בנק ישראל: עשינו הערכת סיכונים, לא תחזית

מבנק ישראל נמסר בתגובה: דו"חות האינפלציה של הבנק נועדו לתת תמונה של הסיכונים לאינפלציה. סיכונים אינם תחזיות, ולמרות שהם קיימים הם לא תמיד מתממשים, כשם שאדם החוצה רחוב באור אדום לא תמיד נדרס.

בנק ישראל לא צפה או חשש מ"פגיעה במשמעת הפיסקלית" אלא טען, כי קיים סיכון לאינפלציה "על רקע לחצים להגדלת הגירעון, שייתכנו לאחר הבחירות". כזכור, באותה תקופה עמדה המדינה לפני בחירות לכנסת, ובנק ישראל לא התיימר, וזה גם לא המנדט שלו, לחזות מי תהיה הממשלה הבאה ומה תהיה מדיניותה התקציבית. סיכון זה קיים באופן טבעי בכל תקופה שלפני בחירות.

בנק ישראל לא צפה "אי יציבות בשווקים הפיננסיים", אלא טען יש סיכון אם תתגבר "אי-הודאות הפוליטית לקראת הבחירות", היא עלולה "להתבטא באי-יציבות בשווקים הפיננסיים".

לגבי האינפלציה: בנק ישראל אינו מוסר תחזיות אלא מייחס הסתברות לעלייה באינפלציה לעומת ירידתה, יחסית ליעד האינפלציה, על בסיס אותם סיכונים וניתוח רציני ומקצועי של הגורמים שהיו נכונים באותו זמן. אכן, באותו דוח ייחס בנק ישראל הסתברות גבוהה יותר לעלייתה מעבר ליעד. ואכן במחצית הראשונה של 2006 האינפלציה הייתה גבוהה מהיעד.

עם זאת, התמונה שמציג בנק ישראל בדוחות האינפלציה נבחנות מחדש כל העת, כדי להתייחס למציאות המשתנה ולהתפתחויות, שחלקן לא ניתנות לצפיה מראש, ובנק ישראל אף לא מתיימר לעשות כן - כגון העימות הצבאי בצפון. כך, בדו"ח האינפלציה שהתפרסם לאחר מכן אפשר לראות תמונה שונה ויותר קרובה לתוצאות שהיו בפועל ב-2006.

חשוב לציין, כי בדו"ח האינפלציה שאליו מתייחסת הכתבה התייחס בנק ישראל גם לאפשרות של ירידת האינפלציה מתחת ליעד והנימוקים לכך, אכן התממשו.

לגבי היקף יבוא ההון: הדו"ח נתן הערכה לגבי יבוא ההון ולא תחזית. ההשקעות הזרות הן רק חלק מתנועות ההון. התחזית של הבנק לגבי תנועות הון שאינן השקעות זרות התבררה כנכונה. החלק שנובע מההשקעות הזרות היה בפועל גבוה מזה שנחזה, בשל מספר קטן של עסקאות גדולות  שלא היו ידועות במועד עריכת התחזית כמו עסקת ישקר שהכניסה למשק 4 מיליארדי דולרים. עם הצטברות הנתונים במחצית הראשונה של 2006 תוקנו התחזיות לגבי המשך השנה. 

לגבי התחזית בדבר ירידה בהיצע מט"ח: מאז שבנק ישראל לא מתערב בשוק המט"ח, יתרות המט"ח אינן יכולות להשתנות כתוצאה מהיצע או ביקוש למט"ח. עם זאת, אכן היצע המט"ח גדל וזאת, בין היתר, כתוצאה מאותו מספר קטן של עסקאות גדולות שלא ניתן היה לדעת עליהן בסוף 2005.

לגבי ההתייחסות לתוצאות סקר החברות: אין להתייחס אליהן כאל תחזית בנק ישראל. מדובר בסקר שבנק ישראל עורך מדי רביע בקרב כ-500 חברות. תוצאות הסקר משקפות את הציפיות של החברות ובנק ישראל מציג אותן כמקור נוסף לאמוד את ציפיות הציבור לאינפלציה.

לגבי הכתבה של סבר פלוצקר: האמירה של הנגיד אינה תחזית ובוודאי לא לתקופה מסוימת או לשנה מסוימת. זו אמירה עקרונית ונכונה כלכלית בכל עת ובכל מקום, ומשמעותה היא כי ניתן לצמוח בקצב יפה ללא תהליך שלום, אך ניתן לצמוח בקצב גבוה יותר אם ישנן ציפיות לתהליך שלום.