שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    אהרן ברק: אינני פוסט ציוני, הביטחון יקר לי
    נשיא בית המשפט העליון בדימוס, אהרן ברק, מרשה לעצמו להגיב למבקרים, שבועיים בדיוק לאחר פסק דינו האחרון. "אני לא פוסט ציוני, אלא ציוני בכל רמ"ח אברי", אמר בכנס באוניברסיטת בר-אילן. הוא הודה ש"מצב הפלסטינים היה גרוע ביותר אלמלא בית המשפט העליון"

    שבועיים בדיוק מאז פרסם את פסק דינו האחרון, הנשיא הפורש של בית המשפט העליון, אהרן ברק, מרשה לעצמו להגיב לדברי הביקורת שהוטחו בו, בעיקר בעקבות פסק הדין שבו קבע כי פלסטינים יוכלו לתבוע פיצויים מישראל, "אני לא פוסט ציוני, אלא ציוני בכל רמ"ח אברי", אמר בכנס שהתקיים אמש (יום ה') באוניברסיטת בר-אילן. "הביטחון של המדינה הזאת יקר לי כמו לכל אחד מהיותר ימניים במדינת ישראל".  

     

    הכנס נערך לרגל פרישתו וההתבטאויות האמונציונליות, כך מסבירים משתתפי הכנס, נאמרו לאחר שלאורך כל הכנס נשלחה ביקורת מרומזת עבה לעברו של הנשיא בדימוס. "תמיד אמרתי כל השנים שביקורת רצויה אבל לא ביקורת משתלחת. ביקורת שנובעת מהבנה, כזאת שנועדה להטיב את המצב. לביקורת הזאת - לילד הזה ייחלתי כל השנים. מעולם לא טענתי שכל מה שכתבתי וכל מה שאני חושב זה אמת ויציב. תמיד קיבלתי ביקורת, שמעתי והשתכנעתי מביקורת. אבל ביקורת זה ביקורת - אין ספק מבחינה זאת".


    אהרן ברק עם דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, פרופ' יפה זילברשץ, ושר המשפטים לשעבר של קנדה, פרופ' ארווין קוטלר (צילום: משולם לוי)

     

    הוא חזר לעברו כנער בגטו קובנה שממנו ינק בפסיקתו: "יש לי סיפור משלי והסיפור שלי אינו פוסט ציוני. הסיפור שלי הוא סיפור ציוני והוא סיפור של כבוד האדם, של זכויות האדם. למדתי לקח כפול: לקח אחד הציונות - קיומה של מדינת ישראל. אם הייתה לנו אז מדינה, זה לא היה קורה. לכן, המדינה הזו יקרה לי וחשובה לי. הביטחון של המדינה הזאת יקר לי כמו לכל אחד מהיותר ימניים במדינת ישראל. קיומה של המדינה הזו הוא המפתח לקיומו של העם היהודי. ולכן אני לא פוסט ציוני. אבל למדתי עוד לקח: הגרמנים ניסו להפוך אותנו לאבק אדם. זכותו של כל אדם וזכותו של כל מיעוט עומדים בראש מעייני. כבוד האדם שנולד בצל אלוקים הוא יקר לי מאוד מאוד".  

     

    ברק הדגיש שוב ושוב: "החוק הוא חלק מהביטחון הלאומי שלנו. צר לי, זה לא פוסט ציונות. שני האדנים האלה - בטחון המדינה מחד וזכויות האדם מאידך - מבחינתי אינם סותרים. הם מתיישבים אחד עם השני. אפשר לשמור על הביטחון ולהבטיח זכויות אדם, מעבר לזה הבטחת זכויות האדם היא חלק מהביטחון. מדינה שלא שומרת על זכויות אדם ביטחונה בסכנה, ומדינה ששומרת על זכויות האדם מחזקת בכך את ביטחונה. זו הציונות האמיתית.

     

    "באנו לכאן כדי לחיות כאן ביושר והגינות וכדי לחיות כאן בשלום עם שכנינו ובשלום עם אחינו האחרים, אבל בראש ובראשונה - שלום עם עצמנו, וכל עוד לא נפעל כך - בשיוויון ובהגינות וביושר תוך לקיחת סיכונים - לא נחייה כאן בשלום עם עצמנו".  

      

    למבקרי הגדר למיניהם הטוענים כי "הנזק עולה על התועלת", השיב ברק: " אמירה דומה אומרים רבים אחרים - אפשר לכנותם אנשי מחנה השמאל הישראלי, נגד המעורבות של בית המשפט העליון בעניין יו"ש וחבל עזה. הם באים ואומרים שבית המשפט חרג ומתסתכלים על פסיקתו כגורם שלילי. למה? מפני שברוב במקרים העתירות נדחות, ולכן הם אומרים שזו לגיטימציה לכיבוש במרכאות ולכן עדיף לא ללכת לבית המשפט. ועדיף שבית המשפט לא ידבר. לפי דעתי אין טעות גדולה מזו. אחוז דחיית העתירות שבאות מיהודה, שומרון וחבל עזה - אינו שונה מאחוז דחיית העתירות בתוך ישראל. מצב הפלסטינים באזור היה גרוע ביותר אלמלא בית המשפט העליון".

     

    ברק אגב, סבור שהתרומה הגדולה שלו הייתה דווקא בדיני משפחה. "כששואלים אותי מה התרומה החשובה ביותר לדעתך שתרמת למשפט הישראלי, תשובתי היא לא משפט חוקתי, לא משפט בינלאומי, אלא דיני משפחה".

    פורסם לראשונה 28/12/2006 23:47

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יואב גלאי
    אהרן ברק
    צילום: יואב גלאי
    צילום: גיל יוחנן
    הפרישה מכס המשפט
    צילום: גיל יוחנן
    צילום: איי פי
    משיב לטענות בעניין הגדר
    צילום: איי פי
    מומלצים