זה כואב, הדרדס שלא שוחרר
התנשקנו בפראות, התחבקנו, נזרקנו על המזרון וסיגל תלשה מעלי את החולצה ונכנסה לסחרור שיש בו חרמנות ותאוות בשרים והכל היה ברור והוביל רק למקום אחד. אז זהו, שלא
"הכל עומד ומתנדנד ומתעודד לי בתחתונים,
היא אומרת 'בוא נשכב, רק כמו עכשיו-עם הבגדים'.
זה לא נתפס שלא נכנס אם לא פותחים את המכנס?
את לא קולטת-את שורטת לי את הדרדס,
תגידי, איפה את חושבת את יושבת
על קרוסלה בקרקס?"
סיפקה לי השראה לשתף במבוכה שלי את חברי הטוב יואב, דוקטורנט לפילוסופיה מאוניברסיטת תל-אביב. יואב הוא גם בליין רציני שמסתובב עם החולצות השחורות שלו במאורות האפלות ביותר בעיר ומכיר בחורות תל-אביביות היטב. חששתי במקצת שהוא ילעג לי, משום שעבורי זו היתה ועודנה אי-נעימות לא קטנה בכלל. אבל יואב אמר שאין לי במה להתבייש, כי זו כבר ממש תופעה, והוא עצמו נכווה ממנה לא מעט.
הכל בגלל סיגל. סיגל היא סטודנטית למדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב, שמשפחתה מתגוררת עדיין אי שם בצפון הרחוק של המדינה. היתה לנו כימיה לא רעה מהרגע הראשון שהכרנו, במסעדה הקבועה שלי במרכז העיר, שם עבדה סיגל כמנהלת משמרת. שם גם הרומן שלנו התחיל להתגלגל. דיברנו בעיקר במסעדה, ואחר כך גם בטלפון. לא לחצתי עליה להיפגש, כי פשוט נהניתי לדבר איתה שעות על גבי שעות.
חלפו שלושה חודשים של מגעים מילוליים נטו, עד שלבסוף נפגשנו. הדייט ראשון היה מעולה, נמשך שבע שעות והסתיים בצרפתית מהסוג שאתה מרגיש שזה זה. בחמש בבוקר הורדתי אותה בדירה שלה וחזרתי הביתה. כבר באיילון צפון ידעתי שנרקם בינינו משהו מיוחד. בכוונה אני נמנע מלהזכיר "התאהבות", כדי לא לעשות זילוּת למילה הקדושה הזו.
התחלנו לצאת, התקרבנו מאוד, והיתה לנו אינטימיות, או לפחות סוג-של. כעבור שבועיים הוזמנתי לדירה שלה. סיגל הפיקה לנו לזניה תרד לצד סלט גורמה שאגוזי פקאן מככבים בו. שתינו יין אדום, ברקע התנגן דיסק של אהוד בנאי, התמסטלנו מהניחוח שהפיצו 29 נרות ריחניים שהיו פזורים ברחבי הדירה. והיה גם ביקור ראשון בחדר השינה שלה.
התנשקנו בפראות, התחבקנו, נזרקנו על המזרון וסיגל תלשה מעלי את החולצה ונכנסה לסחרור שיש בו חרמנות ותאוות בשרים והכל היה ברור והוביל רק למקום אחד, לסקס. הבנתי שאנחנו הולכים לשכב בפעם הראשונה. מה זה הבנתי? הייתי בטוח שנשכב! כל כך בטוח וכל כך משוכנע, אבל באותה נשימה, לצערי, גם כל כך טועה.
פעם אחר פעם סיגל התחמקה והתנגדה כשניסיתי להפשיט אותה, אבל המשיכה לגהור ולנשק ולחבק אותי בפראות. כעבור חצי שעה של מזמזת בלבוש מלא ניסיתי לחזור למגמת ההפשטה. במיוחד התאמצתי להשיל מגופה את הסוודר הצמרירי שכמעט וחנק אותי. לפחות את הסוודר, רבאק. היא רק נדה בראשה לשלילה, חייכה אלי, ובשום פנים ואופן לא הסכימה.
"סיגלי, את במחזור או משהו בסגנון?" הרשיתי לעצמי לשאול.
"לא, מאמי, ממש לא מחזור ולא בכיוון", השיבה לי בלחש, מציירת בעזרת השפתיים החושניות שלה והלשון מין נשיקה דמיונית באוויר. היא היתה רכונה מעלי, ובאמת שכמעט נחנקתי מהסוודר שלה. עד קרן שמש ראשונה התמזמזנו כשאני לבוש במכנסי הג'ינס שלי והיא מקפידה כל אותה עת להיות עטויה מכף רגל ועד ראש בסוודר, ג'ינס ומגפיים.
כשחזרתי הביתה חשתי כאבי כוויה חדים באיברים הרגישים ביותר שבמרכז החלציים. באמבטיה, מול המראה, נחרדתי למראה סימני החריכה. כדי לחטא ריססתי שם מיד עם דאודורנט וצעקתי עד השמיים, כי זה שרף אימים.
לא חלמתי לוותר, יש לי סבלנות ברזל של ג'נטלמן
לפני שנרדמתי אמרתי לעצמי שבכל זאת כדאי לסבול ולספוג כל עוד קיים הסיכוי לאהבה. לא חלמתי לוותר על סיגל בגלל הדבר הזה, יש לי סבלנות ברזל של ג'נטלמן, ולוותר ככה זה לא בלקסיקון שלי.
המשכנו לצאת, והיא ביקשה שאהיה סבלני אליה, וכשהיא תהיה מוכנה הכל יסתדר. אחרי לילה נוסף שכזה עם סיגל והסקס-עם-בגדים, הלכתי ורכשתי שפופרת ראשונה של קרם אלוורה נגד כוויות. מאז החל ריטואל קבוע בו הייתי חוזר מסיגל הביתה, נאנק, כואב ומורח אלוורה בנדיבות בכל האזור ההוא, שנתמלא כוויות וחתכים. התביישתי מעצמי, אבל רציתי את סיגל. טוב, עכשיו כבר אפשר להוציא את זה החוצה - התאהבתי בה.
ארבע שפופרות אלוורה הגיעו לקיצן
בתום חודש וחצי של סקס-עם-בגדים צבעה לה בעירת החיכוך את חלציי באדום-סגול-צהוב-כחול. ארבע שפופרות אלוורה הגיעו לקיצן, והרוקח הציני המליץ שארכוש כמויות מסחריות, ישירות מהיבואן.
המבוכה התגמדה אל מול הדחף שלי לשתף מישהו בחוויה, ובדיעבד הוקל לי לאחר שחלקתי הכל עם יואב. כשסיימתי לדווח הוא מחא כפיים וסיפר שזה קרה לו כבר עם שלוש בחורות בשנים האחרונות, ושהוא מחזיק מלאי קבוע של קרם אלוורה בבית. בתגובה דיווחתי לו על שני אירועי סקס-עם-בגדים נוספים שעברו עלי מלבד סיגל.
עוד באותו הערב התקשרתי אליה והייתי גלוי ופתוח: "סיגלי מותק, תביני אותי, כואב לי שם למטה. סקס-עם-בגדים זה כואב". הרגעתי אותה כשבישרתי שיש לי סבלנות ולא לוחץ עליה או משהו, ואפילו הזמנתי לנו זוג כרטיסים לסרט בקולנוע. סיגל אמרה שהיא לא מצטערת על התקופה שהיינו יחד, אבל היא מרגישה שאין טעם להמשיך ברומן הזה. איחלנו "בהצלחה בהמשך" וניתקנו.
הלב שלי התייפח, הקיבה והטחול והלבלב כמעט התפוצצו מעוצמת הנכזבוּת, אבל ידוע שלזמן יש סגולות ריפוי. הרומן ההוא הסתיים מזמן, ועמו נגוזו גם כל סימני הכוויות. להגיד שמאז לא נפלתי מפעם לפעם למלכודת הסקס-עם-הבגדים יהיה שקר, כי היו בחורות, והיו שפשופים, ואולי גם יהיו עוד.
הטראומה הפיזית היא לא העיקר, ואלוורה עושה את העבודה לא רע בכלל. רק אם תשאלו אותי מדוע הן עושות את זה, מה המניע האמיתי מאחורי ה"סקס-עם-בגדים" הזה, אין לי על כך תשובה. ממש אין לי מושג. בנות?
לפנייה לכתב/ת 
