אני מוצר יחצני

כבר לא חושף את הבטן. מייקל לואיס בצילומים לשער "פנאי פלוס" (אורלי דיין)

בשער הגיליון הזה של "פנאי פלוס" מייקל לואיס, לראשונה, לא הוריד חולצה. כדאי שתתחילו לזהות אותו גם לבוש, כי אם הכל ימשיך לתקתק, זה מייקל שתקבלו מעתה ואילך. למייקל לואיס נמאס להתפשט. הוא רוצה כבר להראות לכם צד אחר. לא שהספקנו לפתח יחסים ארוכי טווח עם הצד הנוכחי שלו, בכל זאת הוא כולה צץ לפני שנה, אבל ככה זה באוטוסטראדה של המידע. תדמיות משתנות במהירות הלינק, ובצד נפתח פופ־אפ מעצבן.

גילוי נאות: גם לנו יש חלק בזה. עוד ראיון שדורש עוד סקופ, ועוד זווית חדשה, ועוד משהו שלא ידענו על ילד בן 19, שלא באמת הספיק לצבור רזומה, ולטס פייס איט, לא יצליח לשנות לכם את האידיאולוגיה. אבל לואיס הוא בכל זאת מרכיב משמעותי בנוף המקומי, לפחות בשנה האחרונה. "האלופה", "פוקס", טור ב"וואלה" (סיינט לואיס) ולאחרונה גם קורע את העכוז ב"פסטיגל" (ארבע הצגות ביום), כשמאחוריו משתרך שובל של ילדות בנות 13 וגייז. לא יכולתם לפספס את לואיס גם אם הייתם רוצים. צריך להפסיק לקרוא עיתונים, לראות טלוויזיה ולעבור באיילון. ללואיס עצמו אין שום כוונה לפספס את השלט. "הלכתי עם אמא שלי, אנחנו יושבים באוטו ומסתכלים, ואז עוצרת לידנו משטרה לראות למה עצרנו. אז הוא מסתכל עליי, ועל השלט, ועוד פעם עליי... זה מטורף. אין מילים שיכולות לתאר את ההרגשה".

יש, יש. תמצא.

"יצאתי החוצה וצילמתי את זה".

זה נותן ביטחון?

"לא בדיוק ביטחון, אבל זאת זריקת התרגשות, ואני צריך לעכל את זה עוד קצת. הוא יהיה שם חצי שנה".

תעבור שם הרבה?

"אם אצטרך לעבור שם אני אעבור. מקסימום אמשיך בלה־גארדיה ואעשה פרסה".

אתה מרשה לעצמך ליהנות מההצלחה?

"נבחרתי מתוך מיליונים לייצג משהו שכל אחד היה רוצה לייצג, אז רק העובדה שנבחרתי זה כבר הישג מטורף. אני בר מזל".

טוב, זה לא בדיוק קרה בפוקס.

"כן, אבל מפחיד אותי להיות שאנן, כי יום אחד אני אקבל את זה לפנים חזרה. אני לא אשב שעות ואסתכל על השלט או אקרא את הראיון שיצא עשר פעמים. אי אפשר לעצור על כל דבר קטן".

שלט באיילון זה הכל חוץ מדבר קטן.

"אני יכול לשבת שם שלושה חודשים ולחכות לשלט הבא, אבל לא יצא מזה כלום".

יש כמה דרכים לגשת לראיון עם מייקל לואיס. האחת, לצחצח ולשייף את התדמית שלו – קוביסט־בטן, דוגמן, לא בחור שאתה רואה במפה האסטרולוגית שלו קריירה אקדמאית. השנייה, לנסות להביא אותה בהפתעה ולחשוף מתחת לריבועים צדדים אחרים. באמת שעשיתי מאמץ הוגן לבוא בגישה השנייה. חפרתי וחפרתי, אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי במיינסטרים. לואיס עודנו ילד. הוא לא הסמן הימני של תופעת הסלבז שנולדו מהאין. הוא דוגמן, שחקן טלנובלות, ומרגיש – כמו רובם – שיש לו עוד מה לתת. כדי שתבינו את זה, הוא עובד חזק על שינוי התדמית שלו. החל מעכ־שיו. "לדעתי זה יתחיל בשער הזה", הוא מאיים. "אם יבקשו ממני להוריד חולצה, לא אעשה את זה. בשער האחרון שהיה לי, ב'7 לילות', הצטלמתי על הסוס וזה היה הכי לא קשור לפסטיגל. נראיתי כמו 'אול אמריקן בוי און דה פאקינג הורס אין זה מידל אוף דה סטריט'".

"יש המון אנשים צבועים, המון המון המון". מייקל לואיס (צילום: אילון פז)

התבאסת.

"כן, כי כאילו זה היה צריך להיות האביר של הפסטיגל, לא אביר בלי חולצה וג'ינס קרוע. מי שעשה איתי את הכתבה רצה לצאת מקורי וזה מה שהוא עשה".

זה היה ראיון שהלך יד ביד עם התדמית שנוצרת לך.

"זה היה ראיון של ארבע שעות, והיתה שאלה אחת על הפסטיגל. לא הייתי מרוצה, כי לא אמרתי שטויות, אבל הוציאו אותי טמבל. היתה שאלה 'מי אלילי התרבות שלך?', ואמרתי שהייתי קורא הרבה ספרים של גלילה רון פדר, 'ג'ינג'י', ועוד הרבה דברים. אבל שמו רק את זה, כדי להוציא אותי טמבל. או איתי טיראן, שמשחק בתיאטרון. הוא כתב שאמרתי 'אם הוא היה עוסק יותר בטלוויזיה הוא היה מפורסם יותר'. אני אמרתי 'בקרב בני נוער', כי הם לא יודעים מי זה טיראן. המבוגרים יודעים. אבל אם טיראן היה נפתח יותר לטלוויזיה ומוכר יחצנית, בני נוער היו מתחילים להכיר אותו, והם אלה שקובעים".

בהתחלה מכרו אותך בתור דוגמן, דחפו אותך חזק לרכילות ובנו לך תדמית מאוד ברורה.

"כשעבדתי, זה הרגיש לי נוח. לדחוף רכילות זה לדעתי די רדוד, אבל ככה זה פועל. הייתי מעדיף שכל רכילות תהיה קשורה למשהו שעבדתי בו, אבל בסדר. אין בעיה".

רכילות זה תמיד מקום אישי.

"אבל הנה, יהודה לוי הוא שם דבר, ואת לא תראי עליו כל יום אייטם".

סיי וואט? אין כמעט יום בלי אייטם על יהודה לוי.

"אבל כשאתה נכנס לאינטרנט לא טוחנים אותו ואת נינט כל דקה".

הלו? טוחנים אותם בלי סוף. וגם אותך.

"אני יודע שבחצי השנה הקרובה אני אהיה חשוף כל הזמן".

תיטחן.

"כן, אבל זאת העבודה שלי, אני אסתדר עם זה".

מה אתה מרגיש היום כלפי התקשורת?

"אני יודע שהאחד לא יכול בלי השני. זאת העבודה שלהם, זאת העבודה שלי, וככה זה הולך. אם זה לא הם – אני לא אני".

אז אם ניקח לדוגמה את... אנא עארף, נינט. יש מאחוריה מכונת יחסי ציבור מאוד משומנת.

"נכון, אבל צריך לדעת גם לא לדחוף יותר מדי אייטמים ולא להתעסק בשטויות, כי באיזשהו מקום התדמית תלויה במה אני אעשה ואיך אני אתנהג".

בוא נגיד שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לייצר את התדמית שלך.

"התדמית שלי זה קודם כל אני. אף אחד לא יקבע לי משהו שלא נראה לי. אני מעורב בכל דבר שקשור אליי. אני מתעקש, כי בהתחלה קיבלתי את זה לפנים. לא הייתי מעורב מספיק, סמכתי על אנשים אחרים שיעשו את זה בשבילי, והיו הרבה דברים שעצבנו אותי".

הרגשת שמתייחסים אליך כמו אל מותג?

"כן".

מי למשל?

מייקל לואיס (צילום: אילון פז)

"אלה שרואים את מה שאני עושה. בכל שער של עיתון הייתי מופיע בלי חולצה. אמרו 'טוב, הבנו שיש לך קוביות בבטן, תעשה משהו אחר'".

אם אני מראיינת אותך ומגלה שאתה שונה ממה שחשבתי, זה אומר שמשווקים אותך בתור משהו אחר.

"זה נכון, אבל... זה באמת תלוי בי בסוף. אם אתה נשאר מחובר ונאמן לעצמך, שמים לב לזה".

אתה קורא ספרי ניו אייג'?

"האמת היא שלא יצא לי לקרוא ספר מכיתה ז' בערך. אני קורא הרבה דברים שמעניינים אותי באינטרנט, אבל לא מסוגל לשבת ולהחזיק את הנייר, כי אחרי שתי דקות אני מתחיל לזוז".

היו דברים שהציעו לך ואמרת "זה לא מתאים לי"?

"כן. בעיקר תוכניות אירוח או מנחה אורח בתוכנית. היו הרבה דברים שדחיתי, כי זה לא כיוון לקהל יעד. אמרו לי שתמיד צריך לשווק את עצמך לכל הקהלים, ואמרו לי 'אתה חייב ללכת לאירוע הזה ולפרגן לו ולה'. חבר'ה, זה לא נראה לי, ואי אפשר להגיד לי כלום כי אני קובע את התדמית, והם רק דוחפים מאחורה".

היו דברים שלא התחשק לך לעשות, אבל עשית כי ידעת שצריך?

"היו הרבה. אני לא אוהב ללכת לאירועים. הלכתי לאירועים בשביל להתפרסם, כי ידעתי שזה מה שצריך לעשות, אבל לא אהבתי את הצילומים והפוצי מוצי, זה כאילו נראה לי די צבוע כזה. לא אמיתי".

אתה לא הטיפוס המתחכך?

"לא בקטע הזה. אני חם ואוהב ומחבק ומנשק, אבל זה... פתאום מגיע צלם ואתה מתחבק עם מישהו לידך. זה לא נראה טבעי. כולם משחקים את המשחק, ובעולם הזה יש המון אנשים צבועים, המון המון המון, ובהתחלה סבלתי מזה. כולם הכי נחמדים אליך בעולם, וברגע שאתה אומר משהו שלא נראה להם, אתה מגלה שאנשים הם לא מה שאתה חושב שהם. אני כבר שנה וחצי בביזנס, לומד את המשחק ומשחק אותו".

אתה מוצר יחצני?

"בעיקר בהתחלה, כן. וגם עכשיו קצת".

• את המשך הכתבה ובו מייקל מדבר על השנים בהן הרגיש דחוי ועל יחסיו עם בנות תוכלו לקרוא בגיליון  "פנאי פלוס" החדש.