שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    "המתופף הכי מצחיק בעולם"

    כל בכירי הרוק הישראלי התייצבו להיפרד מז'אן-ז'אק גולדברג - איש מצחיק, מתופף גדול ובעיקר חבר. "חשבנו שלא נצטרך להדליק לו נר", אמר דני דותן

    יש מונח מוזיקלי המתאר נגינה וגישה אצל מתופפים, הוא נקרא "יושב". יש מתופפים שמצטיינים בטכניקה מופלאה, יש מתופפים מהירים, מחושבים או בעלי שמיעה מוזיקלית מופלאה, ויש כאלה שפשוט יושבים. אלה המתופפים הקסומים ביותר. מפני שמתופפים ש"יושבים", לא תהיה להם בעיה לברוח בדמיון על כלי ההקשה, ועדיין להרגיש את פעימות הקצב בועטות בגופם. לא תהיה להם בעיה לפרש את הקצב דרך הידיים והרגליים בצורה היציבה והבטוחה ביותר ולא לזוז ממקומם. כזה היה גם ז'אן-ז'אק גולדברג - הוא פשוט "ישב". ובשבוע האחרון של חייו, גולדברג ז"ל עוד ישב והיכה על התופים בחוזקה בבית ההבראה שבמרסיי.

     

    הסיפורים הכואבים מצחוק על גולדברג לא מפסיקים להישמע. משפחתו, חבריו ושותפיו הרבים עצובים ובוכים, אך בליבם זיכרונות חמים ושמחה גדולה הנובעת מקרבתם לאיש המוכשר הזה. בהלווייתו, הם סיפרו על ז'אן-ז'אק המצחיק שלא דפק חשבון וחימם בכוונה את האווירה רק כדי לשמוע עוד כמה חבר'ה צוחקים, על ז'אן-ז'אק המאסיבי שכל-כך רזה בעקבות מחלתו הנוראית. על ז'אן-ז'אק שעד ימיו האחרונים לא ויתר על הכיף שבחיים. "לפני חודש וחצי נסענו אליו למרסיי, וחשבנו שאנחנו הולכים לנחם אותו ולפנק אותו", מספר דני דותן, חברו של גולדברג ללהקת "הקליק", "הגענו להוספיס, שהיה מקום מאוד יפה. הסתכלתי עליו ואמרתי לו: 'יאללה, ז'אק, לא נראה לי שאנחנו צריכים לשבת פה עכשיו בחדר'. וז'אק אמר: 'אתה יודע מה? בואו!'. הוא יצא, ניתק את עצמו מכל מה שהיה צריך לנתק, והוציא אותנו לארבעה ימים במרסיי, וזה למרות שהוא היה חולה והיה צריך כל פעם לחזור ולשכב".

     


    הפרחים על הקבר (צילום: אור ברנע)

     

    "אתה ממשיך לחיות איתנו, בלב, ובזיכרון", ספד לו אהוד בנאי על הקבר, "אז אם תשמעו קול צחוק גדול מתגלגל בחדרי חזרות, בדרך להופעה או מאחורי הקלעים, לפני הופעה או אחרי הופעה, תדעו זה אנחנו, חבריו המוזיקאים, מדברים עליו. באהבה גדולה,

    בגעגוע, בעצב גדול, בשמחה ענקית, מדברים על המתופף השמן הכי מצחיק ומתוק בעולם, על האיש שלקח חלק בכל ההרכבים החשובים של שנות השמונים. על האיש שתמיד דאג שיהיה לנו מעניין בדרכים ובאולפנים, שיהיה מצחיק, שיהיו קטעים, ושאנחנו נזכרים ותמיד נזכור את האנושיות השופעת שלו, את ההומור ואת שמחת החיים שלא נטשו אותו גם כששכב על מיטת חולים במרסיי".

     

    קשה לחבריו של גולדברג לדבר על חייו המוזיקליים השופעים בקצרה. גולדברג היה שם, מאחורי מערכת התופים, עם אהוד בנאי, עם רמי פורטיס וברי סחרוף, באופרת הרוק "מאמי", ועם סיוון שביט, יעל לוי, גבי שושן, טובה גרנר, "האחים והאחיות", עם "ז'אן קונפליקט", "להקה מקומית" ו"אור כשדים" וכמובן עם להקתו המוערכת - "הקליק".

     

    על גולדברג סיפרו החברים שהוא בהחלט מתאים לכל השירים של "הקליק". ודני דותן, סולן הלהקה, הזכיר את מילות השיר "אל תדליקו לי נר" אותו הוא כתב: " המוות די בטוח, הוא אורב בפינה / לא קוטף, לא לא לא, לפי הזמנה / לפגישה שקבעתם הוא החליט לאחר / לא צריך שתדליקו לי נר'. ככה חשבנו, שהמוות יאחר עם ז'אק ושלא נצטרך להדליק לו נר", אמר, "אבל הוא נלחם. נלחם כמו שצריך, ולא פחד".

     

    לאחר קבורתו, חבריו הרבים של ז'אן-ז'אק התקבצו סביב הקבר הטרי והמשיכו לספר סיפורים, להיזכר בהופעות בלתי נשכחות ובהקלטות ארוכות, ולתת לדמעות לנזול. הלווייתו של ז'אן-ז'אק היתה גם מפגש של דור הרוק'נרול - דור של מוזיקאים, יוצרים ואנשי מפתח בתעשייה, שביססו את צלילי הדיסטורשן בישראל בשנות השמונים והתשעים הרועשות, וכעת הגיעו לקיבוץ לוחמי הגוטאות כדי להיפרד משחקן ראשי. ביניהם: ברי סחרוף, רמי פורטיס, חברי להקת "הקליק", חברי להקת "משינה", ניצן זעירא, יסמין אבן, איגי וקסמן, דן תורן, סיוון שביט, שפי ישי, יובל שפריר, יואב קוטנר ועוד רבים. רק ז'אן-ז'אק היה חסר. "אבל לא, ז'אן-ז'אק לא מת", אמר אהוד בנאי מעל קברו, "הוא רק ישן קצת בעולם האמת. הוא יחזור בגדול, עם יוסי אלפנט, להופעת איחוד של 'הפליטים'".

     

    עריכת וידאו: עוז מועלם
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    גולדברג ז"ל
    צילום: אורי פורת
    הלוויה. "הוא יחזור בגדול"
    צילום: אור ברנע
    לאתר ההטבות
    מומלצים