וכל זה בשביל לא ללכת למוסך

איש אחד קנה נעליים יקרות במיוחד, שעולות 4000 שקל - 4000 שקל לחודש, ליתר דיוק - והתחיל לבוא איתן לעבודה. ואז הוא דרש לשלם את רוב עלות הנעליים מתוך הברוטו שלו: הרי הוא בא איתן לעבודה; אלה נעלי חברה!

מחזיקי רכבי הליסינג משלמים עליהם הרבה מאוד - אבל לחברת הליסינג. בעיה שלהם: התשלום הזה אינו כורח הנובע מעבודתם. הם, הרי, יכולים, לבוא לעבודה ברכב פרטי, ולקבל החזר הוצאות רכב, כמקובל.

משום מה, המדינה מאפשרת להם לשלם את רוב הסכום הנכבד הזה מתוך הברוטו - למרות שהרכב משמש אותם גם לנסיעות פרטיות, וגם לבני המשפחה מותר לנהוג בו. לעומת זאת, מי שמגיע לעבודתו בתחבורה ציבורית, מקבל, אמנם, החזר עבור הנסיעות לעבודה - אך משלם בעצמו על כל נסיעותיו הפרטיות.

עידוד השימוש בכלי רכב פרטיים בארץ מסב למדינה נזקים כבדים: 550 אנשים נהרגים מדי שנה בתאונות דרכים. לפי מחקר משותף של מומחים מישראל ומארה"ב, בגוש דן לבדו מתים מדי שנה 600 בני-אדם כתוצאה מזיהום אוויר, שמקורו בתחבורה. זיהום האוויר הנפלט מכלי רכב פרטיים עולה למדינה 1.5 מיליארד שקל בשנה (בעיקר בשל התחלואה העודפת). לזה יש להוסיף את עלויות הפקקים ותאונות הדרכים.

60% מכלי הרכב החדשים הנמכרים בארץ הם רכבי ליסינג – שיעור שאין לו אח ורע בעולם המערבי. וזה גורם לצרות צרורות: ברור כשמש, שכאשר אנשים משלמים על הדלק והבלאי באופן פרופורציוני לצריכה בפועל, ונאלצים ללכת למוסך בעצמם, להתעצבן ולשלם השתתפות עצמית כשצריך, הם נוהגים באופן חסכוני וזהיר יותר. בעל רכב פרטי משתדל "למלא מכוניות" עם חברים כדי להתחלק איתם במחיר הדלק, והוא ובני משפחתו מתניידים לעתים גם באמצעות תחבורה ציבורית. מחזיקי רכבי החברה ובני משפחותיהם לעולם יסעו לכל מקום אך ורק ברכב הפרטי.

התכנית להעלאת שווי השימוש ברכבי החברה (להלן, הרפורמה) היא, לפיכך, חיובית ורצויה. אלא שאיש אחד בשם פבל קנור החליט לצאת למלחמת חורמה נגדה.

הירוקים החדשים

קנור וחבריו מתריעים, שבעקבות הרפורמה ימלאו כבישי הארץ רכבים ישנים ומזהמים. תרה ביט, עובדת הייטק, החזירה את רכב החברה שלה, וקנתה במקומו רכב ישן ומזהם. הרכב הזה לא הגיע לארץ מהירח: נהג בו קודם אחד, עאללה ג'נט - זה שמכר לה את הרכב. כלומר, בעקבות העסקה הזו, לא גדל זיהום האוויר: בסך הכל, רכב מזהם אחד החליף בעלים.

השאלה היא, כמובן, מה יעשה כעת מר ג'נט: יקנה רכב חדש, או משומש, או יעבור לנסוע באוטובוסים. במונחים של כלל המשק, כל רכב חדש שמגיע לארץ נוסע כך וכך שנים, עד שהוא הופך ל"טוטל לוס", או נגנב. בארץ יש, ברוך השם, די והותר גנבי רכב, תאונות דרכים וסתם כבישים משובשים.

הנתונים רומזים אפילו, כי ריבוי רכבי הליסינג גורם בכלל לעליה בגיל המכוניות בארץ: רוב מחזיקי הרכבים הצמודים משתייכים לעשירונים העליונים - אלה שבלאו הכי היו קונים מכוניות חדשות יחסית. היבואנים נותנים לחברות הליסינג הנחה גדולה - וכדי לממן אותה, מייקרים את מחיר הרכב לצרכן הפשוט, שמשתייך, לרוב, לעשירונים הנמוכים יותר - ולפיכך לעתים קרובות חוסך, וקונה רכב ישן. ואכן, על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הגיל הממוצע של כלי הרכב בארץ דווקא עלה ברציפות מאז שנת 2000, שנת הפריצה הגדולה של רכבי הליסינג בארץ, ועד היום. גם ישי רבינוביץ', סמנכ"ל בחברת דלק מוטורס, יבואנית הרכב הגדולה בישראל, העריך, ש"כמות כלי הרכב החדשים הנמכרים כיום לא תקטן" בעקבות הרפורמה.

לא ללכת למוסך

אפילו שם האתר של קנור - "לא לעוד מס" - הוא מטעה. שהרי לא מדובר כאן בכלל במס חדש: כל עובד יוכל להחזיר את רכב החברה, לקנות במקומו רכב פרטי, וליהנות מהחזר הוצאות רכב הוגן מהמעסיק, כמקובל. אז איפה כאן המס?

כמובן, יש בעייה: מרגע שמדובר ברכב פרטי, מי שיאלץ ללכת למוסך בכל פעם שהרכב נזקק לטיפול, הוא העובד עצמו. הוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, הוא ולא הבחור מחברת הליסינג. ועל-כך כל המהומה. אם כן, שמו הנכון של המאבק שמנהיג קנור אינו "לא עוד מס", אלא פשוט "לא ללכת למוסך".

שאלת 64 אלף הדולר

כל-כך הרבה תגובות, ועוד לא נמצא הטוקבקיסט, שיענה באופן ענייני על שאלה פשוטה אחת: למה שלא תחזירו את רכבי החברה ותקנו במקומם רכב פרטי? המדינה תרוויח הרבה; אתם לא תפסידו כלום - שהרי, לטענתכם, כבר עתה עלות החזקת רכב חברה זהה לעלות החזקת רכב פרטי; ובא לציון גואל.

הכותב הוא פעיל בארגון הסטודנטים "מגמה ירוקה "