שתף קטע נבחר

"בעלי מאיים לקחת לי את התינוק"

"אהבתי לבעלי פחתה, אני כבר לא מרגישה משיכה אליו. אני חושבת על גירושים, אבל לא מוכנה לוותר על הבן שלי. מה לעשות?" שואלת אם צעירה. עו"ד בני דון-יחייא מרגיע

שאלה:

אני נשואה כמעט שנתיים, ויש לנו תינוק. בהתחלת הנישואים הכל היה נפלא ונהדר וקסום, אבל אחרי הלידה הכל השתנה. היו לנו הרבה מריבות על צורת גידול הילד, מידי פעם נוזפים בי בעלי וחמותי שאני לא מטפלת בילד כראוי. בזמן האחרון חמותי מרבה להאשים אותי בכל מיני דברים שקורים לבעלי. הוא מספר לה כל מה שקורה בינינו, לא מחמיץ שום השמצה.

 

זה כבר כמה חודשים שאהבתי לבעלי פחתה, אני לא מרגישה משיכה אליו. אני גם לא משוחחת איתו כמו בעבר. חשבתי לדבר איתו על גירושים, רמזתי לו על כך, והוא ענה לי שאם אנחנו נפרדים הוא ייקח לי את התינוק. לכן אני חושבת שאולי עדיף שנשאר יחד, כי אני לא מוכנה לוותר על הבן שלי. מה אתה ממליץ לי לעשות?

 

 

תשובה: 

תשמעי סיפור: מעשה בבני-זוג שהחליטו לפרק את החווילה. וזו לא טעות דפוס - החבילה כבר התפוררה, והמאבק היה על שני דברים: על הווילה המפוארת שלהם (שפעם קראו לה חווילה) ועל המשמורת בשני ילדיהם.

 

הבעל אמר שהוא רוצה את הבית ואת הילדים, לפי הסדר הזה, אבל יהיה מוכן להתפשר על משמורת משותפת: חצי שבוע יהיו הילדים אצלו וחצי אצל אמם.

 

האשה אמרה לי שבעלה לא ראוי להיות הורה משמורן, וגם משמורת משותפת לא באה בחשבון כי זו תזיק לילדים. אבל הוא התעקש, ולה נמאס.

 

"מה עושים?" היא נשמעה נואשת.

 

"סעי לחו"ל לשבוע", ייעצתי לה.

 

"כדי לנקות את הראש?" שאלה.

 

"לא", השבתי, "כדי לעשות כאב ראש לבעלך".

 

היא לא תפסה את הראש שלי, ועל כן הבהרתי לה: "תני לו להיות לבד עם הילדים שבוע".

 

האשה נסעה חו"לה, בילתה נפלא ("אתה מבין מה זה שבוע בלי הילדים!"), וכאשר חזרה זימר הבעל זמירות אחדות לגמרי בכל הקשור להסדרי הראייה עם הילדים.

 

לפי "חזקת הגיל הרך" - הילדים יהיו במשמורת האם 

נזכרתי בסיפור הזה, משום שממכתבך עולה כי את מוכנה להמשיך בנישואייך מחשש שבעלך יקבל לחזקתו את התינוק שלכם אם תתגרשו, ואת שואלת מה לעשות.

 

ובכן, קודם כל מעט מידע משפטי: בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות נקבע כי ילדים עד גיל שש יהיו בחזקת אמם אחרי הפירוד (אלא אם יש סיבות מיוחדות להעדיף את האב כמשמורן). הסדר חוקי זה קרוי "חזקת הגיל הרך".

 

ברוב המקרים, הילדים (גם מעל גיל שש) גדלים אצל האם אחרי הגירושים.

 

כאשר המחלוקת מובאת להכרעת בית המשפט או בית הדין הרבני, המשמורת נקבעת על סמך תסקיר של פקידת סעד. אם אינך לוקה בבעיה נפשית קשה, אין לך מה לחשוש: ההמלצה המקצועית תהיה שהילד יימסר למשמורתך.

 

האם נשים מופלות לטובה בנושא המשמורת?

עוד כמה מילים על "חזקת הגיל הרך": בשנים האחרונות הועלו בפסיקה ובציבור הצעות לבטל את הסעיף בחוק, המעניק מראש עדיפות לאמהות בסכסוכי משמורת על ילדים קטנים. הטענה היא, כי בעידן השיוויוני של ימינו יש לבדוק כל מקרה לגופו ללא "אפליה" מוקדמת לטובת נשים.

 

לפי דעה זו, הגופים המטפלים - לשכות הרווחה, פסיכולוגים, שופטים, דיינים - אינם צריכים להתייחס לאבות בשונה מאמהות בכל הקשור לשאלת טובת הילד. "חזקת הגיל הרך", כך נטען, מפלה אבות לרעה, וכתוצאה מכך טובת הילד לא נשקלת כראוי.  

 

לדעתי, גם אם סעיף המחלוקת יבוטל, הדבר לא ישנה הרבה בשטח: רוב הגברים אינם מעוניינים לגדל את ילדיהם אחרי הגירושים. חלק מהאבות תובעים זאת משיקולים טאקטיים - להפעיל לחץ על בת-הזוג לוותר על זכויות רכושיות או לחזור בה מרצונה להתגרש. אולי זו הסיבה שבעלך מאיים לקחת לך את התינוק.

 

ולפני שירגמו אותי בטוקבקים אני מבקש להדגיש: יש יותר ויותר אבות הרוצים באמת ובתמים (ואל תפלו על הצג: לפעמים יש גם תמימות בסכסוכי גירושים) שהילדים יהיו במשמורתם. כן, קיימת תופעה מתרחבת וברוכה - "האבא החדש": זה שגם בוכה לפעמים, לא רק בלילות אלא גם בימים.

 

  • עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני משפחה. ניתן לשלוח אימייל עבורו, אך לצערנו אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: ויז'ואל/פוטוס
בעלי וחמותי נוזפים בי שאינני מטפלת בילד כראוי
צילום: ויז'ואל/פוטוס
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים