האינטרנט כמענה לקונפליקט בין הצורך להיות "אני" לבין הצורך בלהיות שייך

אריך פרום, ממובילי הפסיכולוגיה ההומניסטית, טען שבני האדם שואפים לביטוי אישי ומצד שני לשייכות לקבוצה. הפתרון לקונפליקט תלוי בתרבות הספציפית של האדם. בחברה שיתופית, המדגישה בברירת המחדל שלה את הצורך האנושי בהשתייכות לקבוצה, יורדת הסבירות לאינדיבידואליות ולהגשמה עצמית. בחברה הקפיטליסטית, לעומת זאת, המדגישה חופש וכוח לאינדיבידואל אנשים, מקריבים לעיתים רבות את קשריהם המשפחתיים והקהילתיים על מנת למצות את עצמם.

הסבירות שאנשים בחברה המערבית הקפיטליסטית ירגישו בדידות וניכור גבוהים מאד. בואו נחשוב רגע על עצמנו. אנחנו שואפים להגשים את עצמנו מקסימלית, להיות מי שאנחנו רוצים להיות. זה עשוי להיות על חשבון המשפחה והקשרים החברתיים. מצד שני, אנחנו שייכים למשפחה לקבוצת חברים, למוסד מסוים, לקהילה ולמדינה. לקבוצות אלו יש ציפיות מאיתנו ויש להן אפשרות להשפיע עלינו.

הן יכולות להטיל עלינו סנקציות חברתיות שונות אם לא נעשה מה שמצופה מאתנו. לעיתים הלחץ הוא אובייקטיבי ולעיתים הוא סובייקטיבי, אך אין ספק שהוא משפיע. אז איך יוצאים מהפלונטר? איך אני יכול גם להיות אינדבידואל משמעותי וגם להיות שייך לקבוצה משמעותית עבורי?

הפסיכולוגיים בטנקורט ושלדון ניסו לפתור את הדיכוטומיה בכך שהציעו לאינדיבידואל למצוא תפקיד חברתי משמעותי בקבוצה כפתרון. תפקידים חברתיים מערבים אינטראקציה עם חברי קבוצה. ככל שנושאי תפקידים תורמים למטרות הקבוצה באמצעות מילוי תפקידיהם, הם הופכים קשורים יותר לקבוצה.

עובדה זו נכונה במיוחד כאשר הם מתאימים היטב לתפקיד. כאשר תפקיד חברתי תואם באופן עקבי את תפישת העצמי של הפרט או את מיומנויותיו הבסיסיות, סביר שיחוש אוטונומיה וביטוי-עצמי. פירושו של דבר, שהניגוד הנראה לכאורה בין מניעים של אוטונומיה והשתייכות יכול להיפתר, כאשר הפרט ממלא תפקידים חברתיים אשר תואמים את יכולותיו ותכונותיו. טיעון זה הוכח בסדרה של מחקרים.

על-אף הגישה האופטימית של בטנקורט ושלדון, במקרים רבים, הקבוצה דורשת מן הפרט לקחת על עצמו תפקיד שאיננו מבחירתו-הוא. אלה האחראים להטלת התפקידים אינם לוקחים תמיד בחשבון את מיומנויותיו, יכולותיו ומניעיו של הפרט עליו יטילו את התפקיד, אלא יראו את צרכי הקבוצה. בנוסף, תפקידים לעתים קרובות מחולקים על-פי העמדה החברתית אליה שואפת הקבוצה.

במקרים כאלה, הפרט עשוי להיבחר לבצע תפקיד מסוים בהתאם לתפישה הכללית (או התגית החברתית) הקיימת לגביו. תפישה זו עשויה להיות לא מדויקת או מיושנת, ולכן ההתאמה בין האישיות והתפקיד החברתי במקרים רבים אינה נכונה. כך יישאר האדם תקוע בקונפליקט בין אינדיבידואליות לשייכות.

אחד מהמפתחות להצלחת ההתאמה עשויה להיות האסרטיביות של האדם, יכולתו לעמוד על שלו ולהגדיר את צרכיו כלגיטימיים לצד הצרכים של הקבוצה. אנשים שמטבעם אינם אסרטיביים, סביר שימצאו את עצמם "תקועים" במצבים חברתיים, שאינם תואמים את צורכיהם האישיים. הם יחושו תסכול גדול, אך יחששו מנטישת התפקיד החברתי אליו נקלעו.

באינטרנט היחיד מרגיש חזק יותר. יש לו שליטה משמעותית ביותר על האינטראקציה. זוהי זירה מעולה לתרגל את האסרטיביות שלו בקונטקסט מוגן. יכולתו של האדם לבנות את האסרטיביות שלו תוכל להיות מוכללת גם למצבים קבוצתיים מחוץ לאינטרנט באמצעות גורם תומך. אם ניקח את היכולת לתרגול האסרטיביות באינטרנט ונחבר אותה למגוון האינסופי של קבוצות הקימות באינטרנט, נגיע למסקנה שבאינטרנט קל יותר למצוא תפקידים חברתיים, המאפשרים לפרט לבטא עצמו ואף לממש עצמו.

חשוב להדגיש שמאחר וברשת, לפרט יש יותר חופש לבחור את הקבוצות והתפקידים החברתיים המתאימים לו, הפעולה של כפייה על מישהו לקחת תפקיד תופחת משמעותית. כל ניסיון כפיה יוביל את הגולש המנוסה לסרב או להיכנס עם הגורם הכופה למשא ומתן מתוך שאיפה ל-WIN WIN ואם אלה אינן יעילות, הוא תמיד יכול לעזוב.

למעשה, נוצר קונטקסט שבו צורכי האינדיבידואליות והשייכות עשויים להיפגש היטב. בסיוע ובתמיכה לגולש ניתן לכוונו לבנות את בטחונו העצמי ולהשתמש ביכולת זו אף מחוץ לאינטרנט. הקניית יכולת האסרטיביות תאפשר לאדם למצוא תפקיד חברתי, המאפשר את הלגיטימיות של צרכיו האישיים לצד צרכי הקבוצה באופן המספק ביותר.

מרושתים: לבלוג המלא