היא עולה למסנג'ר לבושה מגבת. מה תעשה?
מאחר שמידי יום מצטרפים עשרות אנשים לקרנבל ההיכרויות ברשת, ולא כולם מכירים את חוקי המשחק ואת סוגי המצ'וטטות, מדריך לזיהויי ודרכי התמודדות הוא מצרך מתבקש. ואני, כשאני מזהה ביקוש, ההיצע הוא רק עניין של זמן
גילויי אופציית אתרי ההיכרויות על ידי רווקים ופנויים באשר הם, בראשונה בחייהם, משול לגילויי הלונה פארק על ידי ילד מהפריפריה, לאחר שכל חייו הסתפק במגלצ'ה חלודה ב"גן אברהם" בקרית ים. מכיוון שאני יכול להוות דוגמה ומופת לשני המקרים האמורים לעיל, אני מודע לעוצמת התדהמה, ההתרגשות ותחושת הגאולה הקרבה ובאה, לאחר שנים תסכול ואכזבות מהדרכים המקובלות. מהרגע בו עלו מול עיניך כרטיסי הגולשות, ראשך סחרחר עליך, אפילו רק לנוכח המבחר והרצון הלכאורה-טוב של ה"מחפשות" למיניהן. זו בדיוק אותה סחרחורת ראשונה מתוקה שחשת, בתור ילד, עם העלייה הראשונה לקרוסלה בלונה פארק. האינסטינקט הבסיסי, במקרה הזה, הוא לרצות "לקרוע" את כל המתקנים, ואפילו לנסות לברר איך קונים את הזכות להתגורר במקום.
והנה, הודעה ראשונה (מה, בשבילי?), קריצה ראשונה (בשבילי?) ,הזמנה לצ'ט פלוס מחמאה, והשיא - מישהי ממש מבקשת ממך את מספר הטלפון שלך. כמו אל באנדי, אתה מזיל דמעה של אושר כשחיוך מטומטם נסוך על פניך. אתה מרגיש כמו שהרגיש ודאי סאלח שבתי כשרק הגיע לארץ הקודש, רוצה כמעט לכרוע אפיים ארצה ולנשק את האדמה הווירטואלית עליה אתה גולש. "חיי נפשי, הארץ המובטחת", אתה סח לעצמך, "הגאולה בדרך", "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות", אתה מסכם ומסתער על ההיצע כאילו אין מחר. אתה מגלה שחלק מהאפשרויות דווקא די מוגבלות, אבל נגיע לזה.
כבר מהצ'ט הראשון אתה לומד שאחד מידידיך החשובים הוא המסנג'ר. אותה תוכנת מסרים מיידיים חביבה, שבימים כתיקונם שימשה אותך לשיחות חפוזות עם חברים ומשפחה שאין לך כוח לדבר איתם בטלפון וגם אין כל כך על מה, לובשת כסות מפלצתית של מכונת סינון אימתנית, שתמנע ממך המון טרחה, כאב לב וכיס ודמעות בעתיד. כלי שחוסך ממך את הדם והיזע ומעביר אותך אוטומטית לקטע של ה-תמרות עשן, האמנם?
מאחר שמידי יום מצטרפים עשרות אנשים לקרנבל הזה, ולא כולם מכירים את חוקי המשחק ואת סוגי המצ'וטטות מאותגרות המסנג'ר, מדריך לזיהויין ודרכי ההתמודדות איתן הוא מצרך מתבקש. ואני, למי שעדיין לא מכיר אותי, כשאני מזהה ביקוש, ההיצע הוא רק עניין של זמן. אז ככה:
המאיירת
אתה נעתר לבקשתה הלקונית "תן מסנג'ר". מעבר לזה לא הסכימה לפרט. הגעת עם הרבה רצון טוב ומצב רוח, אבל מיד לאחר שקיבלת "היי, מה קורה" מהבהב בחמישה צבעים, אתה מגלה שכל השאר נכתב באיזושהי שפה עלומה, שעטנז של כתב חרטומים מצרי ואותיות עבריות ורודות בלי קשר הגיוני ביניהם. פרעה היה מתפחלץ בקברו מרוב אושר: "איזה כיף, סופסוף נמצאה דרך יצירתית לעכב את התרבות זרע העבדים הזה. והכל בזכותי. משה היקר, הובלת 10-0 - עכשיו יש לנו גול של כבוד. ישששש".
מה עושים איתה? - הירגע ידידי, מדובר בסך הכל בפונט "רעמסס" החדש, משולב האייקונים, שהושק לא מכבר. לכאורה פונט שאמור לגרום לה להיראות מה-זה שנונה. וחוצמזה "זה כזה חמודדד". דרך התמודדות יצירתית היא להוריד ולשלוח לה את הנוסח המלא של חוקי חמורבי בפונט הבבלי "נבוכדנאצר", ולו רק כדי להעסיק אותה מעט בזמן שאתה מנסה לפענח מה לעזאזל היא רוצה ממך. אם אתה ממש משקיען, ארגן לעצמך טיול מחכים לפירמידות. ממילא האחים המוסלמים רק בשלב ההכנות לפיגוע הבא .
העילגת
היא נראית טוב - ועדיין, יוזמת. סתירה לא קטנה. אתה, מבחינתך, לא מבין מה קורה פה. הכרטיס שלה ללא דופי, כמו קלישאה של מבחן אמריקאי - כל התשובות נכונות. אתה מבקש ממנה את מספר הטלפון, אבל היא מתעקשת על המסנג'ר. לאחר שאתה מקבל ממנה את המסר הראשון בדמות "אייי מה כורה חתיח?" נופל לך האסימון. המחשבה הראשונה שחולפת במוחך היא להתחפף משם מהר. במחשבה שנייה, אולי כדאי לנסות להתחקות אחר עקבותיה של חברתה הטובה, שמילאה את הכרטיס בשבילה.
מה עושים איתה? - תברר, ממש ממש בעדינות, אם היא דיסלקטית. אם היא נעלבה מעצם העלאת השאלה והגיבה ב" מה פיטום עתה שועל קזה דוור?" לאחר שסיימת להרעיף על ראש מורותיה לדורותיהן צרורות של ברכות, שלח לה לקט של התוכנית הקלאסית "בלי סודות", במיוחד הפרק ההוא שבו הצלליות של אושיק וחני אומרות זו לזו: "ח- תיך". "ח-תיך". "חתיך". נסה ליצור איתה שוב קשר בעוד כשבועיים. אם לא חל שיפור משמעותי, פשוט שלח גם לה את הנוסח המלא של חוקי חמורבי מסעיף 1. סתם, כדי שבאמת תרגיש שזאת לא היא, זה אתה.
המפגיזה
אילו רק ידעת שמקצוע הכתבנות בבית משפט נכלל גם הוא בקטגוריית "תחום עיסוק: משפטים", לא היית טורח לענות לפנייתה של המפגיזה מלכתחילה. היא מתעקשת על צ'ט בכתב, ומרגע שהחלה השיחה, אין שום סיכויי שבעולם שתענה בזמן אמת לכל המסרים והקושיות שיש לה להעביר לך ממש עכשיו. אתה פשוט יושב מתוסכל מול המסך, ו"גולל" שעה שלמה למעלה כדי לא להחמיץ שום פרט. לאחר שאופציית הגלילה בעכבר שלך שובקת חיים עקב שחיקה מצטברת, אתה חובט את ראשך במסך , תוך קבלת "נדנוד" ממנה: "חמוד? אתה כאן?"
מה עושים איתה? - תראה, לא שיש הרבה מה לעשות. הצעה שלי – להגביר את הווליום ברמקולים. כשאתה שומע את צליל ההודעה הנכנסת בלופ היסטרי שכזה, אחרי חצי דקה זה מתחיל להישמע כמו עוד משהו של "אינפקטד משרום". כשתתחיל להתנועע לפי הקצב, תגלה כמה המועדונים והמסיבות בניצנים חסרים לך. על הדרך, שלח לה את חוקי חמורבי. זה יבטיח לך טראנס איכותי לשעתיים הקרובות. ולא לשכוח לקנות מים מינרליים.
המציצנית
היא נורא נחמדה, סטודנטית לעיצוב פנים שנה שנייה. יצירתית, משוגעת על פנג שואי, אוהבת לסדר בלגנים בדירות. וכשאתה מביט בדירה שלך, אתה מבין כמה אתה זקוק לאשה כזו עכשיו. לכאורה "חומר טוב". קשקשתם מעט והיא דרשה במפגיע לעבור לשיחת וידאו. ברוב שמחתך חיברת את המצלמה, מרחת בחיפזון את שאריות הג'ל על שיערך המבודר, עשית שני סטים על המשקולות בשביל הפוזה ואפילו התבשמת (מה קשור?). התיישבת מול המצלמה באמצע הפריים וסחת לעצמך בלחש: "איטס שואו-טיים". אבל מהרגע הראשון בו עלתה מולך אתה מבין שאתה פשוט, איך לומר בעדינות, מסתיר: "יו, איזה אגרטל מגניב יש לך שם, זה חרסינה?", או: "וואו, כסא נדנדה! אל תגיד לי... אקוקה אינקה, נכון?" או: "חמוד, פוסטר של בוב מארלי, עם כל הכבוד, לא הולך עם אגרטל חרסינה ופינת אוכל בצבע קרם. שלא נדבר שהכסא נדנדה ממש מתבזבז שם ליד החלון הכתום. ובכלל, מי שם גרניום על חלון כתום, תגיד לי?"
מה עושים איתה? - אחח, במקרה הזה קצרה ידו של חמורבי מלהושיע, ידידיי. אז שתי אפשרויות קונקרטיות עומדות על הפרק. אחת, תעיף ת'תחת שלך מהפריים וקח אותה לסיור מודרך ברחבי הבית בעזרת המצלמה. מי יודע, אולי חוש העיצוב האומלל שלך בכל זאת ישיג לך דייט. אם לא, תמיד תוכל לבקש ממנה שתשלח הצעות ייעול בכתב והצעת מחיר אטרקטיבית לעיצוב קומפלט. לפחות בפעם הבאה שתיתקל באחת כזו, היא ישר תיפול לזרועותיך כפרי בשל. אם אתה ממש מחבב את הטיפוס, הקפד להציב לפחות מצלמה אחת בכל חדר. היא לא מתפשרת על פנימיות ורוצה לבדוק את הסחורה לפני שהיא נקשרת אליך.
המהורהרת
הכרטיס שלה כמעט ריק לגמרי, ולא בכדי. היא ביקשה מסנג'ר, אך מהרגע שעלית מולה ורשמת "היי, מה קורה?" אתה שם לב שהתשובה מבוששת לבוא עשר דקות שלמות. מאידך אתה רואה למטה, באותיות קטנות, ש"מלאכית12 רושמת לך הודעה". לאחר עשר דקות שלמות אתה מקבל: "סבבה. בעצם, חכה רגע...". אתם בוודאי מכירים את הקטע הזה שאתם, מתוך נימוס ודרך ארץ, לא מתפרצים עם הודעה משלכם עד שבן שיחכם לא סיים לכתוב את שלו. אך במקרה הזה היא פשוט הנגטיב המעצבן של ה"מפגיזה". סמול טוק סטנדרטי איתה לוקח לילה שלם. לילה אבוד.
מה עושים איתה? - תתחנן, ממש תתחנן למספר טלפון! אם קיבלת אותו והתקשרת - ועד שהיא ענתה לשאלה "מה העניינים?" נגמר לך טוקמן של 85 שקל, נתק את השיחה ושלח לה את כתבי חמורבי מיודענו. זה כבר יספק לה מספיק חומר למחשבה לעתיד הקרוב. היא בוודאי תחזור אליך כשכבר תהיה נשוי פלוס ארבעה.
הנועזת
היא עולה מולך לשיחת וידאו-צ'ט שלגופה חלוק רחצה ולראשה מגבת, וטורחת לציין בפניך שהיא לא לובשת כלום מתחת ושאתה הולך לקבל פרומו נחמד של מה שמחכה לך, אבל בתנאי שבאמת באמת תרשים אותה ותוכיח שאתה התגשמות חלומותיה, כלומר: שנון, מצחיק, לא משחק משחקים. רגע גברת, האם הרגע אמרת משהו על משחקים?
מה עושים איתה? - תראה, בימים כתיקונם מדובר אולי בבחורה טובה. באמת. רק שהיא לקחה את הקטע של משיכת בן הזוג הפוטנציאלי בכל מחיר ובכל דרך לכיוונים קצת ביזאריים. ועם סתירה פנימית כל כך עמוקה, מה הפלא שה"פרומואים" שלה, ממש כמו אלה של דודו טופז, נצפים על ידי הגברים המתאימים להגדרתה יותר מה"תוכנית" עצמה, שאותה איש לא טורח לראות? אז שתי אפשרויות בפניך. אם אתה נחו"ת, כלומר, נבלה חרמנית ותחמנית, ומלכתחילה נרשמת לאתרים האלה בשביל "טרף" מהסוג זה, תהנה, אח שלי. מגיע לה אותך. באמת. אבל אם אתה מהסוג השני של הגברים ברשת, אלה שבאמת באו למצוא בת זוג ואהבה, אל תבזבז את ההזדמנות הזו. בטוח יש לך חבר רווק נחו"ת ומתוסכל איפשהו בעולם שמבזבז את זמנו, ממש עכשיו, עם אחת מחמש מאותגרות המסנג'ר האחרות ברשימה. שלח לו את המייל שלה, והוא יהיה חייב לך, ביג טיים.
האימייל של קורטז
- הכותב נודע בכינוי kortez, urban jungle
