שיר פרידה

החיים של אורי גרוס,אוטוטו בן 33, עברו לאחרונה שינוי דרמטי. יוצר סדרת הלהיט היומית של yes, "השיר שלנו", החליט לנטוש את היקום הטלוויזיוני שברא. האמת היא שלא מדובר בפעם הראשונה שהוא מקבל כזאת החלטה. גרוס כבר פרש בעבר מהסדרה שלוש פעמים, בתחילת כל עונה. לעונה הקודמת, כך מספרת האגדה, הוא חזר רק אחרי משא ומתן כספי שהניב תוצאות פנטסטיות. הפעם, אחרי שכתב את הפרק הראשון לעונה הרביעית, ואחרי שביחד עם תסריטאיה החדשים, אסף צפור ומאיה הפנר (מכותבי "בטיפול"), גיבש את הקווים העיקריים לדמויות החדשות שמגלמים גילה אלמגור, ליאור אשכנזי, גלית גוטמן ואגם רודברג, הוא בטוח שהפרישה שלו היא סופית. סביר להניח שהוא צודק. אחרי הכל, יש לו בייבי הרבה יותר חשוב לטפל בו עכשיו. קוראים לו אדם, הוא בן שמונה שבועות, והוא תופס עכשיו את מלוא תשומת הלב של אבא גרוס ואמא תמרה סלם, שלפחות עד חופשת הלידה שימשה כבמאית העריכה של "השיר שלנו". סוג של עסק משפחתי.

"אתה עובד מבוקר עד לילה, בלי וויקאנדים, בלי חגים" גרוס (צילום: אילון פז)

איך זה למסור את הסדרה לידיים אחרות?

"מצד אחד זה שמח, כי יורדים לך ארבעה־חמישה חודשים מאוד מפרכים מלוח השנה. מצד שני, עזבתי בתחילת כל עונה. הייתי יוצא מכל עונה עם טראומה של בלגן בראש".

למה בעצם?

"כי זה נורא קשה. פיזית זה עומס שהוא בל יתואר. אנשים עובדים שנתיים על עונה של עשרה פרקים באורך 24 דקות. פה צריך לכתוב 20 פרקים בחודש, ואז עוד 20, ועוד. כל שבועיים עשרה פרקים. בשלב מסוים אתה מתחרפן מזה. אני חושב שזה עבר על כל האנשים שכתבו בסדרות האלה. אתה עובד מבוקר עד לילה, בלי וויקאנדים, בלי חגים. הטעות שלי היא שאני מתפטר בתחילת העונה, ואז מתחילים לעבוד בלעדיי, ואז אני חוזר. מה שלא קרה בעונה הזאת, הודות לאדם המבורך, שנתן לי מתנה גדולה מאוד".

מבחינה מקצועית אתה בעצם בסוג של חופש עכשיו.

"בעיקרון מכרנו, אני וטמירה, את מאה הפרקים לסדרה הבאה שלנו ל־yes, אחרי 'השיר שלנו'. גם זו תהיה דרמה מוזיקלית יומית. הדור הבא, משהו חדש. אני לא רוצה עדיין להגיד על מה זה. זה גם שיקול כלכלי, כי אני כן רוצה לקחת שנה חופש, אבל אני מוכן להישאר בגלל זה, בגלל שזה רעיון שמאוד מגניב אותי. אבל באופן כללי אני רוצה לנסוע לארצות הברית לחצי שנה".

או, יש כותרת!

"אה, כמו נינט! לא, לא. חס וחלילה. לי מותר, אבל, נכון? אני לא סמל לאומי".

במיוחד אם אתה תוחם את זה לחצי שנה.

"אנחנו רוצים לבלות עם הילד חצי שנה, להתרכז בלגדל אותו, ולכתוב משהו לאורך הזמן הזה. אבל כדי לחיות בשקט ובשלווה אעשה את הסדרה הזו כנראה. אבל לא הייתי נכנס ללופ כזה עוד הפעם בלי שזה יגניב אותי".

האמת היא שההגדרה "חופש" לא לחלוטין הולמת את מצבו האמיתי של גרוס בימים אלה. מלבד רחיצה והחתלה הוא גם כותב את הטקסטים שמדקלם צביקה הדר ב"נולד לרקוד",

חנה לסלאו קשת

את המונולוג שפותח כל תוכנית של "תעשו מקום לחנה לסלאו", ומייעץ קריאטיבית לתוכנית האירוח של צופית גרנט בערוץ 10. הוא גם שימש לאחרונה במשך תקופה קצרה כיועץ בתוכנית של דודו טופז. "מבחינתי, להביא רעיונות לדודו בלי לבצע אותם זה הלחם והחמאה", הוא מסביר. "בעיקר עם דודו, שיכול לעשות הרבה דברים שאחרים לא יכולים לעשות. גם עם צופית זה לגמרי ייעוץ ברמת תוכן. הקבורה באדמה (בפתיחת תוכנית הבכורה שלה - א.ק) זה לגמרי רעיון שלי".

שחטף לא מעט ביקורת.

"לפחות דיברו עליו. זה גם לא באמת שיש לי איזושהי אחריות. יש לי אחריות על הרעיונות שלי, אבל האחריות הכללית היא לא עליי. יש מפיק, יש עורך, יש צופית, שהיא בנאדם מאוד דומיננטי".

בנאדם כמוך, שברא תוכניות, בא לעבוד אצל אנשים אחרים?

"זה הרבה יותר נוח. בעיקר אם אתה לא רוצה להיקבר לתקופה מסוימת. כלכלית אין מה להשוות. תמיד יהיה יותר משתלם לעשות תוכנית יומית".

אין לך פנטזיות לעשות משהו רציני בערוצים המרכזיים?

"הפנטזיות שלי הן לא איפה זה ישודר. אם 'השיר שלנו' הוכיחה משהו, זה שאתה כן יכול ליצור משהו שהוא משמעותי בנוף הטלוויזיוני, גם אם הוא לא בערוץ 2. מקרב מנויי yes אנשים ראו את 'השיר שלנו' יותר מאשר את גדי ויונית. בהרבה יותר. יש לי כן רצון לעשות סדרת דרמה שבועית מושקעת. אבל גם זה יבוא".

גרוס הוא אחד האנשים הצעירים ביותר שמקבלים בטלוויזיה את הקרדיט "יוצר". "השיר שלנו" אגב, היא לא התוכנית הראשונה שבה הוא נושא את הטייטל הזה. הפעם הקודמת היתה כשחלק אותו עם ארז טל והמפיקה רותי ניסן, כשיצרו יחד את "הכספת". במקרה ההוא, הטייטל היה שווה לא מעט כסף.

בפנטזיה שלי אתה בנאדם בלי דאגות כלכליות. "הכספת" עדיין מכניסה לך כסף?

"'הכספת' כבר אחרי הגל הגדול שלה, אבל באורך פלא עדיין כן מכניסה כסף. היא עשתה הרבה כסף, אבל יש כל כך הרבה שותפים: קשת, ארז, האמריקאים. אני שותף מאוד זעיר, אבל כל שקל שאני עושה בלי לעבוד הוא שקל מאוד יקר לליבי".

לפני שהגה עם טל את "הכספת" שימש גרוס תסריטאי ב"רק בישראל", שם הכיר גם את עורכת התוכנית, תמר מרום, שעזרה לו לגבש את הדמויות והעלילה הראשונית של "השיר שלנו", לפני שהתפנתה לכתוב את הסדרה "אמא'לה". לפני זה הוא שימש תסריטאי בעיקר בתוכניות אולפן כמו "הקרנבל של מיכל", "קפה טלעד", ו"נוצץ" עם עינת ארליך. את הרומן שלו עם התקשורת גרוס התחיל כששירת ב"ביטאון חיל האוויר". הרומן עם צה"ל, לעומת זאת, היה קצר בהרבה. "שירתתי רק שמונה חודשים. אבל אני לא אתן לך גם נינט וגם ג'קו באותו ראיון", הוא ממהר להסתייג. "שירתתי שלושה חודשים ב'ביטאון חיל האוויר', אחרי זה עזבתי ועבדתי בקרייה, ואז השתחררתי".

מחוסר חשק?

"מחוסר התאמה. בתעודת השחרור שלי כתוב 'סיבת השחרור: כושר גופני'. זה היה משהו מאוד אישי. הרגשתי שלא אעבור שלוש שנים בהליכה בוקר וערב לקרייה פושינג פייפר".

ואתה עושה סדרה שמסתובבת סביב הצבא.

"נו, מה? רק חוקרי מז"פ יכולים לכתוב את 'CSI'?".

זה השפיע על היחס שלך לצבא בסדרה?

"כל 'השיר שלנו' היא תמיד סביבה קצת פנטסטית. גם כשהעלילה סבבה באקדמיה של ירדנה טמיר, לא באמת יש אקדמיה לשמונה תלמידים שלא עושים כלום מבוקר עד ערב. אז גם אין צבא כזה. ניסיתי לעשות צבא שהוא קצת פנטזיה".

יש בסדרה איזושהי הגחכה של הצבא.

"בסדר. גם ב'גבעת חלפון' היתה הגחכה של הצבא".

אבל כשזה בא ממישהו שמרד במערכת, באיזשהו מקום זה נטען במשמעויות חדשות.

"לא. אין לי שום דבר נגד הצבא. גייסו אותי בקלות, שחררו אותי בקלות. מאוד הערכתי אותם על זה. להקה צבאית פשוט נראה לנו מאוד מתאים מבחינת הגרופ המזמר".

רגע לפני שנפרד סופית מחבורת "השיר שלנו" החליט גרוס לכתוב את פרק הפרידה שלו מהסדרה. זה הפרק שפותח את העונה הרביעית. בפרק, ששודר בתחילת השבוע (בערוץ yes ישראלי), עולות למשפט אצל הקדוש ברוך הוא תמרה וייס וקרין קורן, שתיים מהדמויות הבולטות של העונה הקודמת, שנורו בסופה על ידי מתנקש אלמוני.

השיר שלנו

 במשפט הוכרע אם יעלו לגן עדן. ברוח "השיר שלנו", הדיון המשפטי מתנהל בצורת מחזמר. את אלוהים נבחרה לגלם בפרק דווקא דנה אינטרנשיונל. זו בחירה שאפשר לכנותה פרובוקטיבית, בעיקר בסדרה שהביאה לנו את דמויותיהם של המתנחלים הדתיים החמודים נחי (פיני טבגר, בעונות הראשונות) ותמרה וייס (אניה בוקשטיין, בעונות הנוכחיות). לא שגרוס מתכוון ליצור פרובוקציה. אחרי הכל, הוא לדבריו, מנהל דיאלוג ארוך עם אלוהים כבר שנים.

דווקא דנה אינטרנשיונל בתפקיד אלוהים?

"לא 'דווקא'. זה נכתב קודם כל לרונית אלקבץ, שהיתה איזו אפשרות קלושה ביותר שאולי היא תעשה את זה. אחרי כל מיני שיקולי הפקה זה נפל. כבחירה שנייה, מיד חשבנו על דנה. הצעתי גם לטמירה ירדני להיות אלוהים. היא לא הסכימה".

תסכים איתי שזו בחירה מושכת אש.

"האמת היא שאנחנו כנראה כל כך סתומים, בגלל שאנחנו באמת מתייחסים אל דנה אינטרנשיונל בתור דנה אינטרנשיונל, אנחנו לא חושבים על הטראנסקסואל, אז רק בדיעבד חשבנו שזה יכול לעצבן. אבל כל האווירה שם כל כך פופית, דמותו של אלוהים זה לא הדבר החשוב שם. גם אם היינו לוקחים אלוהים אשה, זה היה יכול לעצבן מישהו. כל דבר מתחת למוסקו אלקלעי היה יכול לעצבן מישהו. היתה גם מחשבה לשים את נינט בתפקיד אלוהים, אבל אמרנו, 'לא נלך לשם'".

אין כאן איזה מסר שרציתם להעביר?

"מה שאני עושה זה פאן, בידור. באתי לתת לאנשים שעה של משהו אחר ביום. למרות ש'השיר שלנו' יותר מחוברת. אבל האם היא מחוברת כשיריב ארד (הדמות הקרבית שגילם עמוס תמם - א.ק) עושה הצגה 'מונולוגים מהמחסום' בפסטיבל לתיאטרון זעיר, ומחכים לאחמד טיבי שיגיע לפרמיירה? זה הרי לגמרי כדי להגחיך את הדמות, למרות שזה יכול גם להעביר ביקורת. במקרה הזה קיבלתי גם מיילים של נאצה בסגנון 'אל תעביר את הדעות השמאלניות שלך', ומצד שני כאלה של 'אל תצחק על שמאלנים'.

 אותו דבר עם ההתנחלות של תמרה, כשאני באתי לגמרי מהכיוון של תמרה, לעשות ממנה משהו אנושי. מאז, ועד אז, לא היתה אף דרמה על גוש קטיף. שום דבר. זה קצת עצוב ששנה אחרי ההתנתקות, הדרמה היחידה שאיכשהו טיפלה בהתנתקות זה 'השיר שלנו'. ועשינו את זה בבוטות - בכתום, בפינוי וכל זה, ועם תקווה של אהבה. במקור אגב, זה היה יותר בוטה. חבריי שוחרי השלום הורידו לי קטע מאוד דרמטי של הפינוי עצמו. הוחלט שזה נראה קצת כמו תשדיר תעמולה של המתנחלים".

זה נשמע כאילו בכל זאת יש לך מה להגיד.

"אני לא משתמש בבמה הזאת כדי להעביר מסרים. גם אם אנחנו מתעסקים בהתנחלות, זה בסוג של פאן. זה נפל טוב בדרמה, עשה אירוע מכונן בין תמרה ורני, וזו היתה הכוונה שלנו".

• עוד על העבודה של גרוס עם נינט ורן דנקר תוכלו לקרוא בגיליון "פנאי פלוס" החדש.