר לגמרי. אלה הן 48 השעות הכי ארוכות בשבוע, והן עוברות כמו כל השבוע. אתה מנסה לצמצם את הנזק, אז לוקחים את הילדים להורים שלה, רק לא להיות איתה לבד. אתה לא תאמין איך פתאום אמא שלה הופכת למפלט, לקרש הצלה".
“הייתם יוצאים?” שאלתי, למרות שידעתי את התשובה.
“כן, אבל בחיים לא לבד. אתה עושה שמיניות באוויר כדי לא לעבור את המבוכה הזאת של לשבת ביציאה פנים מול פנים עם אשתך. על מה יש לדבר אחרי כל כך הרבה שנים? מה יש לחדש אחד לשני? הרי יודעים כבר הכל. אז אתם יוצאים תמיד עם עוד איזה זוג קבוע או שניים. השיחות ביציאות האלה הן תמיד על עבודה וילדים, שיחות סתמיות על חיתולים, טיטולים, קקי ופיפי. היציאות גם תמיד באיזה בית קפה מעפן שמשרה עליך אווירה של מוות. פתאום אתה שם לב שהשתנית, שנהיית כבוי, משעמם. אתה מסתכל בראי ושואל את עצמך איפה הטירוף של פעם, מה נהיה ממך".
“ואיפה אורן נכנס לתמונה?” שאל תומר.
כשאתה נשוי, חובה שיהיה לך חבר פנוי שתוכל לצאת איתו
“אה, זה חשוב. תקשיבו, ותקשיבו טוב: כשאתה נשוי, חובה שיהיה לך חבר פנוי שתוכל לצאת איתו לשתות משהו פעם בשבוע, כמובן בסיכום מוקדם עם האשה. בדרך כלל היא מנסה להרחיק אותך מהחבר הזה, כדי שלא יסחוב אותך איתו לעולם הפיתויים. למזלי יפעת אהבה מאוד את אורן, אז הוא גם הרגיש נוח לבוא אלינו הביתה, להקל עלי.
“למה זה כל כך חשוב?” שאל תומר.
“כי איתו אתה מרגיש חי. אתה נזכר איך היית פעם, לפני שהפכת כדור שינה".
- מבוסס על פרק מתוך הספר "ככה לא בונים חופה", מאת טל בניה (הוצאת "דף חדש")
לפנייה לכתב/ת 
