איך יודעים שהגיע הזמן לסיים טיפול פסיכולוגי?

כמה זמן בעצם אמור לארוך טיפול בפסיכותרפיה?

טיפול בפסיכותרפיה איננו קצר בדרך-כלל. הוא יכול להימשך מספר שנים. הסיבה לכך קשורה בטבעה המורכב של נפש האדם. מגיעים לטיפול, בדרך-כלל, כשיש מצוקה או משבר, או כשמזהים דפוס היוצר בעיה בחיי היום-יום, שמקורו פנימי. מצבים אלו נובעים לרוב ממבנים שהתגבשו בנפש, באופן לא מודע, במשך שנים. ההגעה אל שורשיהם והטיפול בהם דורשים, לכן, תהליך מורכב וממושך. הרגישות והפגיעות הקיימות ברבדיה העמוקים והחבויים של הנפש הינן רבות. לכן חייב התהליך הטיפולי להתרחש בזהירות רבה, על מנת שלא להרוס. כל זה לוקח זמן.

אבל שמעתי שיש גם טיפולים קצרים. אם כך, למה לא לפנות מראש לטיפול ממוקד?

נכון, ישנם גם טיפולים ממוקדים, הנמשכים בין שלושה לשמונה חודשים. טיפולים ממוקדים הוכחו כיעילים ביצירת שינוי,

אולם רבים מאלו הפונים לטיפול אינם מתאימים לטיפול כזה. מטפל מיומן, האמון על טיפולים קצרים וארוכים, יכול, לאחר שלב הערכה הנמשך מספר פגישות, להעריך את מידת ההתאמה לטיפול ממוקד. אולם טיפול ממוקד, מעצם הגדרתו, מתמקד בנושא מסוים. אף שהשפעתו יכולה להיות משמעותית, הוא איננו מתיימר להביא לשינוי רחב היקף במערכת האישיותית. גיבושו וביסוסו של שינוי מהסוג הזה אורך, מטבע הדברים, זמן רב יותר.

מי מחליט שהגיע הזמן לסיים את הטיפול?

בדרך כלל מתגבשת אצל המטופל ההכרה בדבר הצורך לסיים את הטיפול. אם כי יכולים להיות מצבים בהם יכול המטפל לחשוב שבשלו התנאים לסיום הטיפול, ולהעלות אפשרות זאת בפני המטופל.

אני מרגיש שהגיע הזמן לסיים את הטיפול. מה עושים עכשיו?

טיפול בפסיכותרפיה איננו תהליך אינסופי. מתישהו הוא יסתיים. אבל מאחר שמדובר בתהליך הנוגע בשכבות עמוקות ורגישות ביותר של הנפש, חשוב שהסיום יתרחש בעיתוי נכון, ומהסיבות הנכונות באמת. חשוב לשתף את המטפל בכל מחשבה או תחושה העולה בנוגע לטיפול, כולל כשמרגישים שהגיע הזמן לסיים.

ההרגשה שצריך לסיים יכולה לנבוע ממספר גורמים. היא יכולה לייצג מצב בו השיג מטופל את מטרותיו, הגיע לאיזון בחייו, חש מסופק ומרגיש בשל לסיים. מאידך, הצורך לסיים יכול לייצג דברים שונים לגמרי. למשל: לפעמים מטופל מרגיש שהגיע הזמן לסיים את הטיפול בשל חששות מתכנים מכאיבים או קשים, המתחילים להתגלות בתהליך הטיפולי. מאחר שמדובר, פעמים רבות, בתכנים בלתי מודעים, החרדה יוצרת דחף לקטוע את התהליך. מדובר, בעצם, בהתקדמות משמעותית בעבודה הטיפולית, שמחמת הקושי להתמודד עימה, עולה אצל המטופל התנגדות, ועימה הצורך ללכת. חשוב להבין ששלב זה הוא לב ליבו של הטיפול ושיש סיכוי גדול שעיבוד נכון של השלב הזה יביא התקדמות רבה בטיפול . חשוב מאד, לכן, לברר את התהליך בשניים, על מנת לנסות ולהבין את הגורמים האמיתיים העומדים מאחורי ההרגשה שהגיע הזמן לסיים.

פעמים רבות, לאחר תהליך הבירור והבנת הצורך העומד מאחורי ההרגשה שצריך לסיים, בוחר המטופל להמשיך בטיפול, ללא נקיטת עמדה אקטיבית של המטפל.

זהו, מיציתי, אני רוצה ללכת. אבל המטפל אומר לי שעוד לא. מי צודק?

התנאי להתרחשותו של טיפול טוב הינו יחסי אמון המתגבשים במהלך הזמן עם המטפל. מטפל טוב "נמצא שם" בשביל המטופל ואמור, לאחר הבירור היסודי המשותף, לדעת להבחין מה צרכיו האמיתיים של המטופל בזמן נתון. ההחלטה הסופית היא בכל במקרה שלך, המטופל, הרי מדובר בזמן ובכסף שלך, אבל כדאי לעשות את הבירור המשותף.

החלטנו שנפרדים. אני רוצה ללכת היום. המטפל אומר לי שצריך לעשות תהליך פרידה של כמה פגישות. למה בעצם?

לא מומלץ בשום אופן לסיים טיפול מהיום למחר. עזיבת הטיפול בבת אחת עלולה לפגוע בהישגיו. תהליך הפרידה, לאחר קבלת ההחלטה על סיום, הוא הכרחי. הוא מספק מרחב בו ניתן לערוך סיכום של התהליכים וההישגים, וגם התבוננות והבנה של מה שלא הושג עדיין, וזקוק להמשך עבודה. פרידה היא תהליך קשה ומכאיב, שרבים נוטים לא להתמודד עימו כלל, ולסחוב, בשל כך, צלקות רגשיות משך זמן רב. העבודה על סיום הטיפול מספקת אפשרות לעבד את תהליך הפרידה מהמטפל – דמות שהיי תה למשך תקופה מסוימת משמעותית מאד בעולמו של המטופל. תהליך זה משמעותי מאד הן בהקשרי הקשר עם המטפל עצמו, והן כאפשרות לחוות ולהפנים מודל לפרידה בוגרת.